תכירו את גבאי בית הכנסת דני שטג. אנחנו מכירים אותו כשחקן מתוק וקלאמזי שהפציע על המסך בשנות התשעים עם סדרת הקאלט "הפוך". שטג שורד בהצלחה את תעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית הלא פשוטה כבר שלושה עשורים. אבל יש לו עוד תפקיד שהוא לוקח לא פחות ברצינות, וזה להיות גבאי בית הכנסת הגר"א ששוכן על קו החוף של תל אביב. כמה ברצינות? "ירשתי את התפקיד מהגבאי הקודם שהיה כבר בן 90. לא היה לו כוח. גנבו לו כסף כל הזמן. קיבלתי בית כנסת שכל הרוסים וההומלסים היו באים אליו לגנוב מקופות הצדקה. כשהתפקיד עבר אלי, התחלתי לטפל בהם. הייתי תופס אותם, הולך איתם מכות ומרוקן להם את הכיסים ורק אז הייתי מזמין משטרה. לפני  זה, הומלסים היו ישנים אצלנו בשירותים. עשיתי ניקוי. היום זה בית כנסת לתפארת".

מה זה בעצם אומר להיות גבאי?

"זה ג'וב מטורף", שטג מסביר. "אנשים לא מבינים באיזה מעמסה מדובר. אני זה שדואג לתחזוקת בית הכנסת. מחליף מגבות, נייר טואלט. אחראי על שעוני שבת, שהאורות בשבת ייפתחו בזמן. 15 שנה שאני בתפקיד. אני גם אוסף את התרומות ומפקיד בבנק. בידיים שלי רצים עשרות אלפי שקלים ויותר בשנה. גם לא היה לנו שליח ציבור בראש השנה וביום כיפור. שאלתי את עצמי מי יעשה את זה. בקיץ למדתי את המנגינה מיוטיוב. אנשים הגיעו אלי אחר כך ואמרו לי בואנה, חבל שזה נגמר".

סינג'רו אותך.

"כן, זה להיות סנג'ר רציני. אף אחד לא רצה את התפקיד הזה, אבל אני עושה את זה באהבה. גם דאגתי לשיפוץ. זה היה מקום מט לנפול. אני דאגתי לשיפוץ. לא קיבלנו שקל מאף אחד. רון חולדאי לא אוהב דתיים. לא רק שלא קיבלנו כסף מהעירייה, חולדאי גם לקח לנו שטחים מבית הכנסת, זה נדל"ן יקר".

נשמע כמו התחלה של תסריט.

"לגמרי. היה כבר מי שהציעו לי מיליון שקל שילך לכיסי אם אצליח לשכנע את העירייה ואת המתפללים למכור להם את המקום. מיד אמרתי 'לא'. התורה אומרת שלגבאי יש חלק שמור בגן עדן אם הוא עושה את עבודתו נאמנה וחלק בגיהינום אם הוא מועל בתפקידו".

אנחנו נפגשים בצאת חג סוכות. שטג, שכבר 28 שנים דתי ולא יוצא מהבית ללא כובע, דואג שנשב במקום כשר. "אני אוטוטו מסיים את הש"ס (שישה סדרי משנה). אני כבר לומד אותו בעיון 19 שנים. יש כאלה שמסיימים כל שבע שנים, אבל הרוב לא מבינים מה הם לומדים. אני לוקח ש"ס וחופר. זה תענוג. לימוד זה ממכר. אשתמש במושג מפעם, זה כמו סם".

דני שטג (צילום: יונתן בלום)
היו שנים שהייתי מאוד מוקצה. לא קראו לי לאודישנים, לא הציעו לי תפקידים | צילום: יונתן בלום

אתה תלמיד חכם, אני רואה.

"את מדברת עם בנאדם דתי, מותק. אלה חיינו ואורך ימינו".

כשחיילים חרדים רואים נשים באופן טבעי הם מתפרקים

אנחנו נפגשים לרגל עליית הדרמה "כיפת ברזל" שעוסקת בחיילי גדוד חרדי בצה"ל, ההשראה מגיעה מהגדוד הקרבי "נצח יהודה" שמורכב מחיילים דתיים וחרדיים ונחשב לסיפור הצלחה בצבא. הסדרה לא מפחדת לנגוע בנושאים נפיצים כמו פגיעה מינית בחברה הדתית או הניכור במקרה הטוב ואלימות במקרה הרע, מנת חלקם של לא מעט חיילים מהגדוד כשהם חוזרים הביתה לשבתות בשכונות החרדיות. שטג שמשחק את רב המחלקה החליק בקלות לתפקיד. באחד הפרקים ישנה סצנה גרוטסקית, בה בן דמותו של שטג, הרב גרנות, מפעיל את האזעקה בכל פעם שחיילות עוברות בטעות בשטח המגורים של הגדוד החרדי, למרות שלט האזהרה המוצב בכניסה למתחם "אין כניסה לנשים". שטג לא מסכים עם הכעס של חילונים ונשים על הדבר הזה שנקרא "הדרת נשים". "עבור גברים ששומרים על העיניים שלהם כדי לא להתפתות, לא לפגום בברית, שזה לא לשפוך זרע לשווא, נוכחות של נשים היא בעייתית. אני יודע שבאופן טבעי כשאנשים שומעים שמעבירים חיילות מבסיסים כי הגיעו חרדים, זה מעורר אנטי. למי שלא בקיא בהלכות ולא בקיא ברגישות, יש כעס כשהוא שומע את זה. אבל אתה לא יכול לשים חולה סרטן שעבר הקרנות שאין לו בכלל מערכת חיסון, במזבלה. לא, זה לא נשמע טוב. תכתבי, ליד מישהו מצונן. אבל יגידו, 'עזוב אותי, אנחנו לא מצוננים, אנחנו לא חולים'. הציבור החילוני לא מבין שתלמידי ישיבות גדלים רק עם בנים, לומדים רק עם בנים. ככל שאתה לומד יותר תורה, היא מעדנת את הנפש. הם נעשים רגישים יותר משאחרים רגישים. זה אפילו מפריע להם שיהודי הולך בלי כיסוי ראש. כשזה נוגע לנשים הרגישות גבוהה פי שתיים. לבן ישיבה יש גם יצרים. הם זקוקים לסקס. יש לכולנו חייתיות בתוכנו. הם לומדים להתגבר על זה. להתגבר על היצר של להתקרב לאשה ולנשק אותה. הם לא יעשו את זה. הם רוצים לשמור על עצמם עד שיתחתנו. כשהם רואים נשים באופן טבעי הם מתפרקים. לכן כשהם רוצים להתגייס לצה"ל, כל מה שהם מבקשים, זה לא לשבור את הרוח שלהם".

