אסתי גינזבורג לרשת אפריל (צילום: מתוך קטלוג פמינה 2010, עידו לביא (ארכיון),  יחסי ציבור )
רוצה שיער כזה. גינזבורג | צילום: מתוך קטלוג פמינה 2010, עידו לביא (ארכיון), יחסי ציבור

והשבוע בפינתנו "מעניין לי את התחת", נגיד שלום לאנשים נימולים שגוררים עץ אשוח לסלון, מעצבנים אותו עם קישוטים לסוכה ומעלים לפייסבוק תמונה של הילד עם כובע אדום פלוס פונפון מהתחנה המרכזית; אני מאוד כועסת עליכם! מאוד! ככה לחגוג חגים של גויים? אתם לא מתביישים? מיד אכתוב אינספור טורים ופוסטים על הסוגייה המרתקת הזאת.

ובכל זאת, שנת 2014 בפתח, צריך להתייחס לזה איכשהו. מאחר שסיכומי שנה תמיד מרגישים לי כמו מוות סלאש סוף העולם, לא נותר לי אלא לנצל את הטיימינג על מנת להועיל לאנושות.
יש המצאות מיותרות כמו פתיתים מקמח מלא או שעון מעורר; יש המצאות מטריפות כמו מגבונים לחים או ששי קשת; ויש דברים שאני משתגעת איך עוד לא המציאו. לכבוד השנה החדשה, קבלו את כל האפליקציות, הכפתורים והעזרים שיהפכו את העולם הזה להרבה, אבל הרבה יותר נעים.

חברה ופוליטיקה: מה יציל את נפתלי בנט?

השתלות לב לבני טובים. יש כאלה שחושבים שחינוך טוב פירושו תגבור באלגברה או סיורים מודרכים במוזיאונים, אבל האמת היא שחינוך טוב זה קודם כל ללמד את הילד להבחין בין טוב לרע. בני טובים שאונסים ילדות בזמנם החופשי מתקשים לעשות את האבחנה הזאת, על כן עם כל הכבוד לכסף ולהשכלה, דרושה השתלת לב רחום וחנון. חמלה, זה כל הסיפור. וגם מבוגר אחראי לא יזיק, מה שמוביל אותי לסטארט-אפ הבא.

הורה חלופי לבני טובים.
זה פשוט: בכל פעם שנער בן 14 אונס ילדה בת 12 ואבא שלו אומר בחדשות ש"זה לא בדיוק אונס, הוא חשב שהיא זורמת, הוא סיפר לי שהוא פוגש אותה בפארקים ושכל החברים עוברים עליה" – מיד יופיע אסי עזר עם הודעה דרמטית: "אתה מודח מהבית". במקומו יגיע אב חלופי שיסביר לילד - ובעצם גם לאביו הביולוגי - מה מותר ומה אסור.

גלולות שינה לסנגורים של אנסים. בשביל שיצליחו להירדם בלילה, אתם יודעים. בכל פעם שאני רואה איש עם עניבה מדבר בשבחו של אנס – אני נזכרת שבסופו של דבר, לכל אחד יש מחיר. אומרים שכל עבודה מכבדת את בעליה. אז אומרים.

כפתור מיוט לטבעונים מופרעים. מילא תמונות של ראשי עגלים כרותים, מילא סאונד של תרנגולים בדרך לשניצליה, אבל אין מחילה למי שמפרסם פוסט ויראלי עם תיאורי אונס קשים, ובסוף מציין שהקורבן היא פרה. או למי שמכריז ששחיטת בעלי חיים היא שואה. כבר כתבתי בעבר שאני לא אכלנית בשר גדולה, אבל בכל פעם שאני נתקלת בהשוואות כאלה, בא לי להקפיץ טבעונים בווק. אונס ושואה הם מושגים שראוי לאזכר רק בהקשר המקורי שלהם, ומי שלא מבין את זה – עדיף שיסתום.

אין תמונה
לא אמר מילה על הרב מוטי אלון. בנט
ערכת עזרה ראשונה לפוליטיקאים אפסים שבולעים את הלשון ברגעים קריטיים. הביטו, ילדים, בנפתלי בנט וחבריו ל"בית היהודי"; האם תוכלו לעזור להם להשמיע קול? כי הנה הרב מוטי אלון הורשע בעבירת מין, הרב דרוקמן פרסם בתגובה שאלון ימשיך ללמד בישיבה שלו, ומה יש לחברי מפלגת הציונות הדתית לומר בנושא? ובכן, כלום. אפילו לא משהו לקוני כמו - "עם כל הערכתנו לתרומתו של הרב אלון, האיש לא יכול לחזור ללמד במוסד חינוכי". רק השר אורי אורבך העז להביע את דעתו; לפעמים צדיק אחד בסדום רק מחדד עד כמה עלובים כל השאר.

אפליקציית "היי גיי". שתזהה האם הבחור שמולכם הוא גיי או סטרייט. למה זה חשוב? ובכן, בעיקר כדי להוציא את כל הצבועים מהארון; הרי לא ייתכן שרב מכובד שנמשך לבני מינו, לכאורה, יטיף במשך שנים שהומוסקסואליות היא דבר פסול, נכון? כמו כן, האפליקציה תגלה מי באמת תומך בגייז. מי יודע, אולי אהדתו של הרב דרוקמן לרב אלון - זו בעצם דרכו להצהיר שהוא גיי-פרנדלי.

