בשורה נרגשת למעריצי "מסע בין כוכבים": מהירות העל-חלל הופכת בשנים האחרונות מפנטזיה מדעית בדיונית למדע אמיתי. כוכבי הלכת הרחוקים אמנם עדיין רחוקים כפי שהיו, אך התפתחויות תיאורטיות אחרונות, וניסויים של נאס"א, לוקחים את רעיון המסע במהירות גבוהה ממהירות האור צעד אחד קדימה לעבר המציאות.

אנטרפרייז (צילום: startrek.com)
זה עוד רחוק, אבל אנחנו מתקרבים | צילום: startrek.com

כבר בשנת 1994, נתלש המונח מעולם המדע-הבדיוני כשהפיזיקאי מיגל אלקובייר פיתח תיאוריה חדשנית למסע במהירות-על, כלומר - מהירה יותר ממהירות האור. במאמרו טען אלקובייר שניתן לנוע במהירות כזו אם נשארים על חומר יציב בזמן הרגיל, אך נעים בתוך בועה העשויה מחומר שמעוות את מרחב הזמן והחלל.

עיקר הרעיון מבוסס על ההנחה שאף על פי שלא נמצא עדיין חומר שיכול לנוע במהירות גבוהה ממהירות האור, למרחב הזמן והחלל אין מגבלת מהירות עליונה בה הוא יכול להתעוות ולהתרחב. העיוות הזה מנוצל ליצירת הבועה, שבחזיתה מכווצת את מרחב הזמן והחלל לפני החללית ובזנב החללית מרחיבה אותו, כך שהבועה גולשת על העיוות בדומה לגלשן גלים. אגב, רק כדי לסבר את האוזן, המהירות המינימלית בה המרחב הזה מתעוות היא פי שלושים מיליון מיליארד ממהירות האור. כן, קראתם נכון.

רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק

למרות שעד כאן התיאוריה נשמעת מאד פשוטה, ובמובנים רבים היא אכן כזו, בפני עולם המדע ניצבות לא מעט בעיות בדרך. בשלב הראשון, כדי לייצר בועה כזו דרושה כמות עצומה של אנרגיה שלילית, ולפי המודל של אלקובייר, מדובר באנרגיה שהמסה שלה גדולה מסך כל המסה של היקום.

בועת על חלל (צילום: gizmag.com)
יש עוד המון בעיות תיאורטיות אבל זה לא מחוץ לגבולות ההבנה האנושית | צילום: gizmag.com

בתיאוריה החדשה שפותחה צמצמו את כמות האנרגיה הנדרשת לכמויות שניתן לתפוס, אבל זה עדיין לא פותר את הבעיה - עולם הפיזיקה לא ממש מכיר או יודע לעבוד עם אנרגיה שלילית וכל התחום רק בתחילת דרכו. בעיה נוספת אפילו קצת משעשעת: כיוון שבכל התיאוריות שהוצעו לגבי בועת העל-חלל, הבועה שנוצרה הייתה סימטרית לחלוטין, מה יקבע לאיזה כיוון היא תנוע? למרות נסיונות למצוא פיתרון תיאורטי, עדיין לא נמצא אחד שעונה על השאלה.

בנוסף לא ברור עדיין איך ישלטו בבועה כזו ומה עלול לקרות אם החללית העתידנית תתנגש במשהו בזמן עיוות המרחב וזה לפני שעוד דיברנו בכלל על רמות הקרינה וסוגי הקרינות שעלולות להיפלט.

כדי לענות על השאלות האחרונות, בסוכנות החלל האמריקנית כבר בנו אינטרפרומטר חדש המשמש למדידת גלים על ידי פיצולם ואיחודם מחדש. המתקן נקרא WFI ובמקום להשתמש במראות כדי לשבור את גלי האור, מתכננים החוקרים לעוות את מרחב הזמן והחלל בתוך האינפורמטר ולבדוק מה ההשפעות.

יכולת המדידה של השינויים במכשיר מגיעה לרמת דיוק של אחד חלקי עשרה מיליון, כך שכל שינוי זעיר במרחב ייקלט, בתקווה. ולמרות שנראה שאנחנו רחוקים מאוד מכל פריצת דרך בתחום, חשוב לזכור שעד לפני מאתיים שנה, סוסים רתומים לכרכרות היו העתיד.

בשורה התחתונה, אנחנו לא מדברים על מסעות לאלפא-סנטורי ממחר בבוקר אבל בקצב שהדברים מתקדמים, נראה שהנכדים שלנו כבר יוכלו להסביר לנו איך זה עובד טוב יותר כשהם ילמדו על זה בבית הספר.

(מקור 1, מקור 2)