לרובנו יש לעיתים רחוקות חלומות בהם הכול נראה מציאותי מדי - חלומות בהם אנחנו יכולים להגיד: "רגע, אני בחלום!". דמיינו לעצמכם שהייתם יכולים להגיע למצב כזה מדי לילה, וכמעט בכול חלום לעוף למקומות שהייתם רוצים לבקר בהם. שמי עידן חבסוב ואני הצלחתי להגיע למצב כזה, אבל בדרך למדתי שהלא-מודע לוקח אותך לאו דווקא למקומות נעימים.
במשך תקופה ארוכה מאוד חלמתי על מעליות מכל הסוגים: גדולות, קטנות, עם קירות שסוגרים עליי, עם במה גדולה וקהל ועוד; חלק היו מתרסקות והיו גם כאלה שהיו זזות לצדדים - ימינה ושמאלה כאילו מטלטלות אותי. חלקן אפילו נראו כמו חדר מפואר מאוד.
בחלום ידעתי שמדובר במעלית. הן היו מבקרות בחלומותיי כמעט כל לילה ועם הזמן ההתרחשויות בתוך המעליות הפכו למוזרות יותר ויותר אז התחלתי לכתוב את חוויותי ביומן החלומות: "הפעם ירד גשם במעלית, שהפך אותה לבריכה קטנה ומפחידה. אפילו כשנפתחו הדלתות המים לא נשפכו".
כשהייתי צריך להכין עבודת וידאו כפרויקט השנה השנייה, בלימודי האנימציה שלי בקמרה אובסקורה, החלטתי שאין מנוס ואני חייב לחקור את הנושא ולעשות עם זה משהו. אחרי שפניתי לספרים של פרויד וקראתי על תיאוריות המיניות שלו לגבי המעלית, הכרתי עוד מושג חדש - "חלום צלול".
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
במצב של חלום צלול החלום הופך למצב של חלימה - חלום במודע. במאמרים רבים סיפרו שגם הביטלס היו מגיעים לחלומות צלולים והיו יוצרים מתוכם. זה סיקרן אותי מאוד והתחלתי לקרוא סיפורים מרתקים של אנשים שנרפאו ממחלות קשות בעזרת הטכניקה המסתורית הזו. אנשים שסיפרו שזה הדבר הכי טוב שקרה להם.
ראשית היה עליי להבין שמדובר בתהליך ארוך ולא פשוט, ולעיתים יכול לתעתע ולהיות מסוכן, גם סיפורים כאלה קראתי ברשת, הגבול בין חלום ומציאות נהפך להיות מאוד מטושטש ויצא לי לקרוא על ילדה שקפצה מהחלון ונהרגה (במציאות), רק כי היא חשבה שהיא בזמן חלום.
לאורך כל הדרך המשכתי להיעזר בפרויד, אבי הפסיכואנליזה, ולהבין שהתת מודע היא הגדרה פחות נכונה. פרויד דואג להבהיר שמדובר בלא-מודע, המתקיים לצד המודע, ומכיל בתוכו את נבכי נפשו של האדם - רגשות, יצרים, זיכרונות וחוויות מודחקות.
כל אלה באים לידי ביטוי בחלומות כשפה של סמלים - כמו אותה מעלית שעוצרת בקומה שלי כל לילה. אבל כשהחלום צלול, והאדם - בזמן החלום - מודע לזה שהוא חולם, הלא מודע מפנה מקום למודע וכך בעצם אפשר לגלות דברים על עצמנו שלא ידענו בכלל, והסמלים של הלא-מודע, הופכים לברורים יותר ויותר.
ריאליטי צ'ק
זה אמנם נשמע פשוט אבל זה לא כל כך קל לביצוע מפני שהלא מודע נמצא במלחמה תמידית עם המודע. לי נדרשו לילות שלמים וחודשים של תרגול. נעזרתי בכמה טכניקות מרכזיות על מנת להגיע לחלומות צלולים:
בדיקת מציאות - במהלך היום שאלתי את עצמי מדי שעה האם אני חולם או לא חולם? למרות שהתשובה הייתה ברורה וידעתי שאיני חולם ניסיתי לעוף או להזיז דברים בכוח המחשבה.
