"במהלך השנים האחרונות עלתה משמעותית המודעות לכך שילדים שונים לומדים בדרכים שונות", מסבירה לנו ד"ר היידי פלביאן, מרצה בתואר ראשון ושני בחינוך ומאבחנת ומטפלת בהפרעות קשב ובלקויות למידה, המכללה האקדמית אחוה. "שונות תהליכי הלמידה נובעת בחלקה מנטיות אישיות וסובייקטיביות של הילד, אך בעיקרה מצרכים אובייקטיבים של הילד. בד בבד השכילו צוותי ההוראה לפתח דרכי הוראה שונות שימנעו את הוצאת הילדים שאינם עומדים בסטנדרט המקובל אל מחוץ לכיתת הלומדים הרגילה".
איך "ההתאמה" הזו באה לידי ביטוי?
"זה מתחיל במיקום התלמידים בכיתה (קרוב ללוח או בסביבת חברים לדוגמא), או, בהתאמת עזרים בסיסיים ללמידה (הרכבת משקפיים, התאמת גובה שולחן התלמיד או למידה בכיתה אקוסטית בעת הצורך). עם זאת, למרות הרצון והידע הרב שמצוי במערכת החינוך, כאשר מורים ואנשי חינוך שונים לא מצליחים להוביל את התלמידים ליישום תהליכי למידה יעילים, הם זקוקים לייעוץ מאנשי מקצוע נוספים", מסבירה פלביאן.
בואו נודה באמת, זה אף פעם לא פשוט לקבל ביקורת, גם אם היא בונה, על האוצרות שלנו, אבל מומלץ שלא לזלזל בה. "חשוב שההורים ישתפו פעולה עם הצוות החינוכי מנת למנוע פערים לימודיים והצטברות תסכולים בקרב ילדם. זאת, מתוך הבנה שקיים קושי שצריך לעזור לילד לפתור ובעזרת אבחון מקצועי ויעיל ניתן לאתר את מקור הקושי, ולעזור", אומרת פלביאן.
איך מאבחנים?
כל אבחון הפרעת קשב מתחיל בכך שהסביבה מבחינה בהתנהגות חריגה של הילד בהשוואה לחבריו, אך אין בכך די על מנת למקד את האבחנה. כדי לדעת האם יש לילד הפרעת קשב ומה מקורה, יש לפנות ראשית לגורמים רפואיים על מנת לשלול בעיות רפואיות; מחלות, בעיות שמיעה או ראיה ובעיות תחושתיות.
אבחוני הקשב בהם משתמשים אנשי המקצוע מאפשרים מעקב אחר התנהגותו של הלומד במספר מצבים ובכך נמנע אבחון שגוי. לכן, אם לילד אין הפרעת קשב שבסיסה נוירולוגי, אבחון על ידי אדם מקצועי יאפשר בדיקה של גורמים נוספים שעשויים להטעות את הסובבים (כך לדוגמה, לעתים ילד עם קשיים במיקוד ראייה מתנהג כילד עם הפרעות קשב, מצב שרק אבחון על ידי אופטומטריסט התפתחותי ניתן לאתר ולא בבדיקת ראיה שגרתית).
חשוב לדעת שהפרעת קשב אינה חולפת במרוצת השנים והיא מלווה את הילד לאורך כל חייו, אך דווקא בגלל עובדה זו חשוב לאבחן את הילד עם הופעת התסמינים בבית הספר (ומומלץ שלא לפני כיתה ב'), וכך ללמד אותו מגיל צעיר את האסטרטגיות החברתיות והלימודיות שיאפשרו לו להתמודד עם אתגרי הקשב בהצלחה.
מדוע דווקא כיתה ב' ולא מוקדם יותר?
"אבחון בכיתה ב' הוא בגדר המלצה ולא הנחיה חד משמעית. אבל ישנן כמה סיבות ברורות מדוע לא כדאי למהר ולאבחן ילדים מתחת לגיל שבע:
- לעתים לילד קשה להסתגל רגשית למערכת בית הספר ולמעשה, במהלך כל כיתה א' הוא נמצא בתהליך "הסתגלות" למסגרת. לכן, הוא לא רגוע, בודק גבולות ולא לגמרי קשוב לנעשה סביבו. התנהגותו עשויה להתפרש כהתנהגות הנובעת מהפרעת קשב בעוד שהבעיה היא הסתגלותית - רגשית או חברתית. זו הסיבה אגב שלדעתי האישית עדיף היה אם היינו דוחים את תחילת כיתה א' לגיל 7 ומשקיעים יותר זמן בפיתוח מיומנויות פסיכומוטוריות, רגשיות, חברתיות ואקדמיות בגן הילדים.
- נוירולוגים רבים טוענים שתהליכי בשלותה של המערכת הנוירולוגית בגוף האדם מסתיימים בטווח הגילאים 6-8. לכן, אבחון מוקדם מדי עשוי להציג תמונה של ילד עם הפרעת קשב בעוד שהבעיה היא חוסר בשלות אובייקטיבית לחלוטין.
