אתרי ההיכרויות הטובים בישראל

אחד הדברים הכי מופלאים שקרו בעשור האחרון הוא שאתרי היכרויות, שהיו פעם הדרך הכי מבישה להכיר, הפכו להיות סופר לגיטימיים. איך נפגשתם? באינטרנט. לגיטימי לגיטימי. ועוד יותר מוזרה היא העובדה שלמרות הלגיטימיות המתפרצת הזאת, יש חוסר ידיעה לגבי איפה אתרי ההיכרויות האלו – מה המבחר, מה האופציות, איזה אתר מתאים בשבילי? 

דרך אחת היא ללכת על הפופולרי. הנה חמשת האתרים הכי פופולרים בעברית - וכל מה שאתם צריכים לדעת כדי להבין איזה מהם מתאים לכם:

האתר: JDate

ג'ידייט הוא הידיעות אחרונות (או אם תרצו, הערוץ 2) של אתרי ההיכרויות. הוא שמרני, מיינסטרימי, נחמד, לא בועט ונדמה שכולם שם. בנות ימצאו שם את כל האורנים והדוידים שהיו ברובאית 51 ועכשיו עובדים כמנהלי מוצר באיזו חברה גדולה במרכז; בנים ימצאו שם נשים שמרניות שרוצות שני ילדים ולא יסכימו לאנאלי בכזאת קלות.

יתרונות: עם כל-כך הרבה משתמשים רשומים, יש לכם סיכוי לא רע שייצא לכם מזה משהו.

חסרונות: זה רק נדמה שכולם שם. למעשה מי שנמצא שם זה רק ההמונים, נו, אלה מהמיינסטרים. 

מחיר: ללא מנוי לא תוכלו לשלוח הודעות, רק לקבל; מנוי עולה 109 שקל לחודש, 354 שקל לחצי שנה.

שורה תחתונה: זה האתר בשבילכם אם אתם שייכים למיינסטרים הלא-בועט.

האתר: Lovely

דומה שלאבלי מכוון לקהל שהוא עדיין מיינסטרימי, אבל פחות תל אביבי. הפריפריה מוצאת כאן את ביטויה לא רק במנויים אלא בשפה, בעיצוב ובמיוחד בדף המתאר את סיפורי ההצלחה של לאבלי - ג'קי אוחנה מצא כאן את מאיה והנה תמונה מהחופה שלהם; איציק אוחנה מצא כאן את מיטל והנה התמונה שלהם במדי חתן ובשמלת כלה. שירי עברה לגור עם מיכאל בחולון עיר הולדתו, ואילו שרי שמחה שלא פסלה את ירדן, למרות שהיא מירושלים והוא גר באזור.

יתרונות: איך אפשר להתווכח עם סיפורי הצלחה?

חסרונות: טוב, בעצם אפשר להתווכח עם זה.

מחיר: בנוהל הרגיל, אפשר לגלוש בחינם אבל לתקשר רק עם מנויים. מנויים יכולים לתקשר עם כל אחד, בעלות של 119 שקל לחודש, או 357 שקל למנוי שנתי.

שורה תחתונה: בשבילכם אם אתם שייכים למיינסטרים הלא-בועט. באשדוד.

האתר: קופידון

פעם קופידון היה אתר ההיכרויות הכי פופולרי בארץ, אבל אז ג'ידייט תורגם לעברית. היום לקופידון ולג'ידייט יש את אותם בעלים: Spark Networks, שמפעילים 25 אתרי היכרויות ברחבי העולם, ביניהם הגרסאות האמריקאית והאנגלית של ג'ידייט. קהל היעד כאן זהה, המערכת דומה, דומה שכמעט כל מי שיש לו כרטיס כאן מחזיק כרטיס גם באתר האח, וההבדל העיקרי הוא שהעיצוב כאן פחות מזכיר הזמנה לחופה - ויותר את הקירות באיזה מועדון תל אביבי אופנתי. גם כאן, עם זאת, הבנים הם אורן ודוד, והבנות הן רונה ויפית.

יתרונות: זהו אתר שמשלים בצורה לא רעה את ג'יידייט - זאת אומרת, אם אתם עדיין בעניין של שמרנות בלתי מתפשרת.

חסרונות: קצת נמאס מהבנליות, לא?

מחיר: ללא מנוי לא תוכלו לשלוח הודעות, רק לקבל; מנוי עולה 109 שקל לחודש, 354 שקל לחצי שנה.

שורה תחתונה: בשבילכם אם גרשו אתכם מג'יידייט.

האתר: Atraf

אטרף הוא היום חלק מאימפריה של אתרי חיי לילה, ושירות הדייטינג שהתחיל את הכל הוא חלק מהעולם הזה. כאן אין דף שמספר על סיפורי הצלחה בחופה, בעיקר בגלל שחופה לא נראית כמו ההצלחה שהמשתמשים כאן מתכוונים אליה. האתר הזה הוא סצינת פיקאפ חזקה מאוד, עם נטיה משמעותית לכיוון שבין גבר לגבר אחר. כאן לא מסננים תמונות כי הן מיניות מדי - ובפרופיל האישי יש הרבה יותר אופציות.

יתרונות: אפשר להסתכל על יותר מהחיוך של בעלת/בעל הפרופיל. האתר משרת את המטרה שלשמה, כך נראה, הוא הוקם: להשיג לעצמכם מישהי או מישהו ללילה.

חסרונות: אם אתם מחפשים זיווג לחיים, חפשו במקום אחר.

מחיר: חינם!

שורה תחתונה: בשבילכם אם הדבר האחרון שמעניין אתכם הוא חתונה עם איזה רונה.

האתר: כפיות

"אלגוריתמים" ממוחשבים שמתיימרים להתאים בין אנשים הם מהשימושים העתיקים ביותר של המחשב; באתר הזה תיאלצו למלא שאלון ארוך, שכולל רצף שאלות שהתשובה עליהם אמורה לבנות לכם פרופיל פסיכולוגי. אחרי שיעליבו אתכם בדו"ח המנתח את האישיות שלכם, האתר יוכל להמליץ לכם ביתר קלות על משתמשים ומשתמשות שקיבלו תוצאות דומות לשלכם. מתאים במיוחד למי שכבר אמר לעצמו מיליון פעם שאתרי היכרויות הם הדבר המטעה בעולם, כי על בסיס תמונה לא יודעים אם הבחורה שמנה או לא. כדי להקל עוד, כל משתמש או משתמשת יכולים להעלות קטע וידיאו קצר של עצמם, משום שהווידיאו משקר פחות מתמונת הסטילס.

יתרונות: עושה את החיים פשוטים יותר.

חסרונות: תחשבו טוב אם אתם באמת רוצים לתת למחשב לבחור לכם את בת/בן הזוג? 

מחיר: מנוי חודשי עולה 99 שקל; מנוי לחצי שנה - 414.

שורה תחתונה: בשבילכם אם אתם לא מאמינים ביכולת שלכם למצוא את בן הזוג שיתאים לכם, ומעדיפים ששאלונים ממוחשבים יעשו את זה בשבילכם.

 

חזרה אל 100 האתרים הטובים בישראל

 

השתתף בהכנת הכתבה: גלעד גלזר