תחת גפנו הממולאת

הייתי די חשדני בהתחלה, כשצור התקשר והזמין אותי למשתלת עצי הפרי שלו בגן שומרון. אני מסוג האנשים שלא מתמסרים בקלות, ובוודאי שאינני נוהג לנסוע למקומות שנמצאים מחוץ לשגרה הקבועה שלי על ציר צפון-דרום. גן שומרון נשמע לי בכלל התנחלות בשטחים, ורק אחרי שצור הרגיע אותי שזה ממש ליד חדרה, נרגעתי. בעצם, רק אחרי שהוא תיאר לי את מגוון עצי הפרי שיש להם במשתלה ירד לי האסימון, ויצר האספנות התעורר כהוגן. קבענו ליום חמישי שעבר.

עונת עלי הגפן כבר כאן: מתכונים למטעמים
מתכון: עלי גפן צמחוניים
מתכון: עלי גפן במילוי בשרי

התיישבנו מתחת לסוכת גפנים עם עלים עצומים, שנראו לי לא מוכרים בעליל. מה הסיפור של הגפן הזאת, שאלתי את צור, והוא סיפר שמדובר באיזבלה למברוסקו, שנותנת ענבים בהירים מתוקים עם טעם מיוחד, אבל הסיפור האמיתי שלה הוא עליה הגדולים והרכים, חסרי העורקים. צור הוריד עלה מהגפן המדהימה הזאת, קימט אותו בין אצבעותיו והראה לי שהעלה לא נקרע. נדלקתי, והכרזתי בזאת שאני רוצה אחת כזאת.

"אין בעיה, אבל בוא קודם למשתלה ותראה מה עוד יש לנו", הוא הציע, ולקח אותי לסיור בין עצי פרי מוזרים. הוא נתן לי לטעום תפוז קופים, קטמבילה, ספוטה לבנה ועוד כל מיני פירות שאת רובם לא זיהיתי, ובעוונותיי אני נאלץ להתוודות שכלל לא ידעתי על קיומם. מטבע הדברים התעניינתי בעיקר בעצים שיכולים לשרוד בקור של הגליל בחורף, כי מניסיוני ידעתי ששום אנונה אדומה ומנגו פלאי לא יחזיקו מעמד בשלג וברוחות המקפיאות ששוררים בחורף ביישוב שבו אני גר.

צור הסתובב במשתלה מאושר כמו ילד, וסיפר לי בהתלהבות איך מפירות העץ הזה הוא עושה ריבה ואיך מהפירות של העץ השני הוא רוקח יין. הוא נתן לי לטעום כפית מזה ושלוק מההוא, ואני כבר הייתי בעננים. התפתיתי כמובן לקנות אפרסמון יפני אחד, חבוש טורקי, תות עץ אוזבקי עם תותים ארוכים-ארוכים וטעימים-טעימים, עץ קרי הודי, שיח הל שהריח כמו בושם אמיתי, אגס אסייתי, רימון שחור, ואת האיזבלה למברוסקו הזאת, שעליה כישפו אותי.

אין לי מושג איך כל השתילים נדחסו במכונית הקטנטונת שלי, אבל בסוף הדלת נסגרה, ואחרי ששילמתי סכום נאה, הרגשתי מה שמרגישים אנשים אחרי שהם קונים עוד כמה פריטים נדירים לאוסף שלהם, וגם קצת מה שמרגישים אחרי Shopping Therapy רציני. הייתי בעננים. אפילו צל-צלה של חרטה לא היה בי. בגדים אני לא קונה, אביזרים מפנקים זה לא הסיפור שלי, אבל תות עץ אוזבקי עושה לי את זה כמו זוג נעליים חדש לאימלדה מרקוס. לא באמת צריך, אבל שיהיה.

הגעתי הביתה ופרקתי את כל השתילים. הייתי צריך למצוא מקום לתינוקות החדשים שלי, לחפור בורות ולהעביר צינורות השקיה. אבל שום דבר מהמטלות האלה לא הפחיד אותי. הייתי באמוק. את האיזבלה למברוסקו הכנסתי לאדמה עוד באותו ערב. שתלתי אותה ממש בכניסה לבית, שתעשה לנו צל בקיץ ושלא אצטרך ללכת יותר מדי כדי לקטוף עלים לממולאים שלי.

למחרת הגיע מיכה, היינן המקסים של יקב הרי גליל, יקב שהוא שכן ושאדמותיו גובלות בבוסתן שלי. באמתחתו היו עלי גפן חדשים וצעירים של זני ענבי יין - שרדונה, סירה, מרלו וסוביניון בלאן. לעסתי לי את סוגי העלעלים השונים והתלבטתי באיזה סוג אשתמש כדי למלא בו את האורז שלי. עלי השרדונה היו נהדרים!

כמובן, עשיתי את מה שצריך לדעתי לעשות עם עלי גפן חדשים: דחפתי אותם לסלט, גלגלתי אותם, וריפדתי בהם תבנית קוגל עוף בדרך לעוגה גלילית של עלי גפן וטלה. כבר שבוע שאני מגלגל עלי גפן ומסדר אותם בתוך הסירים. אבל לא רק אני. כל נשות חורפיש, הכפר ששרוע על הגבעה מדרום לי, צועדות בבוקר בוואדי, בין הבוסתנים, עם שקיות ניילון גדולות, ואוספות את העלים החדשים. כל הגליל מתעסק עכשיו בעלי הגפן האלה, ואני חושד שלא רק בגליל. איפה שגדלים גפנים, עושים עכשיו ממולאים. זה הסיפור כרגע. עזבו עגבניות, עזבו חצילים. תלכו לכם לשוק או לכרם, תתארגנו על עלים צעירים, ותצללו לתוך הגלגולים. גם הכי מרגיע, וגם הכי טעים