בשבוע שעבר נחשפנו לפוסט פייסבוק של אם בריטית שהפך לוויראלי ותורגם לשלל שפות, ביניהן עברית. בפוסט מספרת האם על מקרה בריונות שחווה בנה, ילד ג'ינג'י מתוק בן שלוש וחצי, מצד ילדים אחרים באוטובוס. בין היתר, חטף שלל הערות פוגעניות כמו "אם היה לי ילד ג'ינג'י הייתי צריך להרוג אותו", "שירותי הרווחה צריכים לקחת אותו כי יש לו שיער מכוער" ועוד טינופים שכצפוי, די הרסו לו את היום/החיים. האם ביקשה מהרשת לשתף את הפוסט כדי שבנה ידע שהוא יפה כמו שהוא, וגרפה מעל 120 אלף שיירים, יותר מרבע מיליון לייקים ומאות אלפי תגובות מחזקות.
אני מקווה שהילדון החמוד התאושש מהתקרית, אבל האמת היא שכדאי שיידע כבר מעכשיו: להיות ג'ינג'י עלול לזמן לך כאפות. "אני חוששת שלא אוהב את בתי אם תצא ג'ינג'ית" פרסמה לפני שנה אישה בהריון באתר ייעוץ, במה שהפך לעוד אייטם ויראלי, אבל הפעם עם תגובות פחות אוהדות ומחזקות. ובצדק, אנשים מתפללים שהילד שלהם יהיה בריא, למי אכפת אם הוא ג'ינג'י? ובכן, מסתבר שיש מספיק כאלה. כך למשל, לפני ארבע שנים פורסם ב"טלגרף" הבריטי שבנק הזרע הגדול בעולם הפסיק לקחת תרומות זרע מג'ינג'ים בגלל "הביקוש הנמוך". כלומר, כשניתנת לאנשים הבחירה, רובם יעדיפו שהילד שלהם לא יהיה ג'ינג'י. ורגע, יש עוד כמה דוגמאות: כולנו זוכרים גם את פוסט ה"הבת שלי ג'ינג'ית, האם לצבוע לה את השיער?" שכיכב בקבוצת הפייסבוק "כשאמא ואבא בני דודים", ובמחוזות האזוטריה תוכלו למצוא גם את "התאבדה כי חששה ששיערה הופך לג'ינג'י" ואת גרפיטי השנאה הבריטי "ג'ינג'ים מסריחים מפיפי" שנחקר על ידי המשטרה. קצת מצחיק? כן, אבל מסתבר שיש אנשים שבאמת לא אוהבים ג'ינג'ים, אולי אפילו מפחדים מהם. יש לזה אפילו שם – "ג'ינג'ריזם", כלומר סוג של אפליה שמבוססת כולה על רתיעה מצבע שיער כתום. בדיוק כשחשבתם שהעולם הטיפשי הזה לא יכול להיות גזעני יותר.
ג'ינג'ים, התרחקו מקורסיקה
כשהולכים קצת אחורה, או אפילו קצת הרבה, מגלים כי יש לג'ינג'ריזם שורשים די עמוקים, לפחות לפי מקורות אינטרנטיים אמינים למחצה. למשל, בימי ציד המכשפות, ג'ינג'יות רבות הואשמו בכישוף והועלו על המוקד. בימי הביניים המטופשים ילדים ג'ינג'ים נחשבו כתולדה של סקס בזמן מחזור, ואילו במאה ה-16 שומן של גבר ג'ינג'י נחשב למוצר נחוץ להכנת רעלים קטלניים. היוונים האמינו שג'ינג'ים הופכים לערפדים כשהם מתים, בתקופת האינקוויזיציה הספרדית הם כונו לעתים "צאצאי השטן" והוצאו להורג - ועד היום, אם ג'ינג'י עובר ברחוב בקורסיקה יהיו קשישים שירקו הצידה. אבל כשחושבים על זה לעומק, יכול להיות שהעניין הוא לא השיער האדום, אלא החריגות. ג'ינג'ים מהווים בערך 1% מהאוכלוסיה (באירלנד 10%), אז איך שלא תסתכלו על זה – הם פשוט שונים מהרוב. וזה, באופן עקבי לכל אורך ההיסטוריה, הדבר שבני אדם הכי מפחדים ממנו.
