בשלות לעומת מוכנות
ד"ר ניצה דורי, ראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית הדתית שאנן בחיפה, מבחינה בין "בשלות לכיתה א'" לבין "מוכנות לכיתה א'". "בשלות באה לפני מוכנות. כשתינוק לא בשל להליכה ונוליך אותו בתמיכתנו, הוא אולי יצעד בעזרתנו אבל לא יצעד בכוחות עצמו לאחר מכן, מכיוון שעדיין אינו בשל לכך. כשהתינוק בשל להליכה הוא יעשה צעד או שניים בכוחות עצמו, וכך נדע שהוא מוכן להליכה. המוכנות להליכה אין פירושה שהוא ילך, עליו יהיה להתאמן כדי לצעוד בכוחות עצמו, אבל הצעד הראשון שעשה בכוחות עצמו מאותת שהוא בשל להליכה – כלומר: שרירי הרגליים התחזקו, כפות הרגליים התעצבו בהתאמה והוא מוכן ללמוד ללכת.
"כך גם עם העלייה לכיתה א'. על פי משרד החינוך, ילד עולה לכיתה א' בגיל שש, אבל מניין השנים הזה אינו מבטיח שהילד בשל ללימוד בכיתה. רק כשהילד בשל לעלות לכיתה א', אפשר לדבר על מוכנות לכיתה א'. אי אפשר לזרז את הבשלות. אם נשאל דימוי מתחום המזון, הרי אי אפשר לגרום לתבשיל להיות מוכן אם לא בושל במשך פרק זמן נדרש. זו הסיבה שילדים שנולדו בחודשים אוקטובר עד דצמבר יכולים לשהות עוד שנה בגן. הם עדיין לא סיימו שש שנות התפתחות. השנה הזו שבין גיל חמש לגיל שש היא משמעותית מאוד, מכיוון שלעתים קרובות ילד לא בשל ללימוד בגיל חמש, אבל שנה לאחר מכן הוא כבר בשל לעלות לכיתה א'".
מיכל וימר, תרפיסטית בהבעה וביצירה ומחברת הספר "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים", מסכימה: "הבשלות של ילדים ללמידה מתחילה בגיל שש אצל המקדימים, אבל יש גם ילדים שהבשלות אצלם מגיעה רק בגיל תשע. לוחות הזמנים ייחודיים לכל ילד. מערכת החינוך דורשת מהילד לשבת בכיתה בין גיל שש לשש וחצי לכל המאוחר. יש מסגרות חינוכיות, כגון בתי ספר אנתרופוסופיים, שבהן מתחילים את הלימוד רק בגיל תשע מתוך ההבנה שעד גיל זה לא כל הילדים בשלים ללימוד. בקהילה המקצועית קיים דיון לגבי הגיל הנכון לתחילת הלימוד. מבחינתנו ההורים, פירוש הדבר שאין צורך למהר. אם יש אפשרות להשאיר ילד עוד שנה בגן, על פי חוות דעת של הגננת או תחושה של ההורה, כדאי לתת לילד ליהנות מעוד שנה בגן. השנה הזו תאפשר לילד להגיע לכיתה א' בשל יותר ללימודים, מכיוון שהוא יוכל להשלים תהליכים התפתחותיים שיאפשרו לו להגיע לבית הספר מוכן ללמידה".
בשלות רגשית
"כדי לדעת אם ילד בשל לכיתה א', בוחנים כמה תחומים התפתחותיים: התחום הרגשי, התחום החברתי, התחום המוטורי - הכולל מוטוריקה עדינה ומוטוריקה גסה, והתחום הקוגניטיבי. "הבשלה רגשית פירושה שהילד יכול לדחות סיפוקים", מסבירה ד"ר דורי. "הוא יודע לחכות לתורו ולהפסיד בכבוד. הוא מבין שהוא לא יכול תמיד לנצח או להיות ראשון. הוא לא מגיב בבכי ובהתנהגות ילדותית, כגון השתטחות על הרצפה, בכל פעם שהוא מפסיד במשחק או כשחבר רוצה לסיים את המשחק המשותף. הוא יודע להתאפק ולוותר".
"מבין כל התחומים שבהם נבחנת הבשלות של הילד, החשוב מכולם הוא התחום הרגשי", מדגישה וימר. "ההתפתחות הרגשית היא מצע הגדילה של יתר היכולות. היא מייצרת קשב ופניות ללמידה. בחיים האקדמיים יש לא פעם קשיים, ולא תמיד הילד מצליח לבצע בדיוק מה שתכנן. לעתים המורה מראה איך לכתוב אות, והוא מתקשה. אם בכל פעם שהילד יתקשה הוא יגיב בבכי, הוא לא יוכל ללמוד, מכיוון שהתסכול ימנע ממנו לנסות שוב ושוב, להתמיד ולהתאמן עד שילמד".
