אני קוראים אותי כהן

בשנות השמונים והתשעים המוקדמות, לפני שהמושגים "סטארט אפ" ו"הייטק" הפכו להיות מטבע לשון בכל גן ילדים, היו הורים שעבדו ב"מחשבים". אם תשאלו היום ילד בכיתה א' שאמא שלו מועסקת באינטל במה אמא שלו עובדת, יש סיכוי שתקבלו תשובה בסגנון "היא מעצבת את דור העתיד של הצ'יפים למכשירים ניידים". פעם זה היה "במחשבים".

מה זה בעצם אומר "לעבוד במחשבים". אף אחד באותו זמן לא "עבד בכבישים" או "עבד בחשמלים". ה"מחשבים", כפי שהם כונו באותם ימים, היו הגולם של התקופה, ומי ש"עובד במחשבים", היו אלה שעובדים את הגולם. עובדי המחשבים של אז מהווים חלק ממעמד מכובד מאוד, שרשרת ארוכה, שמתחילה אלפי שנים אחורה: מעמד הכהנים.

מה המערב קשור לזה

בואו נחשוב על רומא. רומנטיקנים אמיתיים אוהבים לדמיין את רומא כמין מודל קדום לתרבות המערבית המיושבת שאנחנו חלק ממנה. בסרטים תקופתיים הסנאטורים הרומיים תמיד מדברים במבטא אוקספורדי, ונראים אנשים מיושבים להפליא, מלבד הנטייה המוזרה שלהם להסתובב עם טוגות ולרצוח זה את זה. האם ככה זה היה? מצד אחד, הרומאים ניהלו אימפריה מורכבת להפליא עם מהנדסים ואקוודוקטים. מצד שני, אף אחד ברומא לא זז בלי אוקי מהשמיים: יציאה למלחמה, שלום, מסחר, כולם נעשו רק בתנאי שמישהו יפרש את צורת מעוף הציפוריים בשמיים, יאכל תרנגולת חיה או ינחש את מזג האוויר. בלטינית קראו לזה אוגוריזם, וזה לא היה חלק שולי בחברה הרומית: הניחושים העל טבעיים האלו, שהיו מקובלים בימנו רק על הבבא סאלי, חרצו גורלות של מלחמות וחוזי שלום ושום תהליך מדיני או צבאי גדול בחברה הרומית לא התרחש בלעדיהם.

בהתחלה, האוגוריזם היה חלק מהדברים שרק המשפחות האצילות ברומא יכלו לעשות. דבר נוסף ברשימה הוא להגן על המעמדות הנמוכים בתהליכים משפטים. למה המעמדות הנמוכים לא יכלו להגן על עצמם? כי החוק ברומא לא היה כתוב בשום מקום – הוא התקיים כמסורת בעל פה, שהיתה חשובה מאין כמוה להתנהלות היום יומית של החיים ברומא, ושהיתה ידועה רק למעמדות הגבוהים, שנקראו פטריקים – קבוצה קטנה, שהיא היחידה שיכולה לתפעל משהו חשוב להפליא, אך בלתי מובן לרוב הציבור. נשמע מוכר?

מה חוזים קשורים לזה

יש לי חבר שהוא גם עורך דין וגם מתכנת, והוא נתן לי לקרוא חוזים שהוא כותב, והופתעתי מאוד לגלות שחלק מהמילים מוכרות לי מהשיחות שלי עם בני אדם – גם אם לא הבנתי את המשפטים שהמילים האלו יוצרות. זה לא פלא שהוא גם עו"ד וגם מתכנת, כי השפה הדומה לעברית שכותבים איתה חוזים – אולי נכון לקרוא לה "משפטית" – מזכירה סוג אחר של שפה שלא מדברים באוטובוס: שפת תכנות. כמו בתכנות, גם משפטית משתמשת באלמנטים מהשפה שלנו לפי כללים לוגיים מאוד ברורים, אבל שאינם מוכרים לרובנו, שחייבים לכתוב בדרך מאוד מסויימת כדי שהשפה "תעבוד". 

בבסיס המושג "קודש" עומדת ההפרדה: "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא כ' 26). קדוש לא יכול להיות קדוש אלא אם כן הוא ניצב מול החולין, מה שהוא לא קדוש. לאורך כמעט כל ההיסטוריה, החברה האנושית הרגישה צורך לקדש תחום מסויים באותה חברה, ולמנות או להגדיר מעמד מצומצם של אנשים שיכולים לפעול בתחום הזה. כהנים. התפקיד של הכהנים הוא לתווך בין הקודש והחול, בין ההדיוטות ובין התחום המגודר שהם עצמם מייצגים. גם שפות תכנות, גם משפטית וגם שפת החוקים של הפטריקים ברפובליקה הרומית משרתות את אותה מטרה: להפריד בין קודש (מי שיודע לדבר בשפה הזאת, והוא לכן חשוב) וחול (כל השאר). 

מה ימי הביניים קשורים לזה

ימי הביניים, כפי שכבר הזכרתי כמה פעמים, היתה תקופה מפחידה נורא. תחשבו שבשנה הקרובה, כל מפעלי ייצור המזון יסגרו, יפסיקו לייצר חשמל והשלטון יתמוטט. ההתמודדות עם זה, זה בערך החוויה של ימי הביניים המוקדמים. אנשים הקדישו את כל המשאבים שלהם רק כדי לייצר מזון, רק כדי לשרוד.

