יהדות.קום

לפני ארבע שנים, יותר מעשור אחרי כניסתו של האינטרנט לכל בית בישראל, החליט אתר האינטרנט המוביל בציבור הדתי, כיפה, להרים את הכפפה ויזם, יחד עם מכללת ליפשיץ', את הכנס הראשון ליהדות, חברה ואינטרנט.

"יש לנסות ולצמצם כמה שיותר את השימוש בכלים שהם כלי שקר" - כך סיכם הרב יובל שרלו את הנושא בתום יום עמוס של דיונים, הרצאות ומידע. "ההתרגלות לשקר מטשטשת את הגבולות שבין העולם הממשי לעולם הווירטואלי, והמדרון החלקלק של השקרים אורב לו לאדם להפילו" (מתוך חוברת הכנס, פברואר 2006). כמוהו, גם רבנים רבים אחרים סבורים עד היום כי האינטרנט הוא כלי משחית שיש למגר.

מאידך, אי אפשר להתעלם מדריסת הרגל המשמעותית שהשיג התוכן הדתי ברשת החילונית, לכאורה, בשנים האחרונות: ערוצי יהדות ב- Ynet ו - nrg, אתרי תוכן ייחודיים העוסקים בדת, תרבות ואמונה, קבוצות דתיות בפייסבוק, שאלות ותשובות מקוונות לרב ואפילו אינטרנט רימון - ספקית אינטרנט כשרה למהדרין.

היהדות המסורתית קוראת תיגר על הרבנים?

לפני הנתונים באתר ארגון המידע על האינטרנט בישראל, רק 62% מהציבור המסורתי ו- 50% מהציבור הדתי נוהגים להתחבר לאינטרנט, לעומת 80% מהחילונים. סמכות הידע הראשית - הרבנים - מזהירה מפני טומאה ופיתוי בלחיצת עכבר אך עם זאת, במחקר שערך ד"ר יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל, עלה כי "ליותר מ-90% מהנוער הציוני-דתי יש גישה קבועה לאינטרנט (רובם המוחלט בבית, והשאר בבית חברים או בבית-ספר)".

הקלדת הצירוף "אינטרנט+דתי" במנוע החיפוש גוגל, מניבה כ- 952 אלף תוצאות. הפורטלים היותר פופולריים הם כיפה, מורשת, דעת ודתילי, שרושמים עשרות אלפי כניסות מדי יום. מדובר באתרים המכילים תכנים שנכתבו במיוחד לאינטרנט, בשונה מאתרי העיתונות הדתית, שהוקמו כגרסה וירטואלית לעיתונים "הצופה" ו-"מקור ראשון".

הפורטלים הדתיים מציעים מאמרי דעה בנושאי יהדות, משפחה, אקטואליה ותרבות, לצד פורומים ובלוגים (בכיפה), בדומה לפורטלים כמו "נענע", ו"תפוז". בכיפה אפילו תמצאו תוכנת דוגמאות לסגירת כיפות.

מה יש להם לחפש שם?

שירות נפוץ במיוחד בכל אתרי התוכן הדתי הוא ה"שו"תים" – שאלות ותשובות online לרבנים בענייני הלכה ומצוות. הזמינות והאנונימיות שמציעה הרשת הופכות את ההתייעצות עם בעלי סמכות לנגישה מתמיד, ועל כך מעידה חדירת השירות גם לתחום הסלולרי.

אתר מורשת מציע התראת סמס על כל תשובה של רב לשאלה בנושא מסוים המעניין את המשתמש, או הודעה על כך שהשאלה שפרסם באתר נענתה. תרבות השו"תים כה משגשגת, עד כי ישנם רבנים שמקבלים מעל 150 הודעות סמס ביום.

השאלות נעות מ-"האם מותר להשתמש בבר של מי עדן בשבת?" ועד "בפלאפון שלי יש צלצולים משירים חסידיים, האם זה תקין שזה יצלצל בבית הכסא?" למרות שיש הטוענים כי שאלות הלכתיות ב-סמס מזלזלות בדת, השו"תים הם עדיין השירות הווירטואלי הפופולרי ביותר בעולם התוכן הדתי המקוון.

קהילות דתיות חדשות

לדעתו של אלעד קפלן, המתעסק למעלה מעשור ביהדות ואקטואליה והיה שותף להקמת הארגונים "ציונות דתית ריאלית" ו-"עת לדבר", תרבות השו"תים היא רק אחת מבין כמה תופעות שהתפתחו בקרב הציבור הדתי עם חדירת האינטרנט.

"באינטרנט מתנהלים דיונים על דברי תורה בין כל האוכלוסיות", הוא אומר. "אפשר למצוא שם פולמוס תורתי בין אישה דתייה לרב. עד לפני כמה שנים זה משהו שבכלל לא עלה על הדעת.

"עוד מגמה מאוד מעניינת היא שינוי מושג הקהילה, שהיהדות מבוססת עליו. האינטרנט הביא חידוש - במקום שהקהילה תהיה מבוססת על מקום, כלומר בית הכנסת המשותף, הקהילה מתבססת על רעיון או קבוצת אנשים בעלי אנג'נדה דומה.

"הו"ד, למשל, הוא אתר שבעזרתו נוצרה קהילה של דתיים הומוסקסואלים. זה משהו שלא היה יכול להתקיים לפני האינטרנט. מה שקורה ברשת מאוד דומה לעולם הקהילה היהודי הקלאסי, רק בלי תלות בגיאוגרפיה".

אינטרנט - הגרסה הצנועה

בנוסף לאתרי החדשות והתרבות, הוקמו בשנים האחרונות גם אתרים מקבילים לאתרי תוכן חילוניים. אתר צורה מרגיש כמו אחיו הקטן והדתי של אתר במה חדשה, המספק במה ליוצרים ישראלים צעירים ואנונימיים.

