אם נותנת לבתה כדור ריטלין (צילום: stevenrwilson, Istock)
יש צורך בטיפול התנהגותי ארוך טווח | צילום: stevenrwilson, Istock
הורים רבים בימינו יאלצו לעמוד מול השאלה האם לתת לילדיהם תרופות לאחר שאלה יאובחנו בהפרעות קשב וריכוז. אחוז האבחונים גדל וגדל, הגיל בו ניתנת האבחנה יורד, בהתאם לכך עולה כמות הילדים הקטנים המטופלים תרופתית. מחקר חדש ומעניין, המקיף מסוגו, טוען שבמקרה של ילדים קטנים, תשעה מתוך עשרה מהם כלל לא יחוו שיפור במצב בעקבות הטיפול התרופתי.

"אין שינוי התנהגותי ארוך טווח"

המחקר, שנערך במכון לילדים על שם ג'ון הופקינס בבולטימור, ארה"ב, פורסם בכתב העת של האקדמיה האמריקנית לפסיכיאטריית ילדים ונוער, ובמסגרתו ליוו החוקרים 186 ילדים בני 3-5 שאובחנו כסובלים מבעיות קשב וריכוז ברמה בינונית עד קשה, במשך שש שנים. 160 מתוך 186 הילדים לא הפגינו כל שיפור לאחר שש שנות טיפול בתרופות שונות, רבים מהם המשיכו להפגין סימפטומים קשים, ואפילו חמורים מאלה שאובחנו בהתחלה. "ADHD הפך לשם של דיאגנוזה פופולרית ביותר בקרב ילדים קטנים", אומר החוקר ד"ר מארק רידל. "על פי הממצאים, וזהו המחקר המקיף ביותר שאי פעם נערך בנושא זה, המצב הוא כרוני בגילאים הצעירים, והטיפול המוצע אינו אפקטיבי. יש צורך בטיפול אחר, התנהגותי, ארוך טווח, וטיפול תרופתי טוב מזה שיש כיום. למעשה, התוצאות מראות שלאחר שש שנים אין הבדל, מבחינת שינוי ארוך טווח, בין ילד שקיבל טיפול תרופתי לזה שלא".

החוקרים עקבו אחר הטיפול וההתקדמות של כל הילדים במשך שש שנים באופן צמוד וקיבלו דיווחים שוטפים מההורים, המורים והמטפלים שלהם. הם חיפשו בכל נקודה שינויים בסימפטומים אותם מפגינים הילדים, ביניהם היפראקטיביות, אימפולסיביות וחוסר יכולת להתרכז. נמצא כי אצל שלושה רבעים מכל הילדים לא היה כל הבדל בהפגנת הסימפטומים, על אף נטילת התרופות.

"אנו לא יודעים האם חוסר האפקטיביות של התרופות נובע מתרופות לא מתאימות או לא טובות, ממינון לא מתאים, חוסר משמעת בנטילתן, או סיבה אחרת", אומר ד"ר רידל, "המחקר שלנו לא נבנה על מנת לענות על שאלות אלה. עדיין, התוצאות מטרידות, ויש לחשוב כיצד ניתן לשפר את המצב בעבור כל הילדים, שמספריהם רק עולים ועולים. ל-ADHD יש משמעויות רבות בחיי הילד וחוסר היכולת להתרכז, ההיפראקטיביות והאימפולסיביות מפריעים לא רק בלימודים אלא גם מבחינה התפתחותית רגשית. המצב יכול לחבל בלימודים, להקשות ביחסים עם בני משפחה וחברים, ואפילו לגרום לסכנות פיזיות. לילדים אלה יש סיכוי גבוה יותר להגיע לבתי חולים בעקבות פציעות, וכיום כ-7 אחוזים מהילדים בארה"ב מטופלים תרופתית בגלל ADHD, בטיפול שבעבור רובם המוחץ לא עושה דבר".

"אני שמח שיש גם מחקרים כאלה, כי לרוב, המחקרים ממומנים על ידי חברות התרופות ומציגים אג'נדה שונה", אומר אילן סלומון, רוקח ומטפל בילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז. "חשוב לזכור שלא רק האפקטיביות של התרופות בילדים קטנים שנויה במחלוקת, לא מדברים גם על מה זה עושה לילד אחרי שנים רבות. זו שאלה רצינית אם לתת או לא לתת טיפול תרופתי בגילאים אלה. גם אם זה עוזר, יש לכך השפעות ארוכות טווח: מחקרים הראו שזה גורם לדיכאון, תלות ואגרסיביות. אפילו על עלון השימוש בתרופה נכתב שאינה לשימוש ממושך ועלולה לגרום לתלות ולהתנהגות פסיכוטית. רואים את זה בשטח בפירוש. אחרי כחצי שנה רואים חרדות וקשיים, ואז לרוב עוברים לתרופה אחרת, וחוזר חלילה.

"ילד הוא לא מבוגר בעל שליטה עצמית, הוא צריך לפתח את היכולות האלה. אם נותנים לו תרופה, לוקחים לו בעצם את האפשרות לפתח יכולות אלה. האלטרנטיבה היא לתת לילד לגדול ולהביע כלפיו יותר סבלנות חינוכית. כפי שמתייחסים לילד שלא יכול לקפץ לגובה שכולם קופצים אליו. יש להיות יותר סבלני כלפיו. בעיניי זו ראשית כל בעיה חינוכית. יש מקרים קיצוניים, כמובן, אבל זה אחוז אפסי מהילדים המקבלים ריטלין. השיטה היא זו שגורמת לדברים להגיע לכך, ולאבחונים המוקדמים האלה".

>> לעמוד הפייסבוק שלנו עשיתם לייק?

>> 10 הדיברות לטיפול בקשיי קשב וריכוז

ריטלין? יש כבר תרופות חדישות יותר