כששואלים אותי מה למדתי באוניברסיטה, אני אומרת את האמת: בחורולוגיה. לא מאוד מפתיע, בהתחשב בעובדה שמלכתחילה הגעתי לאקדמיה פחות בשביל התואר, ויותר כדי למצוא חתן.
בסופו של דבר, החלק הפרקטי היה משעמם למדי; סרט פה, קפה שם, ושתי מערכות יחסים רציניות שלא השאירו לי הרבה מקום להרפתקאות. החלק התיאורטי, לעומת זאת, היה פאן הרבה יותר: מדי יום ישבנו - חברותיי ואני - למרגלות הדשא או על הבר בקפיטריה, וניהלנו שיחות מרתקות ומחכימות על אהבה, דייטים וסקס.
אוי, אמרתי סקס? סליחה, התכוונתי לפורפליי. בעצם, לפורפליי של הפורפליי. שהרי בגיל 20, בחורות דתיות רק לומדות מה שחילוניות בנות 16 שכחו כבר מזמן – וגם אז הן מרגישות קצת שרמוטות כי באולפנה הלא לימדו אותן שצריך לשמור נגיעה בכלל.
כך חלקנו חוויות וטיפים של מתחילות, עד שנרשם טוויסט בעלילה כשיום אחד הצטרפה לפרלמנט שלנו ש' היפהפייה, החכמה והחילונית למהדרין. היא כמובן הזדעזעה למשמע אוזניה. הכי אהבה לקחת שאיפה עמוקה ממנת הניקוטין שלה, לנשוף אותה לחלל האוויר, לזרוק לנו איזו עצה שגרמה לנו להסמיק עד שורשי שערותינו, ולסכם במבט סקסי: "מכל בחוריי השכלתי". לפעמים, כשהרגשתי נזופה במיוחד, הייתי מתגוננת: "באמת סליחה שאני לא פרחה".
"מסכנים הבחורים שלך", היא הייתה קורצת לי בנונשלנטיות.
לישון בחדרים נפרדים? אהממ, למה?
נזכרתי בזה לאחרונה, כשקראתי ראיון שהעניקה ציפי חוטובלי לעיתון "את". "בגיל 34, אחרי מאות דייטים, ציפי חוטובלי מצאה חתן כשר וחתיך", בישרה הכותרת. "רגע לפני החתונה היא מעבירה מסר חד משמעי לרווקות: אל תתפשרו".
והיה שם עוד מסר מבית היוצר של חוטובלי: "למרות שאני אישה מאוד ייצרית, את העולם המיני שלי שמרתי לתחום האהבה והנישואים", היא הצהירה, ואף חידדה: "אני מאמינה בחיי קדושה. בגלל השחרור המיני יש זילות, שוק בשר". כמו כן, הסבירה המאורסת הטריה שכאשר היא ובן זוגה אור אלון מבלים יחד בשבתות, הם ישנים בחדרים נפרדים.
אין לי שום כוונה להיכנס כאן לתחתונים של חוטובלי; אם היא לא הייתה מעלה את הנושא במו פיה, אין סיכוי שהייתי כותבת על זה בהקשר שלה. אמנם התמונה הזוגית ששחררה לעיתונות לאחר אירוסיה – כשהיא ובעלה לעתיד עומדים מטר זה מזה – חירפנה אותי כהוגן, ובכל זאת, זכותה לחיות איך שבא לה. אני גם מכבדת אותה כפוליטיקאית; הלוואי שכל הנשים במשכן יהיו מבריקות, חרוצות, ומלאות להט ואמביציה כמוה.
ודווקא בגלל זה, כשהיא מדברת על תקופת הרווקות שלה ומסבירה ש"לשמור על עצמך" זה ערך - אני לא יכולה להתעלם.
חוטובלי, סגנית שר התחבורה, היא נבחרת ציבור שנשים רבות נושאות אליה עיניים, בוודאי נשים מהמגזר הדתי. מדובר באישה חזקה ועצמאית שכבר העבירה בכנסת חוק או שניים למען ובעד נשים; שימשה כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, וקוראת בכל הזדמנות לראש הממשלה למנות עוד שרות, לקדם עוד נשים לעמדות מפתח.
אז איך זה יכול להיות, ציפי חוטובלי, שעם כל הכוח והעוצמה שאת משדרת, את עדיין סבורה שאישה בת שלושים פלוס צריכה לדכא את עצמה? לרסן את הייצר המיני שלה ולנהל מערכות יחסים ללא סקס, עד שיופיע כבודו על הסוס הלבן ויואיל לכרוע ברך ולגאול אותה מבתוליה? איזה מן מסר את מעבירה פה לרווקות דתיות בשנות השלושים לחייהן, כשאת מדברת על הבתולים כערך מקודש?