טיפ להורים: "הורים יכולים לסייע ולתמוך בבשלות הרגשית של הילד באמצעות הצבת גבולות בחיי היומיום מגיל צעיר מאוד", מסבירה דורי. "אפשר להחליט על חוקי הבית שגם ילד בן שנתיים יוכל לכבד, למשל: לא לאכול בחדר הילדים, אלא רק במטבח. בגיל חמש, למשל, אפשר להחליט על חוקים בקשר לצפייה בטלוויזיה ולשימוש במחשב, ועל תפקיד בבית שהילד ייקח על עצמו, למשל: לסדר את פינת הנעליים או לערוך שולחן. ילד שלא רגיל לגבולות ולא יודע לכבד חוקים, עלול להתקשות מאוד לשחק עם חברים ולכבד את חוקי המשחק או את כללי המסגרת החינוכית. יש הורים החוששים שהחוקים יכבידו על הילד, אבל למעשה ילד שגדל בבית עם גבולות וחוקים חש מוגן יותר, מכיוון שהוא יודע מה מותר ומה אסור".
בשלות חברתית
"יש ילדים שמתקשים להתמודד עם קבוצה חדשה של ילדים, יש ילדים שמטבעם הם מופנמים יותר ויש אף ילדים הזקוקים לטיפול שיעזור להם להתפתח", מסבירה ד"ר דורי.
טיפ להורים: "בתחום הזה ההורים יכולים לגרום לשינוי. כשהילד נכנס למסגרת חדשה, אפשר לבקש מהגננת או מהמורה דף קשר כדי שאפשר יהיה לתאם עם חברים מפגשים אחר הצהריים. גם חוגים הם הזדמנות להכיר ילדים מהשכונה ולהתחבר לקבוצה חדשה. אפשר לספר לילד סיפורים ולדקלם דקלומים העוסקים במורכבות של החברות. הסיפורים והדקלומים מספקים רפרטואר עשיר של התנהגויות בחברה ומאפשרים לילד לשוחח עם ההורה ולהתייעץ בנושאים האלה".
בשלות מוטורית
"בתחום המוטוריקה מתייחסים לשני מונחים - בשלות במוטוריקה גסה, כלומר: היכולת של הילד לשלוט בשרירים הגדולים בגוף, כגון: שרירי הידיים והרגליים, חגורת הכתפיים הבטן והגב; ובשלות במוטוריקה עדינה, כלומר: היכולת של הילד לשלוט בשרירים הקטנים בגופו, כגון שרירי אצבעות הידיים", מסבירה שירלי ורדי, מפתחת שיטת ורדי ומנחת סדנאות להורים בהתפתחות מוטורית ונוירו-פיזיולוגית.
טיפ להורים: "מומלץ לבדוק שהילד יודע לקפוץ על רגל אחת ועל שתי רגליים ולדלג", מייעצת ד"ר דורי. "יכולות אלה מלמדות שהמוטוריקה הגסה והקואורדינציה שלו תקינות. חשוב גם שהילד ידע לתפוס ולזרוק כדור. יכולת זו מעידה על כך שיכולת תיאום העין-יד תקינה. ילד שאוהב להתנדנד הוא ילד שמערכת שיווי המשקל שלו הבשילה".
בשלות קוגניטיבית
"בתחום הקוגניטיבי חשוב שלילד יהיו אוצר מילים תקין ושפה עשירה", מסבירה ד"ר דורי. "בגיל חמש ילד צריך להיות מסוגל לדמיין ולהסיק מסקנות בעזרת המילים 'כמו' או 'דומה ל...', למשל: 'התפוז הוא כמו כדור', 'הבננה דומה לירח'. חשוב שהזיכרון לטווח קצר ושהזיכרון לטווח ארוך יהיו תקינים. הזיכרון לטווח ארוך מתבטא בכך שהילד זוכר דברים ששמע לפני כמה חודשים, והזיכרון לטווח קצר מתבטא בכך שהילד זוכר דברים ששמע זה עתה, למשל: בסוף הסיפור הוא זוכר את העלילה ויכול לספר אותה. יש ילדים שזוכרים דברים ששמעו לפני זמן רב, אבל מתקשים לשלוף מידע שלמדו זה עתה, ולהיפך. הסיבה לכך היא שהזיכרון לטווח ארוך מאוחסן באזור מוחי שונה מזה המשמש את הזיכרון לטווח קצר, ולכן חשוב לאמן את שתי היכולות".
