קשה היה לעבור את הימים האחרונים בלי להיתקל מכל עבר בשלל המודעות, הפוסטים בפייסבוק, הבאנרים, המיילים, המסרונים וההודעות ברדיו שמבשרים על שלל המכירות והסיילים לרגל ה- Black friday. אלא שלצד אותם פרסומים נשמעים גם קולות אחרים שמעלים על נס את הנושא האקולוגי-סביבתי. מחאה שיוצאת נגד תרבות הצריכה הבזבזנית ותוצאותיה ההרסניות - לא רק עבור הארנק שלנו אלא גם עבור כדור הארץ.

לא במקרה יצוין השבוע גם "יום ללא קניות", שמקורו בתנועה ששמה לעצמה מטרה להעלות את המודעות לנזקים הסביבתיים שמייצרת תרבות הצריכה. לכבודו יצאנו לפגוש בנשים שהחליטו לאתגר את עצמן בתחום הצריכה ולסגור לגמרי את הארנק.

אפרת בשרי, בעלת הבלוג וערוץ היוטיוב "pretty so", החליטה לצאת למסע מאתגר של "שנה ללא קניות". אפרת מספרת שלפני כשנה יצאה לרכוש חולצות לקראת החורף. אלא שהמסע יצא מכלל שליטה וכך היא מצאה את עצמה בסוף היום יושבת באוטובוס עם שקיות בעלות של מאות שקלים שלא תכננה להוציא.

"ישבתי באוטובוס וניסיתי להבין למה עשיתי את זה", היא מספרת. "פעלתי כמו מישהי בהתקף ללא יכולת שליטה עצמית. באותו הרגע החלטתי שאני רוצה שנה ללא קניות אבל חששתי מאוד לצאת לדרך. לכן דבר ראשון העליתי פוסט בפייסבוק ושאלתי נשים האם היו מוכנות לצאת לאתגר כזה. כולן השיבו שלא ודווקא התשובה שלהן היא זו שדרבנה אותי לצאת לאתגר, לתעד אותו ולהראות לכולם שהוא אפשרי. חודש וחצי אחר כך ב-1.1.16 יצאתי לדרך".


כמה כסף היית מוציאה בחודש על פריטים לא חיוניים?
"בין מאות לאלפי שקלים תלוי בחודש. אבל כל סיבוב בקניון תמיד הסתיים בלפחות רכישה לא חיונית אחת". 

כמה זמן עמדת באתגר?
"התחלתי ב- 1.1.16 כך שלמעלה מ-10 חודשים".

מה היה הפיתוי שהיה הכי קשה לעמוד בו?
"אני חושבת שהרגעים הכי קשים היו כשנתקלתי במכירות ביתיות שוות עם פריטים אטרקטיביים".

חוץ מהרווח הכלכלי, איזה עוד רווחים השגת בזכות האתגר?
"אני מרגישה שניצחתי את השיטה ושהיום אי אפשר לפתות אותי לרכוש. בנוסף, הבנתי כמה חשוב להשקיע בסקר שוק לא רק עבור מוצרי מותרות אלא עד לרמת מוצרי היסוד בסופר. בנוסף, יש את תחושת הסיפוק מכך שקיבלתי החלטה לא פשוטה ועמדתי בה. הוכחתי לעצמי שאני יכולה ללכת נגד הזרם, להצליח ולסחוף אחרי נשים נוספות לאתגר".

 

אפרת בשרי (צילום: mako)
אפרת בשרי. ניצחתי את השיטה | צילום: mako

איזה טיפ את יכולה לתת לאנשים שרוצים לצאת לאתגר?
"זו לא החלטה שאפשר לצאת אליה ברגע אימפולסיבי אחד. לפני שיצאתי לאתגר, היה לי חודש שלם להיערך אליו ולחשב מהם המוצרים והפריטים שאני באמת צריכה לרכוש לפני שאני יוצאת לדרך. טיפ נוסף הוא להצהיר על המהלך קבל עם ופייסבוק, כי מרגע שמצהירים על כך בפני הסביבה תחושת המחויבות לאתגר גדלה. אבל הטיפ הכי חשוב הוא ליהנות מהדרך. בניגוד למצופה, לא מדובר בעונש אלא באתגר שהוציא ממני המון יצירתיות. רק תחשבו על כל הכסף שתחסכו ותדמיינו ברגעים הקשים את כל מה שתוכלו לעשות איתו".

