ילד טוב מבית רע

משפחת קנביס היא לא משפחה שגרה אצלכם בבניין. סביר להניח שרובכם לא רוצים להיות שכנים שלה, אבל זה כנראה בגלל שאתם לא באמת מכירים אותה, לפחות לא בגרסתה המורחבת. בטח שמעתם על חלק מצאצאיה הפוחזים כמו חשיש, מריחואנה, גאנג'ה, ג'אראס או שאר הכינויים שלהם, והמוניטין הזה מספיק בעייתי לכם בשביל שתחששו לגורל הילדים ותאסרו עליהם לצאת ולשחק עם הפרחחים. אבל כמו בכל משפחה, גם בבית קנביס יש זרעים טובים וזרעים רעים, ולילד הממושקף שמנגן בפסנתר ומסיים את כל הירקות בצלחת קוראים המפ. שימו נא את כל הדעות הקדומות שלכם בנוגע למוצא שלו בצד, ובואו להכיר את הבן המוצלח, התקווה הגדולה של הבית, שיום אחד עוד יגיע לאוניברסיטה, ואינשאללה גם למטבחים של כולנו.

המריחואנה וההמפ הם אמנם בני אותה משפחה, אבל נבדלים זה מזה בכמויות ה-THC, שהוא החומר שאחראי להשפעה הממסטלת הידועה. בניגוד למריחואנה, ההמפ מכיל אחוז כל כך מזערי של החומר, שגם אם תעשנו שדה שלם שלו לא תתרוממו לשום מקום. למעשה, 37 טון ממנו מכילים את הכמות של THC שיש בג'וינט אחד.

מדובר בצמח קל לגידול, שצורך מעט מים ומסתגל למרבית תנאי האקלים. מבחינה תזונתית הוא נחשב בריא במיוחד (על כך בהמשך), ומשמש בין השאר להכנת שמן רב סגולות. כמה חודשים מזמן שתילתו הוא כבר ראוי לשימוש, וקל לקטוף ולעבד אותו. מסיביו הארוכים והחזקים אפשר להכין מוצרים מתכלים, והוא מהווה תחליף מצוין לנייר ולבדים סינתטיים. במילים אחרות, גם התועלת האקולוגית שבו רבה, וזו הסיבה שארגונים ירוקים כל כך מחבבים אותו. כן, זו ולא אחרת.

האנושות נגד ההמפ: היסטוריה של אי הבנות

בעבר היו האדם וההמפ מאוד מיודדים: מהסיבים שלו היו נוהגים לעשות חבלים, מפרשים וביגוד, והעלים והזרעים שימשו לריפוי ולמאכל. השימוש בו היה נפוץ למדי, ובארה"ב אפילו חוקקו חוק שקבע שאחוז מסוים מגידוליו של כל חקלאי יוקצה לטובת המפ. אלא שאז בעליה של חברה מפורסמת החליט, משיקולים כלכליים בלבד, להוביל מסע הכפשה נגד ההמפ, שהוביל לטשטוש ההבדלים בינו בין המריחואנה, ובסופו של דבר שניהם הוכרזו כסם מסוכן והוצאו מחוץ לחוק. מדינות מערביות אחרות מיהרו להיבהל אף הן וחוקקו חוקים נגד ההמפ, וכך הוא נעלם מהנוף למשך שנים ארוכות.

אבל בסוף הטובים תמיד מנצחים, ובעשור האחרון מדינות רבות חוזרות בהן מהאיסורים לגבי גידול המפ, ומתחילות להבחין בינו ובין המריחואנה, שעדיין אינה חוקית. בקנדה, אוסטרליה, בריטניה ומדינות האיחוד האירופי מגלים מחדש את הצמח רב היתרונות, ומתירים את גידולו ואת השימוש בו בתעשיית המזון.

למעשה, ממש בימים אלה הולך וכובש ההמפ תפקיד מרכזי בתחום המזון, ויש דיבורים על כך שהוא עתיד לדחוק את הסויה ממקומה. הסיבה היא שזרעי ההמפ עשירים בחלבונים ובחומצות אמינו, ולכן בקנדה, בסין ובאוסטרליה מייצרים ממנו תחליפי חלב, חמאה ובשר, ממש באותה דרך שבה עושים טופו מסויה. הסויה והטופו, אגב, נחשבים פחות בריאים מההמפ, משום שהחלבונים שלהם נספגים פחות טוב בגוף והם מכילים פחות חומצות שומן חיוניות.

לא על הבראוניז המיוחדים לבדם

ההמפ הוא חלק אינטגרלי במטבחים מסורתיים רבים, כמו המטבח הנפאלי או הליטאי, ואפילו הרומני. אפשר להכין ממנו קמח, שמהווה תחליף טוב ודל פחמימות לקמח הלבן, ואת זרעיו אפשר לקלות ולשלב במאפים או סלטים, וגם להפיק מהם שמן. בשאר העולם כבר מפיקים ממנו מטעמים מיוחדים כמו בירה, לחם, המבורגר, גבינה, צ'יפס, שוקולד, קפה, עוגיות, תערובות לעוגות, תערובות לבצק, קמח, חומוס, גלידה ועוד.

בארץ כל משפחת הקנביס וכל מוצרי המזון המופקים ממנה (מלבד שמן ההמפ שהוא חוקי, ולא רק בר השגה בארץ) עדיין מחוץ לחוק. ובכל זאת, עד לפני חצי שנה ניתן היה למצוא בארץ גרנולה המכונה "המפ פלוס" שכל רכיביה, כולל זרעי ההמפ, הם אורגניים. אחרי חמש שנים שהגרנולה אכלסה את המדפים באין מפריע, נזכר מישהו במשרד האחראי על הצמחים האסורים שהמפ זה פויה, והוריד אותה מהמדפים.

בארה"ב הסיפור היה דומה: הגרנולה נאסרה אוטמטית לשיווק בגלל ההמפ, אולם אז יצאו היבואנים של הגרנולה למאבק משפטי, ובמהלכו הוכיחו שההמפ בגרנולה אינו מזיק ומכיל כמויות זניחות של THC. בית המשפט פסק שעל ה-FDA האמריקאי להעניק לה את האישור, והגרנולה כבשה את המדפים. בארץ היבואנים ויתרו על המאבק המשפטי (מטעמי תועלת כלכלית) אבל אולי כדאי שמישהו ירים את נס המרד.

שמן ההמפ, שמשום מה חמק מרשימת האסורים, נמצא במרבית חנויות הטבע. אפשר ואפילו כדאי להוסיף אותו לסלטים ולשמן טיגון - כף אחת ממנו מכילה את התצרוכת היומית המומלצת של חומצות שומן חיוניות, ובנוסף הוא מסייע למערכת החיסון בהגנה מפני דלקות ועשוי למנוע התפתחות של אלרגיות. וחוץ מכל זה, הוא גם מסייע לחילוף החומרים, מפעיל את המעיים ומצוין לטיפול חיצוני בבעיות עור. כמו שאמרנו, יום אחד הוא עוד יגיע לאוניברסיטה.