הבלוג של דודו טופז

הטלוויזיה סחטה את דודו טופז עד טיפת הרייטינג האחרונה, ואחר כך זרקה אותו ומחקה את שמו מהפנקס כמו שעושים לאקס גרוע. טופז התקשר, היא סיננה, הוא שלח אליה בריונים שידפקו בה מכות והלך לאינטרנט לחפש אהבה חדשה. האינטרנט הוא מקום טוב למי שרוצה להמציא את עצמו מחדש.

זמן קצר אחרי שמנכ"ל קשת אבי ניר הותקף, טופז פתח בלוג, שבאמצעותו קיווה להגיע לאנשים שאהבו אותו פעם בטלוויזיה, להציג את עצמו לצעירים שלא שמעו עליו או שלא התעניינו בו, להתנסות בפורמט חדש של כתיב אישית ופוליטית, ליצור קשר בלתי אמצעי עם הקהל.

אבל אומת האינטרנט הגיבה באדישות, וטופז לא הפך שם לסיפור הצלחה. הפוסטים הספורים שפרסם בבלוג זכו לתגובות בודדות (לפוסט בו ביקש מהגולשים לחתום על קריאתו לא לקיים מו"מ עם החמאס לפני שחרור גלעד שליט לא היו תגובות בכלל). 

טופז לא זר לפרובוקציות ששמרו עליו בתודעה הציבורית - תיוג תומכי הליכוד כ"צ'חצ'חים", נשיכת השחקנית נטליה אוריירו, קליעת כדורי שוקולד לפיה של הדוגמנית השמנה חלי חיים, הבטחת התאבדות בשידור חי, הבטחת נחיתת חייזרים בשידור חי. אפשר להגיד שהוא מומחה לפרובוקציות. אלא שאומת האינטרנט שבעת פרובוקציות, וסף הגירוי שלה גבוה. דעותיו הפוליטיות והגיגיו על החיים לא מספיקים לה, כנראה. הסתבכות בפרשה פלילית -- זה משהו שאנחנו יכולים לעבוד איתו.

אני לא הראשון שמשווה את סיפורו של טופז לזה של סוזן בויל. גם בויל היתה בפסגת עולם הבידור עם האודישן שלה בתוכנית "הדבר הגדול הבא" (במשך כמה ימים, נדמה היה שהיא הדבר היחיד שמעניין את כל מי שחי במקום שיש בו חיבור לחשמל) ואז נפלה (מקום שני בתחרות) והיטרללה (אשפוז בגלל מה שאחיה הגדיר כ"תשישות"). אבל יש הבדל: טופז מלווה אותנו כבר יותר משלושים שנה, במהלכן גדל תחת אור הזרקורים, כשמדי פעם הוא חג ומועד ונופל וחוזר וקם. 

רק עם נפילתו התנפלה עליו אומת האינטרנט, שמה אותו על הגריל ושפכה עליו רוטב בדיחות צפויות. לעומת זאת, את סוזן בויל אומת האינטרנט פיטמה מרגע בקיעתה מהכפר הקטן בו חיה, הפכה אותה לכוכבת ודחפה אותה לקצה. תצליח או תיפול - בכל מקרה אנחנו אוכלים הערב צלי.