השונות הזאת לא מתבטאת רק בצבע שיער: לג'ינג'ים באמת יש גם תכונות פיזיות שייחודיות להם, והופכות את הרתיעה מהמם להרבה יותר "הגיונית" עבור מי שמחפש הצדקות. למשל, סיכון כפול מזה של יתר האוכלוסייה לפתח פרקינסון וסיכוי גבוה יותר לחלות בסרטן עור. הם רגישים יותר לכאב הקשור לחום, הם זקוקים ליותר חומר הרדמה בניתוחים, גופם מייצר יותר ויטמין D ולפי מחקר שהתפרסם לפני שבע שנים במגזין איגוד רופאי השיניים האמריקאי, הם נוטים לסבול מחרדת טיפולי שיניים גבוהה יותר מהאדם הממוצע. תוסיפו לזה את העובדה שהג'ינג'יות נוצרת בגלל מוטציה בקולטן בכרומוזום, ובעצם מדובר בסוג של אקס-מנים, שזה כבר מידע מגניב באמת. לא פלא שבמהלך השנים נקשרו להם כל מיני תכונות אופי כמו "טמפרמנט ג'ינג'י", כלומר שובבים, חמי מזג ועקשנים, ונשים ג'ינג'יות נחשבות תמיד למיניות יותר (בעיקר בגלל הקישור הפסיכולוגי הבסיסי בין הצבע האדום למיניות). כמובן שזה מבוסס בערך כמו הטענות ששחורים הם עצלנים ומאחרים לכל מקום, כלומר סתם סטריאוטיפים שבמקרה של שחורים הם גזעניים ואצל ג'ינג'ים הם סתם מנג'סים או, יש כאלה שיטענו, ג'ינג'רופוביים.
ואגב, למרות השמועות, הג'ינג'ים לא באמת עתידים להיכחד. כזכור, לפני שנה וחצי הרעיד את העולם מחקר שטען כי בגלל שינויי אקלים, הגן הג'ינג'י עתיד להיעלם מהעולם תוך כמה מאות שנים. לפי אותו מחקר, הגן נוצר בגלל הצורך בספיגת ויטמין D מוגברת באזורים קרים, ובגלל ההתחממות הגלובלית בקרוב לא יהיה בו צורך יותר. אבל אפשר להירגע, זה לא באמת עומד לקרות, לא בעוד מאות שנים (אם בכלל נשרוד עד אז) וכנראה שלא בכלל. התיאוריה הופרכה על ידי חוקרים שטענו שעל מנת שהיכחדות ג'ינג'ית כזאת אכן תתרחש, כל הג'ינג'ים, ולא רק הם אלא כל בעלי הגנים הג'ינג'ים בעולם, צריכים להפסיק להתרבות. בהנחה שזה לא יקרה, הג'ינג'ים כאן כדי להישאר.
נמשים, אבל לא על הגוף
אז הג'ינג'ים הולכים להמשיך להתרבות, אבל מסתבר שלחלק מהם זה לא תמיד פשוט. בעוד נשים ג'ינג'יות מקושרות עם מיניות ונחשבות ליפהפיות וסקסיות, לגברים ג'ינג'ים תמיד היה קצת יותר קשה. "אני בחיים לא אצא עם ג'ינג'י" הוא משפט שאפשר לשמוע מלא מעט נשים. דניאל בת ה-28 מתל אביב היא אחת מהן, ולשאלה מה בעצם מפריע לה, השיער או הנמשים, היא טוענת ש"הכל, אבל במיוחד הנמשים".
ואם תתאהבי במישהו, נגיד ברשת, ורק אחרי זה תגלי שהוא ג'ינג'י?
"אני מקווה שזה לא יקרה, אבל ברור שאני אתחתן איתו".
כלומר, אולי מדובר בסוג של הצהרה, אבל אף אחת לא באמת תפסול מישהו על בסיס ג'ינג'יותו. בשנת 2012, פרסם המגזין Psychological Studies מחקר שבדק האם לצבע שיער של גברים יש השפעה על הצלחתם עם נשים. גבר לבש פיאות בצבעים שונים וניסה להתחיל עם בחורות במועדון לילה. הפאה הג'ינג'ית זכתה להכי הרבה דחיות. כשאותו הניסוי נעשה עם אישה, הפאה הג'ינג'ית דווקא הצליחה לא רע, כמעט טוב כמו זו הבלונדינית.
