mako
פרסומת

מספר זהות חסר הוביל למחלוקת לגבי בעלות בדירה בגבעתיים

הדירה נרשמה ב-1962 על שמה של אישה ללא מספר תעודת זהות – דבר שיצר בעיה אצל היורש שלה. בשבוע שעבר ביהמ"ש קיבל את בקשת היורש לרשום את הדירה על שמו, בהחלטה קצרה אך מאירת עיניים.

עו"ד פרי לזר
פסקדין
פורסם:
חתימה על צ'קים
חתימה על צ'קים | צילום: אימג'בנק / Thinkstock
הקישור הועתק

רשם המקרקעין בגבעתיים סירב להעביר דירה על שמו של בחור שטען כי ירש אותה מאישה שנפטרה ב-1985. הרשם טען שהיורש לא הוכיח כי המנוחה הייתה הבעלים, אך בית המשפט המחוזי הורה לו בשבוע שעבר לבצע את הרישום לאחר שקבע כי היורש הציג מספיק אסמכתאות וראיות לכך שהמנוחה רכשה את הזכויות בדירה.

בחור שירש דירה בגבעתיים הגיש לפני כתשעה חודשים בקשה לצוות על רשם המקרקעין בעיר לרשום את הדירה על שמו, לאחר שסורב מאחר שפרטי בעלת הדירה המנוחה, שנפטרה בשנת 85', לא נרשמו כמו שצריך ומספר תעודת הזהות שלה לא נרשם בנסח החכירה מ-1962.

המבקש טען בבית המשפט כי לבקשת הרשם הוא הציג אסמכתאות שונות לבעלותה של המנוחה בדירה, כמו חוזה החכירה שלה עם מנהל מקרקעי ישראל, קבלות עבור דמי חכירה ששילמה למינהל ועוד, אך זה לא סיפק אותו.

אולם לגישתו של המבקש, די במסמכים אלה כדי להוכיח שהמנוחה הייתה בעלת זכויות החכירה בדירה ולבסס את זכאותו לרשום את הדירה על שמו בהיותו היורש החוקי שלה.

רשם המקרקעין – המשיב בהליך – התנגד לרישום אולם הבהיר שיכבד כמובן כל החלטה של בית המשפט. לשיטתו, המבקש לא הביא מספיק מסמכים המעידים על זכויותיה של המנוחה בדירה, והיה עליו להתאמץ להגיש ראיות טובות יותר כמו למשל לאתר את המוכר ההיסטורי של הנכס או להגיש תצהיר של עד שיאשש את ביצוע פעולת רכישת הדירה על ידי המנוחה.

עם זאת, הרשם נותר בעמדתו הקשוחה גם לאחר שהמבקש צירף תצהיר מפי בת דודה של המנוחה, שהצהירה שהמנוחה רכשה את הדירה כשהייתה חדשה, מקבלן בניין.

להיזהר מנוכלים

השופטת נועה גרוסמן חילקה את הכרעתה לשלושה היבטים: חשיבותו של מרשם המקרקעין, לגיטימיות הפנייה לבית המשפט והכרעה לגופו של העניין.

בהיבט הראשון, השופטת העירה כי על רשם המקרקעין להתנהל בזהירות מירבית על מנת להבטיח את אמינות המרשם ולמנוע מנוכלים כאלה ואחרים לנצל חוסר התאמות ברישום בכדי לבצע הונאות.

בהיבט השני היא קבעה כי במקרה של ספק בזהות הבעלים עדיף להשאיר את ההכרעה לבית המשפט. יש לציין שבהקשר זה השופטת בחנה האם היה על המבקש לפנות קודם כל בערר אל הממונה על מרשם המקרקעין אך הגיעה למסקנה שלילית על סמך תקנות המרשם ופסיקה מהעבר, וקבעה כי המבקש פעל בדרך הנכונה.

ולגופו של המקרה הספציפי, השופטת החליטה לקבל את הבקשה מכיוון שהראיות שצירף המבקש הניחו את דעתה. "שוכנעתי, כי אכן המנוחה רכשה את זכויות החכירה בדירה ממינהל מקרקעי ישראל כדין", כתבה וכפועל יוצא, הורתה על רישום הזכויות בדירה על שם המבקש.

פרסומת

לא נפסקו הוצאות.  

ב"כ המבקש: עו"ד בלילשי

ב"כ המשיב: עו"ד בללתי

עו"ד פרי לזר עוסק/ת ב- דיני מקרקעין 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.