מימי קדם הסתכל האדם לשמיים בפליאה ונחרד מעוצמת הברקים - מכות חשמל שבכוחן להשמיד יערות ולהרוג ברגע. ומאז גם חולם האדם לאלף את הכוח הזה. בשנות התשעים החלום עתיק היומין החל להפוך למציאות כשרעיון כליא הברק הווירטואלי צבר תאוצה. (מקור)
כבר אז הצליחו מדענים לפתח לייזרים שיורים בעוצמה של טריליוני וואט (טרה-וואט) לפרקי זמן קצרצרים של מיליונית-מיליארדית השנייה. מכות האור האלה כל כך עוצמתיות שהן מסוגלות לקרוע אלקטרונים ממולקולות באוויר ולינן את האטמוספרה.
יון הוא אטום עם מטען חשמלי בו מספר האלקטרונים שונה ממספר הפרוטונים, בשונה מאטום נייטרלי. וברגע שמבינים את זה, הרעיון די פשוט: להשתמש בלייזר רב עוצמה המחמם את המולקולות באוויר ומייצר מסלול בעל התנגדות נמוכה באטמוספרה, דרכו הברקים בוחרים לעבור.
הלייזרים היו מסוגלים להשאיר את האוויר מיונן גם אחרי שהפולס נפסק אבל לא עודדו ברקים "לעבור" במסלולים האלה. בשנת 2008, קבוצת חוקרים צרפתיים בראשותו של אנדרה מיסירוויץ מהמעבדה לאופטיקה במכון הטכנולוגי של פריז, לקחו לייזר בגודל של מכונית לניו-מקסיקו (ארה"ב) וערכו ניסוי שטח על עננים.
החוקרים גילו שהלייזר שלהם מעודד פעילות חשמלית בעננים אבל לא מייצר או מנווט ברקים (הנוצרים בטבע כתוצאה מחשמל סטטי בתוך הענן ופריקה של המטען החשמלי לקרקע). לפני כמה שבועות, כארבע שנים אחרי הניסוי, החוקרים הצליחו לבצע שתי פריצות דרך משמעותיות בעזרת קרן לייזר דחוסה יותר.
בניסוי שנערך במעבדה צבאית בטולוז (צרפת) הם שחררו מכת חשמל חזקה לעבר שתי מטרות במרחק של 2.5 מטרים אחת מהשנייה. כשהלייזר היה כבוי, הברק תמיד היכה במטרה הקרובה, אבל כשהלייזר הופעל נוצר נתיב למטרה הרחוקה והברק פגע בה.
בניסוי שני, מיסירוויץ ועמיתיו כיוונו את הלייזר למרחק של 50 מטרים כשהקרן חוצה בנתיבה את שתי האלקטרודות הגדולות, שייצרו את הברקים במעבדה. כשהלייזר פעל הברק לא קפץ מאלקטרודה לאלקטרודה כרגיל אלא נבלע בתוך הקרן לפני שעבר לאלקטרודה השנייה. החוקרים מתכננים לבצע עוד כמה ניסויי שטח בקנה מידה גדול יותר עם לייזר עוצמתי יותר אך היום בו נוכל לכוון ברקים לאיזו מטרה שאנחנו רוצים (לצרכי מלחמה או שלום) כנראה לא רחוק.