בית המשפט למשפחה בראשון לציון קבע באחרונה כי ההלכה מיולי האחרון – הקובעת כי אין לחייב אוטומטית את האב בתשלום המלא של מזונות ילדיו שעברו את גיל 6, ויש להתחשב גם בכוחה הכלכלי של האם – חלה גם על תביעות שהוגשו לפניה.
בתוך כך השופטת מירה רום פלאי פסקה הורות משותפת, למרות "חזקת הגיל הרך", מאחר שהתרשמה כי במקרה זה דווקא טובת הילד היא לשהות באופן שווה עם שני הוריו.
ההורים לשלושה ילדים – אחד מעל גיל 6 ושניים תחתיו (כולל תינוק) – החליטו להיפרד אחרי כעשור של נישואים. בתחילת השנה, לאחר גישור שלא צלח, האם הגישה תביעה למזונות שלושת הילדים וכן תביעה לפירוק שיתוף בדירתם, ואילו האב הגיש תביעה למשמורת משותפת.
היות שנקבע כי ההיבט הרכושי והמחלוקות הנוגעות לדירה יידונו בתביעה נפרדת, פסק דינה של השופטת עסק במשמורת ובשיעור המזונות.
בנוגע למשמורת, השופטת החליטה על הורות משותפת, וזאת על אף שמדובר בילדים שחלקם מתחת לגיל שש. בהקשר זה השופטת התרשמה כי שני הצדדים הורים אחראיים ומיטיבים, בעלי יכולת מרשימה להתעלות מעל הסכסוך ביניהם לצורך הדאגה לילדיהם.
קביעה זו נוגדת את "חזקת הגיל הרך", שלפיה עד גיל 6 ילדים ישהו במשמורת אמם. אלא שהשופטת הבהירה שמדובר ב"חזקה" שניתן לסתור, וציינה כי "לא מצאתי כל סיבה שלא לאפשר לשני ההורים להמשיך להיות נוכחים, משמעותיים ומעורבים בחיי שלושת ילדיהם. ההפך הוא הנכון, נפרשו בפניי שלל נימוקים המחייבים, חלוקת זמני שהות דומה בין שני ההורים ואף חלוקת אחריות הורית משותפת ושווה".
מכאן, השופטת רום פלאי נדרשה להכריע בסוגיית המזונות בהתחשב בחלוקה הדומה של השהות עם הילדים, והכל לנוכח פסק דינו המהפכני של בית המשפט העליון מחודש יולי האחרון, שעורר הדים רבים כשקבע כי מזונות ילדים מעל גיל 6 ייקבעו בהתאם לזמני השהייה והיכולת הכלכלית של שני הצדדים, וללא התחשבות במינו של ההורה.
בית שלם ומלא
השופטת ניתחה בקפדנות הכנסות הצדדים והגיעה למסקנה שהאב הכניס 61% מהתקציב המשפחתי, לעומת 39% שהאם הכניסה.
אל מצבת ההכנסות הקבועות השופטת הכניסה גם סכום קבוע שהורי האב מעבירים לו מדי חודש – סכום שבלעדיו לא ניתן היה לקיים הורות משותפת בשני בתים.
מאחר ששני הצדדים יספקו לילדיהם בית ויחלקו את זמני השהייה שווה בשווה, השופטת מצאה לנכון שלא לחייב אף אחד מהצדדים בהשתתפות בעלות המגורים של השני, וזאת מאחר ששניהם זקוקים לדירה שתכיל את שלושת הילדים.
בהקשר זה השופטת ציטטה את פסיקת בית המשפט העליון שלפיה "מכיוון שהילד מתגורר עם כל אחד מן ההורים מחצית מן החודש ממש ואין מדובר במפגשים או בהלנה נקודתית בלבד, הרי שכל הורה נדרש 'לבנות בית" שלם ומלא עבור הילד'".
בסיכומו של דבר, ולאחר שניתחה לעומק את צרכי הילדים, השופטת חייבה את האב לשלם לאם 1,300 שקל עבור שני הילדים שמתחת לגיל 6 – המכונים "קטני קטינים" – וכן 790 שקל עבור הילדה הגדולה, המהווים 61% מהסך של 1,300 שקל.
כאשר שני הילדים יעברו את גיל 6, סכום המזונות עבור כל אחד מהם יקטן גם הוא ל-790 שקל. מעבר לכך, נקבע כי שני הצדדים יישאו במשותף בהוצאות החינוך והבריאות.
שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד דורית ענבר סברדליק עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.