בלוטת התריס, נקראת גם בלוטת המגן או התירואיד, היא בלוטה בצורת פרפר הממוקמת בקדמת הצוואר, ממש מתחת לעור. הבלוטה אמנם קטנה יחסית, אך הורמון התירוקסין שהיא מפרישה חשוב ביותר למאזן האנרגיה ולתהליכים הקשורים לחילוף החומרים בגוף. תת פעילות של בלוטת התריס, או היפותירואידיזם, הוא הפרעה אנדוקרינולוגית נפוצה שקיימת בכחמישה עד עשרה אחוזים מהאוכלוסייה, והיא לא תמיד מלווה בתסמינים.
למה זה קורה?
כל בעיה במסלול המאותת לבלוטה להפריש הורמונים, או הפרעה בבלוטה עצמה, יכולים לגרום לתסמינים של היפותירואידיזם. ברוב המקרים מדובר בבעיה ראשונית של הבלוטה עצמה ולעיתים נדירות מדובר בבעיה משנית על רקע הפרעה בבלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה), שניהם מעודדים הפרשה הורמונלית מבלוטת התריס. הסיבה השכיחה ביותר לתת פעילות של בלוטת התריס היא מחלת האשימוטו, מחלה אוטואימונית בה מערכת החיסון יוצרת נוגדנים שתוקפים את הבלוטה ופוגעים בה. מצב זה שכיח יותר בקרב נשים, ובעקבותיו נוצרת תגובה דלקתית כרונית ברקמת הבלוטה וירידה בהפרשת תירוקסין.
גם הסרה של הבלוטה או חלק ממנה בניתוח, טיפול המוצע לעיתים לגידולים של הבלוטה, יכול לגרור תת פעילות שתחייב טיפול תרופתי. ירידה בפעילות בלוטת התריס יכולה להתרחש לעיתים לאחר לידה, מצב זה בדרך כלל זמני וחולף תוך כשנה. בנוסף, תרופות שונות, כמו סטרואידים או אופיאטים, יכולות לגרור היפותירואידיזם כתופעת לוואי. במדינות בהן יש חסר של יוד בתזונה, נפוצה תת פעילות של בלוטת התריס, מכיוון שהיוד הוא מרכיב חיוני ביצירת הורמוני בלוטת התריס.
תסמינים
מצב של תת פעילות בבלוטת התריס מתבטא בירידה בכמות התירוקסין בגוף. כתוצאה כך עלולה להופיע תחושה כללית של חולשה ועייפות, התכווצויות וכאבי שרירים, עליה במשקל, ירידה בקצב הלב, חוסר יכולת לסבול קור, יובש של העור ועצירות מתמשכת. לעיתים, הסובלים מהמחלה עלולים גם לסבול מדיכאון.
תסמינים חיצוניים יכולים להתבטא בהופעה של "זפק" (Goiter), בליטה בקדמת הצוואר שנובעת מגדילה לא תקינה של בלוטת התריס. בנשים, יכולה להופיע הפרעה בסדירות המחזור החודשי, וקושי להיכנס להריון. התסמינים בדרך כלל אינם מופיעים בפתאומיות אלא בהדרגה ולכן קשה להבחין שמשהו לא בסדר, כי מתרגלים למצב.
>> וגם: סרטן העור: איך מאבחנים, איך מטפלים ובעיקר- איך מונעים
איך מאבחנים?
אבחון של היפותירואידיזם יכול להיות במסגרת בירור רפואי לתסמיני חולשה ועייפות או כממצא מקרי בבדיקות שגרתיות. האבחנה של תת פעילות של בלוטת התריס נעשית על ידי בדיקת דם פשוטה, בה נבדקים רמות ההורמונים T4 ו-TSH. בתת פעילות של הבלוטה רמות T4 יהיו נמוכות יחסית, ורמות TSH יהיו גבוהות מהנורמה. עם זאת, התסמינים של תת פעילות של בלוטת התריס אינם ספציפיים למצב זה, ולכן בדיקת הדם חיונית לאבחנה ולטיפול.
דרכי טיפול
ברוב המקרים, תת פעילות של בלוטת התריס היא בעיה כרונית שדורשת טיפול לכל החיים, אך לעיתים, כאמור, זו יכולה להיות הפרעה חולפת. הטיפול נעשה על ידי נטילת תחליף תירוקסין סינטטי בכדורים. מינון התרופה משתנה ותלוי בגורמים שונים. בכל מקרה, חשוב לעקוב אחר מאזן ההורמון בדם מפני שעודף ממנו יגרור תסמינים ותופעות לוואי לא רצויות. המעקב נעשה על ידי בדיקות דם שגרתיות, ותחת טיפול במינון נכון של תירוקסין, רוב התסמינים חולפים.
>> קלי קלות: המדריך לחיים בריאים יותר
* הכותבת היא סטודנטית לרפואה בשנה ה' באוניברסיטה העברית בירושלים.
* ייעוץ רפואי: ד"ר עידו שטראוס, מומחה לנוירוכירורגיה, היחידה לנוירוכירורגיה תפקודית, המערך הנוירוכירורגי, המרכז הרפואי איכילוב.