"גזרתי את כרטיס האשראי"

גם תמר ניר, בעלת הבלוג passionista וסטייליסטית, התנסתה בין השנים 2009-2010 באתגר "שנה ללא קניות". ברגע מכונן אחד היא הביטה בארון הבגדים המלא בפריטים מעוצבים והרגישה שהשפע מעיק עליה. תמר מספרת שהייתה מוציאה מידי חודש בין מאות לאלפי שקלים והחליטה לצאת לאתגר לאחר שסימנה ב- V כמה רכישות שחלמה עליהן של פריטים מעוצבים שראתה במגזין ווג. "בשלב הזה הארון שלי כבר היה כל כך עמוס עד שהרגשתי שאני לא מנצלת אותו כראוי", היא מספרת, "הרגשתי תחושת רוויה ואפילו מחנק ורציתי למצוא איזון. בשביל לעשות את זה, נקטתי באמצעי הקיצוני ביותר שיכולתי וגזרתי את כרטיס האשראי".

כמה זמן עמדת בו?
"כשהתחלתי את האתגר לא האמנתי שאצליח לצלוח את השבוע הראשון ולכן הקצבתי לעצמי חודש. לאחר חודשיים הופתעתי לגלות שזה היה לי פשוט יותר ממה שחשבתי והחלטתי לעשות את מה שהחשבתי כבלתי אפשרי עבורי והחלטתי לקצוב לעצמי שנה ללא קניות. בפועל המשכתי מעבר לשנה." 

מה היה הפיתוי שהיה הכי קשה לעמוד בו?
"במהלך התקופה נתקלתי בשני סוגי פיתויים. הראשון הוא כשהסתובבתי עם חברות באזור קניות. בכל סיבוב כזה הן יצאו עמוסות בשקיות ואני ללא כלום. לראשונה הבנתי כיצד מרגיש בן זוגי כשאני מודדת פריטים והוא ממתין משועמם בחוץ. השני קשור לכרטיסי גיפט קארד שקיבלתי במהלך התקופה. הדילמה הייתה האם להשתמש בגיפט קארד עבור פריט סתמי מבלי לחרוג ממסגרת הכרטיס או להוסיף כסף ולרכוש פריט מיוחד".

הרגלי הצריכה שלך השתנו בעקבות האתגר?
"אני מרגישה שבזכות האתגר גיליתי את עצמי מחדש והרבה דברים השתנו וביניהם גם הרגלי הצריכה. היום אני מקפידה יותר על התאמת הגזרות למבנה הגוף ולמדתי איך למקסם את הפוטנציאל של הפריטים שיש לי בארון. הטעם האישי שלי התחדד והתגבש יותר וההתנהלות שלי עם כסף נהייתה הרבה יותר מסודרת. בנוסף, גיבשתי לי את רשימת הכללים שלי ל'מלתחה מנצחת' והרכישות שאני מבצעת נגזרות מאותם כללים".

תמר ניר (צילום: mako)
תמר ניר. גיליתי את עצמי מחדש | צילום: mako
 

חוץ מהרווח הכלכלי, איזה עוד רווחים השגת בזכות האתגר?
"למדתי להבחין מתי אני קונה מתוך צורך אמיתי ומתי זה תחליף רגשי. ההופעה שלי היא אחת הדרכים העיקריות עבורי לביטוי העצמי שלי ובזכות האתגר הבנתי שחשוב לי שהלבוש שלי יהיה אמצעי לבדל את עצמי ולכן למדתי שעדיף לרכוש פריט אחד ייחודי מאשר כמה פריטים סתמיים".

איזה טיפ את יכולה לתת לאנשים שרוצים לצאת לאתגר?
"להסתכל על זה כעל הרפתקה ולא כעל עונש ולצלול לחוויה בראש פתוח. תזכרו שאף אחד לא כופה עלינו שום דבר ותמיד אפשר להפסיק את האתגר. תנצלו את האתגר כדי להכיר טוב יותר את הארון שלכם ותפעילו את היצירתיות ותנסו שילובים מתוך הארון שלכם שלא ניסיתם קודם. בשתי מילים: זה כיף".