אני מזועזעת מהעובדה שנשים בוגרות, אינטליגנטיות ופמיניסטיות, עדיין חושבות שאישה צריכה להגיע לחופה בתולה - בכל מחיר, בכל גיל. מה יש לומר, פשוט לא ייאמן.
רווקות דתיות שטובלות במקווה - השמיעו קול
אומרים שחתונות של דתיים הן משהו מיוחד. שהאווירה בהן קסומה ורוחנית, והכל טהור ומרגש יותר. יש בזה משהו. אבל עם כל הכבוד לרוחניות - בכל פעם שאני רוקדת בחתונה של צמד ילדים בני עשרים, או של זוג שהחליט להינשא אחרי שלושה חודשי היכרות - אני יודעת שהסיבה לאירוע החפוז היא די גשמית, בסך הכל. ברוב המקרים, מדובר בזוג שמיהר להינשא, פשוט כדי לממש את האהבה שלו. יכול להיות שזו תחילתה של זוגיות מופלאה ויכול להיות שלא; אין כאן חוקים. אבל כל פעם מחדש מדהים אותי איך בציבור הדתי - ולא רק בקרב שומרי הנגיעה – עדיין הסברה היא שאין יחסי מין בלי טבעת.
אני לרגע לא טוענת שצריך ליישר קו עם הציבור החילוני; לדעתי, בשלב החצ'קונים נערה צריכה לצאת איתו לסרט, לא למושב האחורי באוטו של אבא שלו. אבל כשקראתי את דבריה של חוטובלי, בעיקר שאלתי את עצמי – עד מתי? עד מתי נמשיך להטיף לבנות שלנו שהן צריכות לשמור על עצמן עד החתונה? עד מתי נלמד אותן שסקס זה משהו שהאישה נותנת והגבר לוקח? שבחורה טובה צריכה לשכב רק עם האחד שאיתו תקשור את גורלה לנצח נצחים?
שום רב אורתודוכסי לא יתיר נגיעה בלי חתונה, בטח שלא יחסי מין. מבחינה הלכתית – זה אבוד. אבל בתקופה שבה גיל הנישואים עולה בהתמדה, והמגזר הדתי רווי בפנויים ופנויות בני שלושים פלוס מדוכאי ייצר - אולי השפיות יכולה להגיע מכיוונים אחרים.
אולי נבחרי ציבור ואושיות מפורסמות ומוערכות מהמגזר הדתי לאומי, יכולים להעלות את הנושא לסדר היום ולהגיד סוף סוף, בקול רם וברור: אנחנו לא מפחדים מסקס לפני החתונה. פשוט לא. ואנחנו לא חושבים שאישה בת 25 או 30 ששוכבת עם החבר שלה - היא זולה. ואנחנו לא מצפים שמערכת יחסים בוגרת בין גבר לאישה - תהיה נטולת סקס.
איפה כל האמיצות, איפה? איפה הרווקות הדתיות בנות ה- 30 שמחביאות את הגלולות במגירה וטובלות במקווה פעם בחודש – אני הרי יודעת שאתן כאן – מתי תשמיעו קול? צאו כבר מהטואלט, כי אין לכן במה להתבייש. בואו נעצור את הטירוף הזה. אין שום דבר מקודש בדיכוי הייצר.
לא הייתי מתנזרת
כבר כתבתי בעבר שבתולות בנות שלושים הן מחדל נוראי של המגזר הדתי.
מה שעצוב, זה שבחורות דתיות לא חוות תקופת רווקות. לא באמת. ואיך יחוו, אם גם לפני שהן מתחתנות הן לא חופשיות לעשות כרצונן?
אין לי מושג איך הייתי מתנהגת היום כרווקה. מניחה שלא הייתי חוגגת כי אף פעם לא הייתי טיפוס של סטוצים, אבל אם הייתי מתאהבת – לא הייתי מתנזרת, זה בטוח.
לו הייתי יכולה להחליף מילה עם בת ה- 20 שהייתי, הייתי אומרת לה: קודם כל, תרדי מהעקבים מדי פעם, כי בגיל שלושים תתחילי לסבול מכאבי גב - לא חבל? דבר שני: תעברי מג'ינג'י לשחור, שיהיו לך גם תמונות נורמליות מתקופת האוניברסיטה. ודבר אחרון: תירגעי כבר. אם את רוצה אותו - לכי על זה, אם את לא רוצה - אז לא; העיקר, אל תתני לרבנים או למורות מהאולפנה להחליט בשבילך. כי במבט לאחור, לא הבחורים שלך היו מסכנים. אלא את בעצמך.