תמונה עגומה על מצב החינוך בישראל: מערכת החינוך המקומית עדיין רחוקה מה-OECD

דו"ח נוסף שהתפרסם השבוע ושמנתח נתונים מהשנים האחרונות מציג שוב תמונה עגומה על מצב החינוך בישראל לעומת שאר העולם ובעיקר לעומת מדינות ה-OECD.

הדו"ח, שמפרסם מרכז מאקרו לכלכלה מדינית בשיתוף עם קרן פרידריך אברט, אמנם לא מחדש הרבה מבחינת ההשוואות, אך מרכז מספר נתונים מדו"חות שונים שפרסם ארגון ה-OECD על מערכות החינוך במדינות החברות בו ומגלה עד כמה ישראל צריכה להשתפר כדי להגיע לרמה הממוצעת.

כך, למשל, מצביע הדו"ח על כך שבעוד שרוב המדינות רשמו גידול של 20%-30% בהוצאה לתלמיד בין 1995 ל-2003, ישראל נמנית על מספר המדינות שהגידול שלהן היה נמוך משמעותית ועמד על פחות מ-10%. כמו כן, מצביע הדו"ח כי ישראל אמנם מוציאה יותר מתקציב המדינה על חינוך (כ-8%) לעומת מדינות ה-OECD (פחות מ-6%) אך בפועל הציונים שמציגים התלמידים נמוכים. במרכז מאקרו מסבירים זאת בכך "שבישראל יש מספר גבוה של תלמידים ביחס לאוכלוסייה ולכן שיעור ההוצאה על חינוך אינו מעיד בהכרח כי יותר כסף מוקצה להכשרת כל תלמיד".

הדו"ח מציג גם נתונים לגבי משכורות המורים, שאינם כל כך רלוונטיים כיוון שההשוואה לא נעשתה על בסיס העלאות השכר ברפורמת "אופק חדש", אך עדיין הנתונים מראים שהמצב היה עגום עוד יותר קודם. כך, למשל, משכורות המורים כאחוז מהתמ"ג לנפש נמוכות בצורה משמעותית בישראל לעומת העולם. בהתבסס על דו"ח של ארגון ה-OECD, Education at a Glance, מציג הדו"ח של מרכז מאקרו כי ב-2006 המשכורת הממוצעת של מורה במדינות ה-OECD עמד על כ-128% מהתוצר המקומי הגולמי לנפש, בעוד בישראל המורים הרוויחו רק כ-68% מהתמ"ג.

הדו"ח גם מציג נתונים לפיהם שכר המורים בעלי ותק של 15 שנות הוראה נמוך ב-88% ממדינות ה-OECD אך נתון זה מתייחס ל-2005, כשנתונים עדכניים יותר מ-2006 שאינם מופיעים בדו"ח, מראים שהפער קטן יותר.

"אסור להסיק כי פתרון הבעיות הינו תקציבי בלבד משום שהאתגרים עימם צריכה ישראל להתמודד הם איכותניים", מסכם רובי נתנזון, מנכ"ל מרכז מאקרו לכלכלה מדינית, את נתוני הדו"ח. "על כן, ישראל מוכרחה להמשיך את הרפורמות שלקחה על עצמה ליישם בתחום החינוך".