דוסילנד מזכיר את האתר עכבר העיר ומעדכן לגבי מופעים לנשים או לגברים בלבד, מופעי סטנד אפ מסורתיים, מסעדות כשרות, ומפרסם ביקורות טלוויזיה וקולנוע (אגב, זה מה שחושבים שם על סרוגים).

שומרי המצוות שיחפשו היטב אף יימצאו שהרשת מציעה מגוון גדג'טים יהודיים כמו מחזיק מפתחות שיודע לברך בלחיצת כפתור, עט שבת שהדיו בו נעלם אחרי כמה ימים, מנורות שנכבות לבד לימי חג ושבתות ועוד.

זהירות, בורות!

לצד האפשרויות שפותחת הרשת לעולם הדתי, מתעוררת גם סוגיית "ההשחתה הרוחנית" שהגלישה טומנת בחובה, לכאורה. במאמר שפורסם בעקבות הכנס הראשון ליהדות חברה ואינטרנט, כתב הרב יהושע שפירא: "הנני סבור שהגלישה באינטרנט היא דבר מסוכן, העושה שמות בקרב מחננו, היא מפילה רבים וטובים אל תהומות הטומאה הגרועה והבזויה ביותר. סבורני שיש לאסור לחלוטין את הגלישה באינטרנט, ולהתירה רק לצורך חיוני".

שנה אחר כך, הבין הרב שפירא שאם אי אפשר להוציא את הקהילה מהרשת, עדיף לנסות לטפל במה שקורה בתוכה. בעקבות פניות רבות ושיחות עם מכריו, שנפגעו כתוצאה מגלישה באינטרנט, הוא יזם יחד עם קבוצת אנשי חינוך את פרויקט ספקית האינטרנט "רימון".

"אינטרנט רימון נועד גם עבור הציבור החילוני", אומר מנכ"ל החברה, קובי הקר. "מדובר בספק שיודע לתת לכל ציבור מה שייחודי לו. הרעיון נולד מתוך קהילה של אנשי חינוך ורבנים שנתקלו בבעיות חוזרות ונשנות של ילדים ונוער שנפלו באינטרנט בצורה כזו או אחרת."

מה זאת אומרת "נפלו באינטרנט"?
"בני נוער שנתקלו בחומרים פורנוגרפיים והתמכרו לזה, בעיות בין בני זוג בעקבות הכנסת אינטרנט הביתה ועוד", מסביר הקר. "כדי למנוע תופעות כאלה יש אתרים המציעים אפשרות לגלוש ברשימת אתרים מתוך 'רשימה לבנה', כשהשאר חסום. אלה פועלים בדרך כלל במגזר החרדי. בניגוד אליהם, תפיסת העולם שלנו היא לפתוח כמה שיותר דברים, בהתאם למסלול שמתאים ללקוח מתוך חמישה מסלולים אפשריים."

מה שונה בין זה לבין תוכנות סינון אתרים אחרות?
לדברי דובר החברה, יהושע בן יוסף: "באינטרנט רימון קיימות שתי שכבות הגנה - ברמה הטכנולוגית וברמה האנושית. ברמה הטכנולוגית, ספק האינטרנט לא מתחבר מלכתחילה לאתרי אלימות ופורנוגרפיה והשכבה השנייה היא מערך ניטור אנושי של אתרים איתם המערכת נפגשת לראשונה.

"השיטה הזו קיימת כי האינטרנט זה לא שחור-לבן", הוא אומר. "אין בעיה לזהות אתרים המוגדרים כסקס, אבל מה עושים עם אתר אפור? זו הייחודיות שאנחנו מציעים - הגנה דינמית. למשל, אתה מקבל את Ynet בלי מדור יחסים, או בלי כתבת סקס מסוימת. העובדים מחליטים איזה תוכן ראוי ואיזה לא תוך 90 שניות, וחווית הגלישה לא נפגעת כי האתר לא נחסם לחלוטין".

נתקלת בהתנגדות מצד רבנים חרדים מאחר ואתם מעודדים שימוש ב"כלי משחית"?
"יש רבנים בעולם החרדי שלא תומכים באופן רשמי באינטרנט רימון", אומר אלעד קפלן. "אבל עצם זה שאין התנגדות זה כבר מצב טוב. כרגע אין מה שנקרא 'הכשר' מעולם החרדי לאינטרנט, אבל יש מודעות ואין התנגדות".

לדעתו של קפלן, הדרך לפתיחות עוד ארוכה. "בקרב הציבור הדתי עדיין תופסים את האינטרנט קצת כמו שתופסים קומקום - אפשר להיכבות מזה", הוא מסביר. "מצער אותי שזו התפיסה הרווחת כיום וזה משתקף בניסיונות להיזהר מפני האינטרנט - חוק סינון האתרים, חוק הטוקבקיסטים, אינטרנט רימון. כל אלה קצת מפספסים את ההזדמנויות שהאינטרנט מאפשר.

"לא משנה אם יחסמו אתרים לא ראויים, תמיד יהיה את הצ'ט שהילד יוכל לגלוש אליו ולדבר בו עם מישהו שהוא לא אמור לדבר איתו. אני חושב שהפתרון הוא בחינוך. אני לא חושב שלבנות חומות ועוד חומות יעזור. אגב, אני לא בטוח שכל הבעיות בעולם מקורן באינטרנט, גם לפני כן היו בעיות בחברה. לדעתי בגלל חוסר הידע ופחד מהלא נודע האינטרנט קצת הפך לשעיר לעזאזל".

>> מה החידושים האחרונים בעולם הטכנולוגיה? ביקרנו בתערוכת CES בלאס וגאס