לרוקן את הארון ביום אחד

צמצום הצריכה מקבל ביטוי גם במסגרת קהילתית כשהבולטות מבניהן מתנהלות כצפוי בפייסבוק. בראשן של אותן קהילות עומדות נשים שעברו בעצמן תהליך של "גמילה" והן שמו לעצמן מטרה להשפיע ולהגדיל את המודעות ולהפוך את חווית צמצום הצריכה לקהילתית, אינטימית ומהנה.

שני ספיבק היא סטייליסטית ובעלת הבלוג Blonde Bleach ומזה כארבע שנים אוחזת בגישת ה"ארון המינימליסטי". לאחרונה פתחה קבוצה בפייסבוק בשם "ארון מלא" שמטרתה להוכיח לכל מי שמרגישה ש"אין לה מה ללבוש" שהארון שלה מלא בכל טוב.

האם התפיסה של הארון המינימליסטי תמיד הייתה התפיסה שלך?
"לצערי לא. עד לפני ארבע שנים הייתי שופוהליקית מכורה, וזה על אף שקיבלתי הרבה בגדים במתנה במסגרת שיתופי פעולה שעשיתי בבלוג. האמת היא שקניתי בכל הזדמנות אפשרית. בכל נסיעה לחו"ל במקום לספוג את המקום ואת התרבות הייתי מבזבזת ימים שלמים בחנויות מעצבים, רשתות יקרות, רשתות המוניות, שווקים, וכל מקום שהכיל פיסת טקסטיל. גם בארץ קניתי מכל הבא ליד על בסיס מצב רוח בלבד. הארון שלי היה עמוס בפריטים עם תווית המחיר עליהם שלא הספקתי ללבוש".

מה יצר לך את המודעות לצמצום הצריכה ואילו פעולות ביצעת בחיים האישיים שלך בעקבות זה?
"אחד מחבריי בחר לנהל אורך חיים מינימליסטי והוא כותב על הבחירה שלו בהאטת קצב החיים באתר 'slow - תנועת ההאטה'. זה האיר את עיני. התחלתי לקרוא מאמרים ובלוגים בנושא שעסקו בנוחות וביתרונות של ארונות שיש בהם מעט פריטים. בעקבות זה החלטתי לעבור לארון מינימליסטי ורוקנתי מהארון שלי ארבעה שקים של בגדים. הבגדים שהיו בשקים הללו הם בגדים שנרכשו במסגרת קניות פזיזות, אימופלסיביות ללא חשיבה מאחורי הרכישה. כשהארון התפנה, פתאום הרגשתי הקלה עצומה. היום אני קונה אך ורק אם באמת חסר לי משהו והכלל שהצבתי לעצמי הוא שאני קונה פריט חדש רק אם אני מוציאה פריט ישן במקומו".

כמה כסף הוצאת בממוצע בחודש לפני השינוי?
"האמת היא שאני לא יודעת כי תמיד פחדתי להסתכל. מידי חודש אחרי שירד הפירוט החודשי של כרטיס האשראי הרגשתי שאין לי ברירה אלא למכור כליה". 

שני ספיבק (צילום: mako)
שני ספיבק. בסוף החודש הרגשתי שאני צריכה למכור כליה | צילום: mako

אז את בעד או נגד אופנה?
"אני מאוד אוהבת אופנה ואופנה עבורי היא כלי לביטוי עצמי ובעיני היא אומנות לכל דבר. הבעיה איננה באופנה עצמה אלא בתעשיית האופנה שפוגעת באיכות הסביבה ומייצרת תוך כדי ניצול מחפיר של כוח אדם. היום התעשייה משקיעה חלק ניכר מהמשאבים בשיווק על חשבון איכות וייחוד. אנחנו קונים כי יש סייל, כי בא לנו, מעמיסים ללא צורך על הארון לובשים פריט פעמים בודדות וזורקים כי נמאס או כי הוא לא שרד את הכביסות. האופנה הפכה זולה ודווקא עם ריבוי האפשרויות הלך לאיבוד הסגנון והאמירה האישית. בנוסף, יש משפט שאומר ש'הקמצן משלם פעמיים'. דווקא בגלל שקונים בזול, קונים יותר מידי, זורקים, ונוצרת ערימת טקסטיל שנזרקת ומזהמת את הסביבה. אני עוזרת לאנשים לקנות נכון ויעיל וליצור מלתחה משגעת ומדויקת. החלום שלי היא להחליף את פנטזיית ה'בית עם חדר ארונות' ל'בית עם ארון קטן אך מעוצב'".

