רונה-לי שמעון בריאיון ראשון אחרי הלידה: "נוח לי לבד. זה לא מבהיל אותי"

השחקנית והרקדנית רונה-לי שמעון הגיעה להשקת החנות של מותג בגדי הספורט Panta Rei, לריאיון ראשון מאז הלידה. רונה-לי, שמככבת בימים אלו בסדרה חדשה שעלתה באמזון, גם נמצאת בעיצומן של חזרות למחזמר "שיקגו" וכל זה בזמן שהיא אם יחידנית לאוֹלי שנולד לפני ארבעה חודשים. דיברנו איתה על התחושות שהאימהות הטרייה מביאה איתה - וגם על המצב במדינה.

איך את עכשיו אחרי הלידה?
"אני ממש בסדר. אני מאושרת, אני בעיקר מאושרת".

בסוף את אם יחידנית, ממי את מבקשת עזרה?
"בעיקר מהמשפחה. ואני חייבת להגיד שיש מן התגייסות כזאת נורא-נורא טבעית. הם פשוט תומכים בי, הם שם. אני חוזרת עכשיו לעבוד אז זה נהיה יותר מורכב, בתוך כל המחויבויות: לחזור לשיקגו, לחזור לבמה, לחזור לכושר. זה לא פשוט אחרי לידה, וגם הלב שלי בבית. אני מרגישה שיש לי לב קטן שהוא שלי ושייך לי שהולך בעולם ואני רק רוצה להיות איתו. אני צריכה לאזן את הזמן ואת תשומת הלב, אז כל המשפחה עוזרת ובייביסיטר".

יש מישהו שתלוי בך, זה מפחיד?
"אני חושבת שהטייטל הזה 'להיות הורה', הוא מגייס אותך באופן לא מוכר. פתאום זה עליי, הדבר המתוק והטהור הזה תלוי בי להישרדות שלו, ולא רק להישרדות, גם להתפתחות שלו, גם לאיך הוא חושב, על האמונות שלו בעולם, מה הוא יאמין על עצמו, מה הוא יחשוב שאפשרי. זאת אחריות נורא גדולה".

מאיפה ההחלטה להביא ילד לבד?
"זה היה החלום שלי, רציתי לעשות את זה וזה יותר גדול מהשאלה של איך עושים את זה. הגשמתי בחיים הרבה מאוד חלומות ויצאתי מהארץ בגיל כל כך צעיר, מאוד נוח לי לבד, נוח לי להתנהל בעולם לבד אז זה לא כל כך הבהיל אותי. בסוף מגיע הילד ואת מסתדרת".

אני מאמינה שזה משהו שחשבת עליו תקופה לפחות?
"בטח, מה זאת אומרת? זה תהליך של ארבע שנים, עם ההקפאה וגם נכנסה לי המון עבודה, בעיקר לחו"ל, אז הייתי מאוד מפוקסת וברגע שקיבלתי את הפרויקט של אמזון, ידעתי. ממש בשנייה שחתמתי על החוזה אמרתי זהו – אני מסיימת את זה וכל השאר יחכה".

היית במערכות יחסים, אז למה לא איתם עשית ילד?
"קודם כל, זה אף פעם לא היה מדד לאושר בשבילי, ידעתי שאני יכולה לעשות ילדים לבד ועשיתי אותם לבד, ולא בכל מחיר. אני חושבת שאת צריכה להיות נאמנה לעצמך, ולעשות את מה שטוב לך, ללכת אחרי הלב שלך ולהגשים את החלומות שלך בתנאים שלך".

והיום יש מקום לזוגיות?
"אני מאוד מרוכזת בזה שאני מגדלת ילד בן ארבעה חודשים וחצי, אני כל כולי בזה. אבל מה שהעתיד יביא, העתיד יביא, בברכה ובאהבה. אני לא פוסלת כלום, נראה לי שאסור לפסול שום דבר – החיים כל כך יפים. אבל כרגע אני מתעסקת בילד שלי".

את בין הבודדות שלא מתביישות להגיד את הדעה הפוליטית שלהן, זה משהו שלא קורה היום. קשה לך לראות את התעשייה שותקת?
"בסוף זאת חוויה אישית של בן אדם שבוחר לקום ולהגיד. אני מרגישה, ותמיד הרגשתי, שאני לא מסוגלת אחרת. אני לא מסוגלת לעמוד מנגד כשאני רואה משהו, שבאפן בסיסי הוא לא בסדר. ואני חושבת שיש לנו מחויבות, והיום על אחת כמה וכמה כשיש לי ילד, וזו עוד יותר סיבה בשבילי להילחם על המדינה שלנו. אני לא מתכוונת ללכת מפה לשום מקום. ואני מאמינה במדינה הזאת, ואני מאמינה באנשים בה, ויש לנו כל כך הרבה מה לעשות פה וליצור פה ביחד, זה חשוב לי".

את לא חוששת מהתגובות? אני בטוחה שאת מקבלת הרבה ובמיוחד שיש לך ילד.
"אנשים לא חוסכים. ההתנהלות יכולה להיות יותר ראויה, אבל זה לא שלי וזה לא נוגע בי. כל עוד אני מרגישה שאני עושה את הדבר הנכון, אז אני אמשיך לעשות אותו ואני לא מפחדת".

וכשראש ממשלה מבקש חנינה?
"בסוף אני חושבת שאדם שמואשם בפלילים צריך לעמוד ולהוכיח את חפותו בבית המשפט. ככל האדם, כמוני-כמוך. אנחנו עדיין במדינת חוק וזה החוק במדינה שלנו".

את זוכרת תגובה שקצת נגעה בך ממישהו שכתב לך?
"כן, אבל אני לא רוצה להגיד אותה".

אז איך מתמודדים?
"כואבים את זה לרגע, בעיקר כשזה כתוב לילד ולהיריון ואז את נזכרת שאם בן אדם יכול לכתוב דבר כזה, זה לא שלי לקחת".

מה גילית על עצמך כאמא שלא ידעת לפני?
"שאני הרבה יותר סבלנית ממה שחשבתי, יותר בשלה ממה שחשבתי ושאני הרבה יותר בשלה ממה שחשבתי".