את כל המשאבים אמרנו? לא בדיוק. כמעט בכל קהילה, נידחת ככל שתהיה, היה כומר. כשאנחנו חושבים על כומר, אנחנו בדרך כלל מדמיינים לנו איש חביב שכזה, ששומע את הווידויים של הקהילה הפרברית האמריקאית שלו, ומהווה דמות אב ויועץ. התפקיד של הכומר בימי הביניים המוקדמים היה קצת שונה: הוא היה היחיד שהיתה לו את הסמכות והידע לתפעל את מה שהכפריים קשי היום תפסו כשכבת ההגנה הרוחנית, שהיתה חיונית להשרדותם לא פחות מזריעת זרעים וחרישת השדות. 

הכומר ביצע את הטקסים הנוצרים (הסקרמנטים), ביניהם את המיסה, שנאמרה בשפה הלטינית, שהאיכרים לא ידעו בכלל, ולפעמים מאחורי פרגוד. אבל זה היה בסדר – כל עוד הם הרגישו שהם מקבלים את ההגנה שלהם. החברה בימי הביניים היתה עניה להפליא, אך למרות שכמות השומן במערכת היתה מצומצמת, עדיין נמצאו מספיק משאבים כדי להאכיל מעמד שלא ייצר שום דבר, שכולם הרגישו שהוא מאוד חשוב, ושרק מעטים יכלו להתקבל אליו.

הפטריקים ברומא, עורכי דין, כמרים ימי ביניים ומתכנתים הם רק קצה המזלג. אבל המזלג משתנה לפי אופנות. פעם להיות חשמלאי או מוסכניק היה נחשב למקצוע יוקרתי. ה"פעם" הזה היה, נגיד, אי שם בתחילת המאה העשרים, כשחשמל היה דבר נדיר ומכוניות עוד יותר. כמות האנשים שהבינו באמת במכוניות היתה מועטה, אבל החשיבות של מכוניות רק הלכה וגדלה. שוב נוצר לו מעמד כהנים – כהני המכוניות. נכון, העבודה היתה מלוכלכת, אבל זה בסדר – גם לנחש את העתיד בקרביים של תרנגולת זה לא כזה נקי וריחני.

אבל המוסכניקים של אתמול הם לא המוסכניקים של היום. בסוף שנות התשעים, כשבועת ההיטק רק התחילה להתנפח, מכללות ובתי ספר למחשבי פרחו. רובם הציעו מסלול "מפתח Web מוסמך", וכך הגיחו להם לעולם אלפי "מתכנתי אינטרנט". המחזורים הראשונים, שהתקבלו בשקיקה על ידי חברות האינטרנט החדשות, קיבלו בזמנו סכומי עתק, עד שבסופו של דבר כל העסק קרס. למה? כי הידע נהיה נפוץ מספיק כדי שהמחזיקים בו כבר לא יהיו קדושים, נדירים. למוסכניקים זה לקח כמה עשרות שנים. אצל עורכי דין מדובר בתהליך ארוך הרבה יותר, אבל כבר היום אי אפשר להשוות את המעמד שעורכי דין זוכים לו למה שהיה לפני עשרים שנה. היום עו"ד מתחיל מקבל פחות כסף לשעה מברמן.

מה קשור לזה?

המתבוננים מקרוב יכולים לראות את המחזור: מגדירים גוף ידע איזוטרי שרק מעמד עילית יכול לגשת אליו. מאחר ומספרם מועט, הם מרוויחים הרבה. ההמונים מקנאים, ובסופו של דבר מישהו פורץ את הגדר. זה מה שקרה ברומא: בשלב מסויים המעמדות הנמוכים הצליחו לגרום לכך שהחוקים יעלו על הכתב, כך שכולם יכלו להגן על עצמם משפטית. זה מה שקורה עכשיו עם תכנות: בשנות השבעים, שמונים, תשעים רק בודדים היו כהני תכנות. אותם הורים ש"עבדו במחשבים" ועשו כבוד לבן שלהם בבית ספר. אבל תעשיית בתי הספר לתכנות פיצחה את הנוסחה: קורס ג'אווה של כמה חודשים, וגם אתה יכול לקבל גלימת כהונה. רק שבדרך מחשבת כהונת המתכנתים את קיצה לאחור. המתכנתים של היום, הם המוסכניקים של מחר.

מי יהיו הכהנים של מחר? שאלה מצויינת. כבר עכשיו מתחילים להווצר גולמים חדשים שצריך לעבוד. דוגמא שקופצת לראש היא גוגל. בדיוק כמו ברומא העתיקה, גם בגוגל החוקים לא רשומים בשום מקום, ומעטים יודעים איך הפלא עובד בדיוק. כך קם לו, בשנים האחרונות ממש, מעמד של כהני SEO – כלומר, לדאוג שהאתר שלך יעלה גבוה בגוגל – שעושה כסף טוב מלמכור לאנשים את שירותי התיווך שלהם. אבל גוגל היא רק דוגמה בודדה. מה שבטוח זה שגם 127 שנה אחרי שניטשה הכריז ש"אלוהים מת", כהנים לא ממהרים לשום מקום. הם רק מחליפים בוס כל כמה שנים.