 יש לך טיפ לאנשים שיוצאים לקניות?
"לפני כל רכישה שאתם מבצעים תיקחו רגע לחשוב. תקנו רק אם הגעתם למסקנה שאתם באמת צריכים את הפריט. הטיפ השני, הוא כמובן להצטרף לקבוצה. ולהישאר בה".

"הפכתי ליצירתית יותר"

אלינה גרינשפון היא עיתונאית, או כמו שהיא מכנה עצמה: "פמיניסטית עם מקלדת", ומנהלת הקבוצה "יש לי מה ללבוש" שבה היא מזמינה נשים להשתתף באתגר "40 ימים ללא קניות" שבו בכל יום מתבקשות המשתתפות להרכיב תלבושת שונה מהבגדים הקיימים בארון.

תמיד החזקת בתפיסת ה"ארון המינימליסטי"?
"הייתי במקום טוב באמצע. לא הייתה לי משיכה למותגים יקרים אבל כן אהבתי את ניחוח הפריט החדש."

מה הוביל אותך לעסוק בנושא צמצום הצריכה ואילו שינויים עשית בחיי היומיום שלך?
"לפני כשנה חברה הציעה שנאתגר את עצמו באתגר דומה לאתגר של 'יש לי מה ללבוש'. יצאנו שלוש חברות לדרך בלי חוקים ברורים. ההשפעה של זה עלי הייתה מאוד חזקה. הבנתי שהמשיכה ל'חדש' היא התמכרותית וריקה מתוכן. הרי החדש הופך מהר מאוד לישן ומאבד מהאפיל זה מוביל לרצון ל"חדש" אחר ואין לזה סוף".

כמה כסף הוצאת בממוצע בחודש לפני השינוי?
"בין 200 ל-500 שקלים". 

למעט החיסכון הכספי, מה עוד תרם לך השינוי?
"תחושת הקהילתיות שנוצרה בזכות החלפת בגדים בין נשים במקום לזרוק ולקנות חדשים. בנוסף, הפכתי להיות יצירתית יותר כי אני נדרשת לחשוב על שילובים חדשים ומפתיעים מתוך הארון הקיים". 

מה החזון שלך לגבי הקהילה שיצרת?
"'יש לי מה ללבוש' הפכה לקהילה מאוד פעילה. חלק מהנשים הצטרפו כי הן רוצות להיגמל מהתמכרות לקניות, חלק רוצות להציג את הטעם והיצירתיות הייחודיים שלהן, חלק רוצות להעלות את הביטחון בבחירות האופנתיות שלהן ונעזרות בתמיכה של חברות הקבוצה ויש אפילו כאלה שבאופן מוצהר לא לוקחות חלק באתגר אבל מאוד אוהבות את האווירה בקבוצה ושואבות ממנה השראה. יש מקום לכולן.

"החזון שלי הוא חזון צרכני ופמיניסטי. הייתי רוצה שיותר ויותר אנשים יבינו שאין לנו באמת צורך בכל כך הרבה פריטים וחפצים בחיינו - לא רק בגדים אלא גם פריטים לבית, לילדים ולסביבה שלנו. לאתגר '40 יום ללא קניות' יש חלק חשוב בהבנה הזו. בפן הפמיניסטי, חשוב לי שהקהילה תהיה תומכת ומכילה שמעודדת נשים לאהוב את עצמן ללא תלות בסממנים חיצוניים כמו מותגים או אופנה מתחלפת".

יודעים מה הסיפור הבא של mako כסף? כתבו אלינו money@mako.co.il