מה עובר על מדונה?

תגידו, מה עובר על מדונה? האישה מחליטה בגיל חמישים להתגרש ומשלמת לאקס את הסכום הגבוה ביותר ששולם אי פעם לגבר בהסכם גירושין (ככה זה כשלא חותמים על הסכם ממון); עוד לא הספיק הדיו להתייבש על מסמכי הגירושים והיא מוצאת לעצמה מאהב חדש, דוגמן ברזילאי בן 22, שמייד מסכים להצטלם איתה בתמונות שכאילו נלקחו מחדר השינה הפרטי שלהם; עכשיו היא שוב עולה לכותרות עם הרצון לאמץ ילדה אפריקאית נוספת ולצרפה לשלושת ילדיה הנוכחיים. כדי להבין מה קורה כאן, כנראה שצריך לפנות לייעוץ פסיכולוגי.

איריס אילוב, פסיכולוגית הבית שלנו, רואה במדונה מקרה מיוחד. "מדונה עושה מה שהיא רוצה כי היא יכולה. היא אישה עשירה, מצליחה, עם הרבה כוח, ששמה עצמה מעל הנורמות המקובלות. אם היא יכולה ליהנות ממאהב צעיר, למה לא?”

בעיני רילוב, המקרה הפרטי של מדונה פחות מעניין מהתופעות החברתיות אותן היא מייצגת. ”יש את נושא הכוח הנשי - מדונה היא אישה שעושה בחירות לפי הרצון והנוחיות שלה, ולא לפי מה שמקובל ו'ראוי'. היא מתנהגת כפי שפעם רק גברים יכלו להרשות לעצמם להתנהג, ומייצגת דמות של אישה חזקה שיכולה להרשות לעצמה חופש מוחלט".

התופעה השנייה שמייצגת מדונה, לפי רילוב, הוא מתיחת גיל הנעורים – 'אל-גיליות'. מדובר בטרנד חדש שזכה לכינוי "לא למוות (Amortality)" במאמר שהתפרסם לאחרונה במגזין "טיים", בו הוזכרה גם מדונה. "לא רק שהם לא מפחדים מהמוות", נכתב שם על מובילי הטרנד, "הם מכחישים אותו. תפיסות של התנהגות תואמת-גיל ייתפסו בקרוב מאוד כשייכות לעבר, ממש כמו שיניים תותבות וטלוויזיה בשחור-לבן".

"מה שהיה מקובל פעם לגילאי 20-30, מוסיפה רילוב, אפשרי היום גם בגילאי 40-50. בעקבות התפתחויות בעולם הרפואה והבריאות, אנשים במערב חיים יותר שנים ונשארים בריאים ונמרצים. הם דוחים את גיל הלידה וההורות וזה משנה את התפיסה של מה מקובל בגילאים שונים. "סבתא בת חמישים היום היא לא אישה קשישה כפי שנתפסה בדור הקודם".

ילדים זה שמחה?

אז את הגיל מצליחה מדונה לנצח, אבל נראה שאפילו זה לא מספק אותה. העובדה שהיא בוחרת לאמץ שוב, עם כל הבלגן שחייה עברו לאחרונה, מזכירה לרילוב את האושר שמספקת ההורות, אושר עליו יש לאחרונה גם חילוקי דעות: "השבוע פורסם מחקר שהראה שאנשים שיש להם ילדים הם פחות מאושרים מכאלה שאין להם, כי לגדל ילדים זה קשה. ואני שואלת - האם אושר זה נוחות, חיים קלים, הנאות וסיפוקים מיידים? אין ספק שלהיות הורים זה מתיש לפעמים ובא על חשבון נוחות אישית, ואין ספק שלהורות יש מחיר. אבל האם זה אומר שזה פוגם באושר שהיא מעניקה?"

"אהיה דרמטית ואומר: מיליוני הורים לא טועים, הורות היא מעבר לרק דחף אבלוציוני. היא נותנת תחושה של סיפוק, משמעות והרבה אהבה הדדית. מדונה גם בוחרת לאמץ, ומרחיבה בכך את ההיבט האלטרואיסטי שקיים בהורות - אנו מקדישים עצמנו למען ילדינו. אני שמחה בשבילה שיש עוד מקום בביתה ובליבה לעוד ילד. נראה שגם אישה שיש לה הכל מבחינה חומרית, צריכה משהו נוסף כדי לחוש מלאות וטעם לחיים”.

אבל האם זו תקופה טובה למלא בילד את החור שנוצר בעקבות הגירושין?
"זו שאלה טובה. אם מדונה הייתה מטופלת שלי, אולי הייתי מציעה לה לחכות מעט. אבל החיים שהיא חיה הם גם ככה לא שגרתיים, אז מי אני שאגיד אם מדונה עושה החלטה נכונה. הרבה פעמים בחיים כשמסתיים פרק אנו מחפשים מטרה חדשה למלא בה את עצמנו, ואם מדונה בוחרת לאמץ ילד כמטרה בעלת משמעות, כל עוד היא מסוגלת להעניק לו את מה שהוא זקוק לו - אז אין בכך כל פסול, נהפוך הוא".

וגיל חמישים זה לא גיל מאוחר מדי?
"יש על כך דעות שונות, ולא תפקידי להיות שופטת. אני חושבת שכל סיפור עומד בפני עצמו. מה שבטוח הוא שלא כל מה שהיה מוסכם ומקובל פעם חייב להישאר כזה. מושג המשפחה גם ככה עובר שינוי בשנים האחרונות, ויש הרבה סוגי משפחות- משפחות חד הוריות, חד מיניות, מורכבות ועוד. אולי זה עוד סוג".

והתחזית: דיכאון

ואם הפסיכולוגיה לא תספק אותה אז מדונה, בתור קבליסטית אדוקה, צריכה לשמוע מה יש לנומורולוגית שלנו, אורנה דהן, להגיד על התקופה אותה שעוברת עליה. גם דהן נדרשת לסוגיית הגיל אצל האישה שמסרבת להזדקן: “מדונה נמצאת עכשיו בתקופה של רצון לשינוי והתחדשות, אבל מאוקטובר אני רואה אותה נכנסת לדיכאון עקב הגיל. היא הולכת להיכנס לשנה של הסתגרות ועצב גדול - תקופה של בדידות, שתיית אלכוהול רבה וניתוחים קוסמטיים. כי עם כל מה שיש לה מבחינה חומרית, הבפנים שלה ריק. אפילו האימוץ הנוכחי לא מגיע מכמיהה אמיתית לילד, אלא מרצון להטעין את הנשמה במשהו חדש או בניסיון להישאר בתודעה הציבורית. הרומן החדש עם הדוגמן אף הוא חסר עתיד, ואחרי אוקטובר - היא כבר לא תרצה את המאהב הצעיר".