- התסמינים מתבלטים יותר במהלך תקופת הלימודים כי אז הילד נדרש לכל הכלים ולקשב, לכן משתדלים שלא לאבחן לפני כן. במקרם קיצוניים חריגים אפשר בגן.
ובכל זאת, יש לא מעט ילדים צעירים יותר, הרבה לפני גיל 7, שכבר מאובחנים ונוטלים תרופות.
"יכולים להיות מקרים שבהם אבחנו ילדים מוקדם מדי לפני גיל 7 , לפני שהמערכת הנוירולוגית והרגשית שלהם התפתחה ולכן הם קיבלו ריטלין. עם זאת, לפני גיל 7 מסתמכים על דיווחים של הורים ומורים שאומרים בדרך כלל טענות כמו: 'הילד תזזיתי, לא קשוב, בוכה'. הרבה תסמינים שייתכן שהם נכונים אבל במקרה כזה יכול להיות שמדובר פשוט בהסתגלות רגשית של הילד".
כיצד מתבטאת הפרעת הקשב?
כמו בכל תחום אחר, אין להשוות את התנהגותם של ילדים שונים עם הפרעות קשב. יהיו ילדים שהפרעת הקשב תבוא לידי ביטוי בתהליך הלמידה הפרונטלית בכיתה, אצל אחרים בעת ההעתקה מהלוח, חלקם יתקשו בוויסות התנהגותם עם חברים או יתקשו לנסח את תשובתם בצורה ממוקדת במהלך שיחה. בהתאם, גם הטיפול בהפרעת הקשב והכלים להם זקוקים הילדים על מנת להתגבר על ההפרעה שונים ומותאמים לכל ילד בנפרד.
מרגע קבלת האבחון, איך ניתן לעזור לילדים ולסביבתם?
"בעוד שהילדים עם הפרעת הקשב מקבלים תמיכה מירבית, חברתית ולעתים גם תרופתית, הסובבים אותם לא מקבלים את התמיכה בצורה זמינה. הורים רבים נתקלים בעובדה שהפרעה זו היא גנטית ברוב המקרים, וממהרים לתהות האם הם אשמים במצב ילדם. רגשי אשמה לא מובילים לפתרון ומונעים יחסי הורות מצמיחים. כפי שאין להאשים את הילד בהפרעת הקשב אלא לתת לו כלים להתמודדות, על אחת כמה וכמה אין להאשים את ההורים אלא ללמד אותם איך מפתחים יחסי הורות עם ילד עם הפרעת קשב ואיך דואגים לפיתוח יחסי אחים תקינים עם האחים והאחיות של הילד עם הפרעת הקשב".
הימנעו מסטיגמה: אחד הדברים החשובים הוא לא למתג ילדים כאלה כילדים שליליים. השאלות השכיחות של הורים הן: "מה יגידו עלינו כהורים?", "איך יתייחסו עכשיו אל הילד שלנו?", ו- "האם הוא יהיה עם זה כל החיים?".
אכן, יש עדיין מיעוט של אנשים, שעבורם מושג הפרעת הקשב כולל אוסף של התנהגויות שליליות בקרב תלמידים חלשים. אך הם בהחלט מיעוט. הדרך בה יתייחסו אל הילד עם הפרעת הקשב תלויה בעיקרה בדרכי בהן המשפחה והילד עצמו מתמודדים עם הפרעת הקשב.
איך מטפלים בהפרעות קשב וריכוז?
ישנו הטיפול התרופתי שמותאם אך ורק עם ידי רופאים מומחים לנושא ורק עבור ילדים שהפרעת הקשב מפריעה משמעותית לתהליך הלמידה או להתנהגותם הנאותה בסביבה. בכל מקרה, התרופה אינה 'קסם' וכל טיפול תרופתי חייב להיות מלווה במתן כלים ואסטרטגיות לילדים, להורים ולצוות המורים.
ההתמודדות עם הפרעת הקשב היא יומיומית ולכן חשוב לעקוב אחר המצבים השונים בהם הפרעת הקשב מקשה על הילד. זכרו, הפרעת הקשב מונעת מהלומדים ללמוד בצורה יעילה ומשמעותית גם כאשר הם מסוגלים לעשות זאת מבחינת יכולתם הקוגניטיבית. לכן, חשוב לעמוד בקשר קבוע עם צוותי ההוראה בבית הספר ולדאוג לחזק את הילד בכל פעם. כך גם בבית, הדגישו הצלחות והשתדלו להתעלם מכישלונות.
במצבים בהם ילדים מגלים קושי בתהליכי הקשב והלמידה (בבית, בגן או בבית הספר), חשוב לאתר את מקור הקושי. האבחון מהווה שלב ראשוני באיתור הקושי ובהתאמת הכלים הלימודיים והטיפוליים. ויתור על האבחון הינו ויתור על מציאת פתרונות עבור הילד והעמקת מורכבות הפרעת הקשב עצמה. חפשו ומצאו בכל יום את נקודות האור וההצלחה של הילד ושלכם, וזכרו שהצמיחה מגיעה מתוך ההתמודדויות המוצלחות ובעזרת סביבה תומכת.