מחקרים רבים הוכיחו שהמחשבות שיש לנו בחלומות הן בעצם אותן מחשבות שחולפות בראשנו במציאות ביום-יום ולכן אם נרבה לערוך בדיקת מציאות לבסוף נעשה זאת גם בחלומות. החלק המדליק הוא שאם ננסה בחלום לעוף או להזיז דברים כנראה שנצליח, ונבין שאנו חולמים.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
הייתי מגיע למצבים שהייתי חולם ואז נזכר לבצע בדיקות מציאות ומגלה שזהו חלום. ברגע שזה קורה, וקיימת ההבנה שזה חלום, קשה להישאר ער בגלל שהלא מודע "אוסר" עלינו להיות מודעים.
בהתחלה הייתי מתעורר מיד ולא מצליח לחוות חלום צלול במלואו, אך עם הזמן יכולתי לרחף ואפילו לשלוט במעליות, והן נהפכו לפחות מפחידות והחלו להופיע דברים שהזכירו לי את הילדות, משם שאבתי את ההשראה לסרטון שיצרתי.
טכניקה נוספת שהכרתי בהמשך הדרך, ונעזרתי בה, מוכרת כתופעת "שיתוק השינה". התופעה עצמה אינה מסוכנת והיא מאופיינת בשיתוק זמני של הגוף מיד לאחר היקיצה. אנשים החווים שיתוק שינה עלולים להיכנס ללחץ, אבל ברגע שפיתחתי מודעות למצב יכולתי להרגיש את הגוף שלי נשאב לתוך החלום, לראות מקומות מתחלפים, ממש כמו בסרט "התחלה" (Inception).
זה היה מפחיד, וההתמודדות הייתה קשה. לפני החלום הייתי שומע קולות מפחידים בחדר, כאילו נמצאים איתי עוד אנשים שקוראים לי וחונקים אותי (משם הגיעה ההשראה לסאונד של ההסרטון שיצרתי), אך מפעם לפעם הייתי חזק יותר.
בסוף למדתי להתגבר על כל זה ולהבין שמדובר בסך הכול בתגובה טבעית של המוח. ברגע שיודעים לשלוט בזה, ולהתעלות על הפחדים, ההרגשה היא כאילו המיטה מתרככת יותר ויותר עד שאתה שוקע בתוכה.
זו ממש תחושה של מעבר למקום אחר, ואני הצלחתי להגיע לכל מקום שרציתי - הייתי בניו יורק, ריחפתי מעל אגמים ונהרות, הגשמתי פנטזיות פרועות, ביקרתי בתקופת הרנסנס, חזרתי לתקופת התיכון וזה רק קצה הקרחון. למדתי לפענח את אניגמת המעליות דרך החלומות הצלולים שלי ולהבין על עצמי, את הדחפים שלי ואת הרצונות שלי.
רוצים לנסות גם?
הגעתי פעמים רבות למצב של שיתוק שינה באמצעות הטכניקה הבאה: הייתי מתעורר בבוקר אחרי שש שעות שינה וחוזר לישון אחרי כשעה. כך הגוף היה עדיין עייף מספיק כדי להירדם שוב, אך המוח היה ערני. התוצאה - הגוף היה נרדם לפני המוח וכך הייתי מזהה את המצב וגולש ישר לתוך החלום במצב צלול. זה לא עובד מיד אבל אחרי תרגולים רבים זה אפשרי.
תוך כדי התהליך, הייתי יוצא בלילות להסתובב בתל-אביב ומחפש מעליות נטושות, שבהן אוכל לצלם את עבודת הווידאו שלי ולבסוף מצאתי - מעלית משא ענקית שלא היה לי ספק שבה אני הולך לצלם.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
באותו הלילה, לאחר שמצאתי את המעלית, חלמתי על מעלית עם מראות, ההשתקפות במראות לא היו שלי, אלא שוב אותן דמויות ואילו בהשתקפות השלישית, הייתה דמותי רוקדת ומקפצת. דווקא החלום הזה לא היה צלול והרגשתי פחד אמיתי, מה שעבד בסופו של דבר לטובתי כי ידעתי שעלי להשתמש באותן הדמויות בדיוק גם בסרט שלי כדי לעורר את אותה תחושת פחד שחוויתי בחלום.
בכוונתי להמשיך ולחקור את הנושא המרתק וליצור מתוכו, זה כאילו שקיים אדם נוסף בתוכי שמדריך אותי ומכוון אותי למקום הנכון.
צילום: ג'וליה שילר