יכול להיות שבנים ג'ינג'ים סופגים יותר דחיות? "יש מצב שיותר קשה לנו עם בנות", אומר רן פינקלשטיין, עורך אתר פרוגי וג'ינג'י חתיך מאוד, "אבל בעיקר בגיל הצעיר יותר שבו לא רואים מעבר לחיצוניות".
יש בנות שפשוט לא אוהבות ג'ינג'ים?
"שמעתי על כאלה, אבל אני לא רואה עם זה בעיה. לכל אחת יש הטעם שלה. לא מתאים לה - לא צריך. בשבוע האופנה האחרון הייתה תצוגת אופנה של ג'ינג'ים שגם אני לקחתי בה חלק, ואין אחת שלא הייתה יוצאת עם לפחות אחד מהמשתתפים בתצוגה".
כאמור, עם נשים ג'ינג'יות הסיפור שונה לגמרי. מחקר מ-2014 טוען שנשים שלובשות אדום אוטומטית מושכות יותר בעיני גברים, ומה הן ג'ינג'יות אם לא נשים באדום תמידי? יכול להיות שחלק מהמשיכה נובע מהסיבה הפשוטה שיש פחות מהן, או בגלל ההבטחה לאיזו חושניות סוערת ומטלטלת (ובואו לא נשכח את שאלת ההתאמה בין הווילונות לשטיח המרתקת גברים ברחבי העולם).
ויש גם את כל נושא הנמשים. בתרבות שלנו, עור חלק ואחיד נחשב לאידיאל. לא תמצאו הרבה נסיכות דיסני עם נמשים, בטח שלא נסיכים. שימו לב שגם במודעות המציגות ג'ינג'ים, רוב הזמן הם יהיו אדומי שיער, לעתים עם נמשים בפנים, אבל נמשי הגוף יעלמו באופן מסתורי. אני יכולה להעיד על עצמי שגם אני, כמנומשת, אבחר תמיד בפרופיל האינסטגרם שיחליק את העור באופן מקסימלי. אבל כאן, טוענים החוקרים, הסיבה היא אחרת – למנומשים יש סיכוי רב יותר לחלות בסרטן עור. יכול להיות שמבחינה ביולוגית, נמשים מהווים סוג של תמרור אזהרה לעין האנושית ולכן, אוטומטית, הופכים לפחות מושכים.
תאשימו את סאות'פארק
גם התרבות אף פעם לא עשתה לג'ינג'ים חיים קלים, ובתרבות אנחנו מתכוונים כמובן לפרק הג'ינג'ים של "סאות'פארק" (עונה 9 פרק 11), שבו קרטמן נושא את נאום הג'ינג'ים, ובו הוא מסביר שלג'ינג'ים אין נשמה והם לא מסוגלים לסבול אור שמש. הפרק הוא כמובן סאטירה על שנאה ודעות קדומות, אבל רבים לא הבינו את זה וכך נוצר יום "בעט בג'ינג'י" בבית ספר ביורקשייר, שבו שלל סטודנטים ג'ינג'ים חוו השפלות על רקע צבע שיערם, חלקם הוצאו על ידי הוריהם מבית הספר.
גם הקליפ של M.I.A לשיר "Born Free" הקפיץ לא מעט אנשים. מדובר למעשה במעין סרט קצר של תשע דקות שמתאר ריכוז והרג של ג'ינג'ים, באלמנטים שמזכירים שואה ורצח עם. מדובר כמובן באלגוריה פוליטית המתנגדת לפאשיזם, גזענות ודיכוי, העניין הוא לא הג'ינג'ים אלא שנאת האחר, אבל הקליפ הוסר מיוטיוב בארה"ב ובריטניה בגלל תכניו האלימים והמפורשים.
