זה קורה לכולנו, קמים מוקדם בבוקר להכין כריכים לילדים לבית הספר, ובתוך המולת הבוקר, מסתבר שהכריך המושקע נשכח על השולחן במטבח. רובנו נישאר טרודים במהלך כל היום, שבטנם הקטנה של ילדינו נשארה ריקה ומקרקרת עד שיחזור הביתה. כדי להימנע ממצבים כאלו, קמו מגוון של יוזמות בבתי הספר השונים ברחבי הארץ, בהם מוצעים מדי יום כריכים לילדי בית הספר למי ששכח להביא. 

לדברי לבנה דבש, מנהלת בית ספר "הנשיא" בבת ים, הכריכים מגיעים לבית הספר ולבתי ספר יסודי ותיכון נוספים בבת ים מאדם שנקרא "מאיר השמן". הוא החליט לעשות מעשה טוב, ובכל בוקר הוא קם ומכין יחד עם מתנדבים. בדרך כלל מניחים את הכריכים אצל היועצת, במזכירות או בחדר מורים. אך אני שמתי שולחן בכניסה לבית הספר וכתבתי שלט "סנדוויץ' למי ששכח". הכריך לא מיועד רק למי שרעב. יש כאלה שרוצים להחליף את הכריך שלהם, חשוב לנו שלא יישארו רעבים. אנו דואגים לרווחת הילד ולא רק לקידום הישגים. אני מאמינה שבית ספר הוא כמו בית לילד, הוא צריך לדאוג גם לצרכים הבסיסיים של הילד. לבית הספר "הנשיא" מגיעים 50 כריכים, ולא נשאר כריך בודד אחד בסוף היום. ילדים מרגישים חופשיים לבוא ולקחת. מרגש אותי מאוד לראות את הפרויקט של מאיה, שפועל מיום ראשון ועד חמישי. בהמשך הגיע אליי פנסיונר נוסף בשם גבי, שביקש לסייע, והוא מכין את הכריכים יחד עם אשתו מדי יום שישי".

מכינים קרוב ל-900 כריכים ליום

מאיר שואף הוא מאיר השמן (73) ("כי אני שמן") פנסיונר תושב בת ים. כבר 15 שנים שהוא קם מדי בוקר ומכין קרוב ל-900 כריכים לילדי בתי הספר בבת ים. לפני העשייה ההתנדבותית שלו, מאיר היה בצבא קבע, בהמשך היה בעל בית חרושת לייצור נברשות, ומשרתו האחרונה הייתה כיועץ מקרקעין. אירוע מוחי שעבר לפני כ-18 שנים טרף את הקלפים. "אחרי האירוע, חיפשתי מה לעשות, במשך שלוש שנים התנדבתי בבית השאנטי לבשל לילדים. אני אוהב לבשל וכשהייתי ילד אהבתי להביט באימא שלי מבשלת. לאחר 3 שנים נבחרתי להיות נשיא של בני ברית בבת ים, והחלטתי להפוך את המקום לבית תמחוי לילדים. אני זוכר שלפני 15 שנים פרסמו שיש 300,000 ילדים רעבים במדינה (היום כבר קרוב למיליון) ולכן החלטתי שאני רוצה לתת להם אוכל. ניגשתי ליועצת בבית הספר שהיה קרוב לבני ברית, ואמרתי שאם יש ילדים שלא מביאים כריכים ורוצים לאכול, שמישהו ילווה אותם למקום, ואנחנו נכין להם ארוחת צהריים חמה, ואכן הגיעו ילדים לאכול. בשנה שלאחר מכן, כבר התחלנו להכין 200 כריכים ליום והיום אנחנו מכינים קרוב ל-900 כריכים ליום, ומחלקים אותם כמעט בכל בתי הספר בבת ים (למעט מי שרוצה תעודת הכשר). יש לי מתנדבים מתנועת נוער, שמגיעים בשמונה בבוקר, ומכל הארץ, תלמידי כיתה י' שעושים מחויבות אישית, נותנים 60 שעות, ומגיעים משש בבוקר ועד שמונה להכין כריכים".

מי מממן את כל זה? 
"עיריית בת ים לא עזרה לנו בשקל אחד. את הכול נותנים מתנדבים ואנשים טובים, לא עשירים, שתורמים לחשבון הבנק שלנו את מה שיש להם ואנחנו הופכים כל גרוש לכריך. מחלבת גד וכפר תבור נותנים לנו גבינות ללא הגבלה. אני קונה ב-10,000 ₪ תלושים לסופר, ובכל פעם מישהו אחר עושה את הקניות. עמותת לתת ולקט ישראל גם מסייעות לנו בחומרי גלם".

מאיר מעולם לא קיבל תגמול כספי על עשייתו המבורכת. "הדבר היחיד שקיבלתי הוא תואר "יקיר העיר" מהעירייה, אבל אני נהנה מכל רגע שאני נמצא במטבח". הוא ניצול שואה שחי על תקציב מאוד צנוע מכספי ביטוח לאומי ופנסיה. רוב הזמן הוא גם זה שנוסע יחד עם מתנדב לחלק את הכריכים בין בתי הספר השונים. עד לפני שנה הוא גם בישל ארוחות חמות לילדים רעבים. "בשנה האחרונה הפסקנו את הארוחה החמה כי הכוח ברגליים כבר לא נותן. החבר'ה שלנו עברו את ה-70 אז אנחנו קצת מתעייפים".

חשוב לציין שפרויקטים דומים מתקיימים בבתי הספר השונים ברחבי הארץ לרוב על פי יוזמה מקומית של ההורים או של צוות בית הספר. באורט תעופה וחלל במעלה אדומים יש 2 עמדות של כריכים בכל בוקר עם ממרחים שונים, באילנות אשקלון זו יוזמה של ההורים ובכל שבוע כיתה אחרת מביאה כריכים, בבית הספר ממ"ד אורי אורבך בפתח תקווה תלמיד ששכח כריך מגיע למזכירות, ברמת גן פועל כבר 3 שנים פרויקט שנקרא "כריך לשניים" ובו ההורים מתנדבים להכין כריך נוסף על פי סבב כיתות, ועוד ועוד.

ממשרד החינוך נמסר: "פרויקט הכריכים, זו יוזמה מבורכת של מנהלי בתי ספר אבל לא של משרד החינוך, יש יוזמות שונות ומגוונות ומקומיות של בתי ספר שמתבצעות על ידי המנהלים".

מי שמעוניין לעזור או לתרום למאיר השמן: רחוב דניאל 67 בבת ים

>> "לא עוזבים ילד אוטיסט באמצע השנה כי בא לך לטוס": פנייה של אמא למשלבת