הרבה ספרי ילדים יוצאים כל חודש לשוק, ברובם יופיע ייצוג משפחתי זהה של אבא, אמא וילדים. אלא שמבט לכל צד יראה שההרכב הזה מזמן לא מספק מראה לחברה. ברוב הגנים יהיו הורים גרושים, אמהות יחידניות, זוגות חד מיניים ושלל אפשרויות נוספות. דנה רייך, אמא לשניים שחיה עם זוגתה כבר 12 שנים בתל אביב החליטה שיש צורך בספר שייצג גם את ילדיה, ויצרה את "ביקור בבית של הדר ששם (כמעט) הכל מותר", ספר מאוייר שהתממש בימים אלה בעזרת פרוייקט הדסטארט מוצלח, שהגיע ליעדו תוך שבוע.
לדנה, עורכת לשונית וקלינאית תקשורת בהתהוות, שני ילדים, עמרי, 5 ויותם, 3, וההורות, לדבריה, גרמה לשינוי תפיסתי גדול מצדה. "מאז שיש לי ילדים אני לומדת להסתכל עליהם, להבין אותם יותר, את הפשטות והתום שהם מגיעים איתם לעולם", היא מסבירה. "לפני חמש שנים הפכתי לאמא, וזה היה ענק מכל בחינה. ואז התחלנו לקרוא ספרים יחד. בהתחלה הסתכלנו על תמונות ועשינו קולות של חיות ולאט לאט הסיפורים נהיו מורכבים וארוכים יותר, והתחילו להופיע בהם אבא ואמא. אבל לילדים שלי יש אמא ואמא, ובשבילם זה טבעי ופשוט. ומסביבנו יש עוד משפחות עם הרכבי הורים שונים: אמא ואמא ואבא, אבא ואבא, אמא אחת, וגם אמא ואבא, כמובן. הילדים שלי דברנים גדולים, וכשהגיעה השתיקה שלהם מול הייצוגים הרבים של המשפחות הרגילות, הבנתי שהם לא מבינים משהו. שהם מבולבלים. שמשהו לא מסתדר להם – יש פער גדול בין מה שאצלם בבית, למה ששם בספרים".
דנה מבינה שהמציאות שבביתה לא מוכרת וברורה עבור כולם. "מה שאצלנו הוא המציאות היומיומית הוא עדיין אחר ושונה בשביל רבים", היא אומרת. "נכון, יש כבר מלא לסביות עם ילדים, והומואים עם ילדים וכל מיני שילובים אחרים. ובכל זאת, המבנה המשפחתי שלי, של שתי אימהות וילדים, עדיין גורר תגובות ושאלות שונות מאנשים, חלקן מצחיקות, חלקן מפתיעות, מרגשות ואפילו מעליבות. מה שבטוח, שהתגובות הספונטניות האלה מלמדות הכי טוב על מיקומה של אימהות כמו שלי בחברה שלנו. השאלה ששואלים אותי הכי הרבה, כשמגלים שאני אמא שמגדלת את שני הילדים עם עוד אמא, היא: מי שלך? אני יודעת שהם לא מתכוונים להיות לא מנומסים או גסים, ושזה פשוט מסקרן, כי במשפחות נורמטיביות זה ברור מי ילדה את הילדים. לי זה ברור – בתקווה בעתיד לכולם – ששניהם שלי. מהנשימה הראשונה שלהם, עם כל שריטה בברך, כל עלבון שספגו מחבר, וכל התרגשות של הצלחה לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר ולנעול לבד נעליים. שלי ושלה יחד".
בספר "ביקור בבית של הדר" מנסה דנה לעקוף את המבט של המבוגרים, לכתוב לילדים מתוך העולם שלהם, להסתכל על המציאות דרך התום והקסם שעדיין עוטף אותם. "יש לי אמנם שני בנים, אבל היה לי קל יותר לכתוב על ילדה, כי הצלחתי להתחבר לילדה הקטנה שאני עוד מחזיקה עמוק בתוכי", היא מספרת. "מרגע שהיה לי את הסיפור מוכן חיפשתי מי יאייר. הגעתי לשחר לבוביץ', מאיירת ספרים ועיתונים לילדים, והיה ניצוץ של חיבור. וזו הפכה להיות עבודה משותפת של שתינו. הקדשנו לזה בוקר מלא בשבוע במשך תשעה חודשים. והדר ושתי האימהות שלה קיבלו פנים וגוף, הבית שלהן הלך ונבנה, ואני זכיתי לחוויית יצירה משותפת וסיעור מוחות, שלא יכולתי לאחל לעצמי טובה ומרתקת ממנה".
קהל היעד של הספר הוא ילדים בכלל, אבל מובן שילדים במשפחות לא סטראוטיפיות עשויים למצוא בו את עצמם עוד יותר. "אני זוכרת את הפעם הראשונה שתרגמתי לילדים שלי מאנגלית סיפור על שתי אימהות", דנה אומרת. "הם היו סקרנים ומרוגשים כל כך. ההרגשה הזו שמכירים בך, ההרגשה של להיות חלק מקבוצה, להיות דומה ולהרגיש שייך – היא עוצמתית ומלהיבה גם בשביל מבוגרים, אז בטח ובטח ילדים רכים שחשופים כל כך והכול בשבילם בעולם חזק וחדש. אבל כמובן שהספר חשוב לכל ילד וילדה, לכל הורה ולכל גנן וגננת. מהיכרות עם עוד ועוד דברים בעולם אנחנו יוצאים רק נשכרים, תמיד יש מה ללמוד עוד, בעיקר מאנשים ששונים ממך. אני מאמינה שרק אם יוכרו, יוצגו, יתוארו, יסופרו סיפוריהם של משפחות שונות, נגדל כחברה לקבל שונות, ליהנות מעושר אנושי, להבין אחד את השני יותר, לאהוב יותר, לריב פחות, ולכבד כל אדם ואת הבחירות והרצונות שלו. הילדים שלנו יודעים משהו שאנחנו כבר שכחנו. פעם כששאלנו את הבן הבכור שלנו, תוך כדי שיחה, אם הוא היה רוצה אבא, הוא אמר: "לא, לא, אני רוצה שלוש אימהות", והוסיף: "ואמא, את יכולה לעשות לי גם אחות גדולה?" מבחינתם, במציאות שלהם הכול אפשרי, ורק צריך שהמציאות בחוץ תפסיק להכתיב להם מה נכון ומה לא. תנו להם ללכת עם האמת שלהם, ונסו לפעמים ללכת לשם אחריהם".
>> פורים למתקדמים: הכירו את האבא שמשאיר אבק לאמהות משקיעניות