בארץ, מלבד סדרת "ג'ינג'י" של גלילה רון פדר (שמלבד כינויו אין הרבה אזכורים לג'ינג'יות של הגיבור שלו) היה את הקליפ "ג'ינג'ים מסריחים בגשם" של בן וליאור, שיר הומוריסטי על זה שג'ינג'ים זה, ובכן, ג'יפה, שגרף מאות אלפי צפיות ביוטיוב ולא מעט תגובות נעלבות מג'ינג'ים ולא ג'ינג'ים, אבל גם כאלה שאמרו שלא צריך לקחת כל דבר ברצינות גדולה מדי ומדובר בקליפ מצחיק ולא יותר.
יחסית לאחוזים הנמוכים שלהם באוכלוסייה, יש דווקא לא מעט ג'ינג'ים מצליחים בתרבות הפופולרית. רון וויזלי מ"הארי פוטר", הנסיכה מרידה מ"אמיצה", סאנסה ומליסנדרה מ"משחקי הכס" (ג'ינג'ית מכשפה, מעניין), כריסטינה הנדריקס מ"מד מן", ברודי מ"הומלנד", קונאן אובראיין וכמובן שמעון פרנס. כלומר, תאהבו אותם או לא, הג'ינג'ים נוכחים ומיוצגים. התרבות משתמשת בהם ככלי לגיוון על המסך, הם יותר זכירים מהבלונדיני או הברונטי הממוצע ובניגוד לשחקנים שחורים או אסייאתיים, לרוב גם לא מודבקים אליהם סטריאוטיפים אישיותיים או התנהגותיים.
אבל מה כל זה מעניין את אותו ילד מתוק בן שלוש וחצי שחווה בריונות בגלל צבע שיערו. האם אפשר להגדיר את מה שקרה לו כפשע שנאה? יש כאלה שטוענים שכן, ושאם כל הג'ינג'ים היו מגיעים מאותה אומה או מדינה, זה כבר מזמן היה נחשב לגזענות, למרות שמקרי בריונות נגד ג'ינג'ים נפוצים בעיקר בבריטניה ומבטאים הרבה פעמים מתח ודעות קדומות כלפי אירים וסקוטים שמקורם במאות שנות אימפריאליזם ומלחמות, ופחות בשנאה כלפי הגן הג'ינג'י הספציפי. בנוסף, אין ספק שילדים ג'ינג'ים סובלים לפעמים, אבל גם ילדים שמנים או עם משקפיים ובעצם, ילדים באופן כללי. "ברור שאני זוכר מקרים שצחקו עלי", מספר רן פינקלשטיין, "אבל זה היה בעיקר בתור ילד. אולי יש משהו חברתי בלצחוק על ג'ינג'ים, אבל זה לא מגיע לרמות של שנאה חברתית. הקטע הוא שאנחנו אוכלוסייה שקל ואפילו מותר לצחוק עליה - אין פוליטיקלי קורקט כשמדובר בג'ינג'ים".
ולדעתך צריך להיות?
"לא, הרי כבר 'אסור' לצחוק על עדות או מגדרים, אז לפחות נשאר משהו שעדיין אפשר לצחוק עליו".
בניגוד לסוגים אחרים של גזענות, ג'ינג'ריזם לא מתבטא באפליה. שלא כמו שחורים או אנשים בעלי עודף משקל – לא ידוע על כך שמישהו סירב להעסיק מועמד בגלל שהוא ג'ינג'י. אף אחד גם לא יסרב להכניס מישהו למועדון או יעצור אותו לבדיקות משטרתיות לא נחוצות רק בגלל שהוא ג'ינג'י. איש לא יעכב אדם בשדות תעופה בחשד למעורבות בטרור בגלל שהוא ג'ינג'י או ימנע ממנו להתחתן, ואם ג'ינג'ית לא תקבל קידום שמגיע לה בעבודה, כנראה שזה יהיה בגלל שהיא אישה ולא בגלל צבע שיערה. למעשה, ההכרזה על ג'ינג'ריזם כסוג של גזענות, קצת פוגע בכל האנשים שבאמת סובלים ממנה באופן מוחשי ויומיומי. בעיקר כי הוא הופך את האפלייה כנגד שחורים, גייז, נשים ובעלי מוגבלויות, שהיא אפלייה חברתית וממסדית ארוכת שנים, לשוות ערך לאותה בריונות שטחית, מרושעת ככל שתהיה, של ילדים מגעילים באוטובוס.