זוגיות ומשפחה: לנשום סדיר כשהגננת מתקשרת

להעביר את בעלך מהספה למיטה. זה עובד ככה: ברגע שבעלך נרדם על הספה כמו פנסיונר בן 90, אפליקציה מיוחדת תעביר אותו ישירות מהסלון לחדר השינה, ללא מגע יד אדם. זהו, יותר לא תצטרכי להעיר אותו ולהסביר לו איפה הוא נמצא ואיזה יום היום ואיזו שנה, ואיפה הפלאפון שלו ואיפה פה השירותים.

מרק ביתי בלחיצת כפתור. כן, אני יודעת, יש גברים שיודעים לבשל. אבל יש הרבה יותר שלא. אז מה עושים בחורף, כשהדבר היחיד שהגבר שלך יודע לעשות (במטבח, במטבח) זה לפתוח את הדלת של המיקרו? ולך מתחשק לאכול מרק בלי לטרוח לפני? אה? אני בעד אפליקציית בישול שתלווה אותו משלב ה"הוצא את הסלרי מהמקרר", ועד שלב ה"מזוג לצלחת הפרחונית ההיא שהיא אוהבת".

סירופ נגד טלפונים מהגן. כשהגננת מתקשרת, ניקח תחילה שלוק מהסירופ כדי לחזור לנשום סדיר. בניגוד לסירופים נגד שיעול - הסירופ הזה יהיה יעיל במיוחד.

אפליקציית "איפה הילד". בכל פעם שהילד מאחר לחזור מבית הספר, תהבהב בנייד שלכם סיבת העיכוב: "אני עוקב אחרי צב שראיתי בדרך", "אני מתחת לבית, מכין עבודת יצירה עם חברה מהכיתה", "התיישבתי במגרש בית הספר לראות משחק כדורסל ושכחתי שהלימודים הסתיימו כבר לפני שעה וחצי".

כפתור מודעות עצמית בפייסבוק. הי בנות, יש פה מישהי מאזור בת ים שיש לה פוסטינור דחוף להשאיל לי? או חוקר פרטי לא יקר מדי שיכול לקבל עבודה עוד הערב כי בטוח שבעלי בוגד בי עם השכנה?
נשבעת לכם שמדובר בפוסטים אמיתיים שראיתי במו עיניי – כולל שם השכנה ולינק לפרופיל שלה. יש נשים – כן, אלה בעיקר נשים – שלא מבינות שגם פוסט שעולה בקבוצה סגורה מגיע לאלפי אנשים. כפתור קטן בצד יציל אותן מעצמן.  

מגבונים לחים שגם מייבשים. מניגוב טוסיק של תינוק דרך הסרת כתמים מהספה ועד למירוק שולחן הפורמייקה: כבר סיכמנו שמגבונים לחים הם המצאה גאונית, אבל אחרי הניקיון – מה עושים עם הרטיבות?

קוסמטיקה ודיאטות: גלולת היום שאחרי הקרמבו

אידוי דיילות יופי. תדמיינו את זה: בכל פעם שדיילת יופי פונה אליכם בפעם השנייה אחרי שאמרתם "לא תודה", הופ, היא נעלמת לכוכב אחר.

סרום מהדי.אן.איי של אסתי גינזבורג. נכון שגם לבר רפאלי לא חסר, ואיך ששירלי בוגנים נראית בגיל 40 זה כמעט לא חוקי; אבל אסתי, הו, אסתי. עזבו אותי מוויטמין A ותמציות קמומיל; תנו לי תמצית א"ג מזוקקת, לפרופיל של ברבי ובלונד מהאגדות.

ספורט  (צילום: jupiter images)
למה ספורט, קחי גלולה | צילום: jupiter images
גלולת היום שאחרי הקרמבו. תארו לעצמכם שהיה אפשר לשרוף קלוריות ככה פשוט, בלי ספינינג, בלי ריצה, בלי פילאטיס; רק לוקחים גלולה והופ, אכלתם היום רק טוסט ושני תפוחים.

חסה בטעם שוקולד. איך זה שעל שוקולד בטעם מסטיק בזוקה הם חשבו, ועל זה לא? אם כבר לאתגר את החיך, לפחות שנרוויח מזה משהו.

משקפי פוטושופ. הבו לי עדשות שדרכן ניתן לראות את כל נערות השער כפי שהן באמת, ואהיה מאושרת. בכל פעם שאני פוגשת גברת מפורסמת שכל קשר בינה לבין תמונותיה מקרי בהחלט, אני תוהה: אם היא בעצמה לא נראית כמוה, איזה סיכוי יש לי?

פן שמחזיק גם בחורף. מתישהו את מבינה שזה לא שיש לך "יום שיער גרוע"; יש לך פשוט שיער גרוע. אבל אם בשאר ימות השנה עוד אפשר איכשהו לאלף אותו, הרי שבחורף רק תצאי מהבית, וכבר תיראי כמו שרית חדד בקליפ מהניינטיז. אם יש מדענים בקהל, אני מאוד מבקשת לעבוד על מייבש שיער גאוני שמתקתק פריזורה עמידה לגשמים ורוחות, בסדר? ברצינות. זה חשוב לי. הרי לא נתקן בבת אחת את כל העולם. אז בואו נתחיל מצעד קטן. בואו נתחיל בפן מקלות. תודה. 

>> לטור הקודם: יאללה, לך הביתה מוטי

לכל הטורים של אורית נבון