טיפ להורים: כדי לשפר את היכולות הקוגניטיביות, ד"ר דורי ממליצה לשחק עם הילד. "הרעיון הוא לא ללמד, אלא לשחק וליהנות. משחקים המשפרים את אוצר המילים הם משחקי חרוזים – 'מה מתחרז עם', משחקי הפכים - 'מצא את ההיפך למילה' ומשחקי יחיד-רבים - 'מצא את היחיד/ הרבים של המילה'. הורים רבים מתלוננים שאין להם זמן לשחק, אבל את המשחקים האלה אפשר לשחק אפילו בזמן נסיעה. כדי לשפר זיכרון לטווח קצר מומלץ מאוד לשחק משחקי זיכרון 'מה חסר בשורה' או התאמת זוגות במשחק זיכרון. כדי לשפר זיכרון לטווח ארוך צריך לשתף את חמשת החושים. אם נרצה שהילד יזכור מהם פירות הדר במקביל להצגת המושג 'פרי הדר', אפשר לפצוע את קליפת הפרי ולהריח את הריח החזק שפעולה זו מפיקה, אפשר לקלף את הפרי ולטעום ממנו, למשש את המרקם של הקליפה ולשאול על צבע הפרי. המושג 'פרי הדר' נקשר באסוציאציה חושית לזיכרון, הוא יישמר כמושג כזה וכך ייזכר גם בטווח הארוך".
מתי לפנות ולמי?
ד"ר ניצה דורי ממליצה על גורמים מקצועיים שיכולים לסייע:
בעיות בהגיית שפה: כשאוצר המילים של הילד דל או כשיש לו קושי לדמיין באמצעות המילים "כמו" ו"דומה ל", מומלץ מאוד לפנות לקלינאי תקשורת. מכיוון שבדרך כלל רשימת ההמתנה ארוכה, כדאי להתחיל את התהליך לקראת סיום גן טרום חובה.
בעיות חברתיות ומופנמוּת יתר: הורים החשים שהילד שלהם מופנם מאוד יכולים לפנות לעזרה מקצועית, כגון: טיפול בבעלי חיים, רכיבה על סוסים או שחייה. מחקרים מצאו שאינטראקציה עם בעלי חיים או מגע עם מים גורמים לילד לשחרור רגשי, שמאפשר לו להיפתח גם מבחינה חברתית.
שירלי ורדי ממליצה כיצד להכין את הילד לכיתה א':
שירות עצמי. כדאי להתאמן בהתארגנות עצמאית מלאה לאחר הביקור בשירותים. במהלך הליווי של הילד לשירותים כדאי לשים לב לפעילויות שבהן הוא מתקשה, כגון: רכיסת רוכסן או שטיפת הידיים, וללמד אותו כיצד להתגבר על הקשיים ולעשות את הדברים בכוחות עצמו.
תיק גב. כדאי לתת לילד להתנסות בהתארגנות למקומות שבהם נדרש תיק קטן. כשהוא הולך, למשל, לחוג שבו עליו להביא ביגוד מיוחד או עזרים מסוימים, אפשר ללמד אותו להכין את התיק בעצמו כפי שיידרש לעשות בבית הספר.
נכנסים לקופסה. כדאי לשחק עם הילד במשחקי קופסה המצריכים ריכוז של לפחות 20 דקות ברצף, כדי להאריך את טווח הקשב שלו. משחקים מתאימים יכולים להיות פאזלים או עבודות יצירה/ הרכבה שבהן קוראים ביחד את ההוראות ומנסים לעקוב אחריהן שלב אחר שלב עד התוצר הסופי.
גם וגם. אחד הקשיים של ילדים בכיתה הוא בפיצול קשב. פעמים רבות אין שקט בכיתה, ולמרות זאת הילד צריך להתמיד במשימה שקיבל מהמורה. אפשר תוך כדי משחק בלגו או הרכבת פאזל לשוחח עם הילד או לחוד לו חידות, כדי שילמד לבצע פעולה קוגניטיבית ופעולה מוטורית במקביל, כפי שיקרה כשיצטרך להעתיק מהלוח ובמקביל להבין את הכתוב ולהקשיב למורה.
הכתבה התפרסמה באתר allmag לקבלת גיליון במתנה לחצו כאן