דני שטג (צילום: יונתן בלום)
יגיע לפה דונלד טראמפ, לא תפני לו את הכביש? יש לחרדים צרכים. רוצים חרדיים בצבא? צריך להתחשב | צילום: יונתן בלום

אבל אתה מבין שזו נוסחה מקוממת, היכן שיש חיילי הסדר או חיילים חרדיים - מאיינים נשים. מזיזים אותן מתפקידן, לא נותנים להן לקחת חלק בטקסים. למה הרצון שיהיה להם נוח במרחב הציבורי, באה על חשבון מקומן של נשים במרחב?

"אם יבוא סטאר אדיר לארץ לא תכיני לו צלחת פירות כמו שהוא מבקש? יגיע לפה דונלד טראמפ, לא תפני לו את הכביש? יש לחרדים צרכים. רוצים חיילים חרדיים בצבא? אז צריך להתחשב. גם בנו יש חוסר התחשבות. אני לא רוצה מצעד הגאווה בתל אביב, מתחשבים בי? לא".

מה הבעיה עם מצעד הגאווה?

"זה נוגד את העקרונות שאני חי עליהם. אני מקבל שיש כזה דבר, זה אנשים שאני עובד איתם. אני לא פוסל אותם. אני מבין את הנטייה, היא נטייה טבעית. מה הנזק בללבוש בגדי אשה? אלוהים אמר שאסור. יש דברים טובים ולא טובים בחברה. אני משתדל לכפוף את עצמי לציווי הזה, לכל הציוויים".

מה יקרה אם ילד שלך יודיע לך שהוא גיי?

"אמשיך לדבר איתו, אמשיך גם לאהוב אותו. אבל אגיד לו שהוא צריך להשתדל להתגבר על הדבר הזה. בכל מקרה לא הייתי פוגע בו או מדכא אותו".

דני שטג (צילום: יחסי ציבור)
עבור גברים ששומרים על העיניים שלהם כדי לא להתפתות, נוכחות של נשים היא בעייתית. שטג ב"כיפת ברזל" | צילום: יחסי ציבור

הרבה אנשים שחוזרים בתשובה, עוזבים את תל אביב. להיות דתי בעיר ליברלית זה בטח מתח בלתי אפשרי.

"זה קשה להיות דתי ולהישאר בעיר. בהתחלה באמת רציתי לעזוב, לחיות כדתי בין דתיים, אבל אשתי עזרה לי להבין שבתל אביב יש את אותו אלוהים שיש בכל מקום. מלוא כל הארץ כבודו. גם בתל אביב יש בתי כנסת ויש את אותה אותה תורה כמו שיש בבני ברק. אין שום הבדל. אז נכון, אני קצת מתמודד יותר. משתדל ללכת פחות אחר העיניים שלי. רואים פה בחורות במיטבן. עם אני גם לא רוצה להתנכר לסביבה שגדלתי בה. לא רוצה להיות בגטו".

אל תבואו לי עם הדתה כי אני אבוא לכם בחזרה בפרצוף

הדתיות של שטג מתעתעת. חזותו חילונית למהדרין. הכובע נראה שיקי והבגדים גם הם לא מסגירים את האדיקות הדתית, אפילו רדיקלית, ככל שהשיחה מתקדמת.  "אני יודע שחליפה שחורה, זקן ופיאות נראה מאוד דתי. אבל לא בטוח שהאנשים האלה יותר אדוקים ממני. תראי לי איפה כתוב בהלכה שצריך ללבוש חליפה ואכפוף את הראש לדבר הזה. אני מודיע לך שאין חיוב כזה. התעניינתי מאוד בעניין הזה. ממש חפרתי. זה לבוש שהיה נחשב מכובד באירופה. עם הזמן החרדים הפכו לספונים בחליפות שלהם. בקיץ אתה גם מזיע. וזו תעשייה. יש חליפות באלף שקל וחליפות במאה שקל ופתאום כל זה מרגיש פאתט".

אני יכולה לנחש שלא בא לך טוב שהורים חילוניים כעסו שהילד חזר עם דגם של בית המקדש הביתה?

"יש חוסר רגישות מוחלטת לעולם החרדי, לעולם היהודי. זה הבסיס. מצעדי גאווה, נסיעות בשבת, הופעות בשבת. מוסדות ציבורים שמקבלים כספים ממשלת ישראל, פועלים בשבת, זה נגד התורה היהודית. אי התחשבות מוחלטת ודורסנית כלפי העולם הדתי. זה ממש ביזוי. קניונים פתוחים בשבת. מכריחים עובדים יהודים לעבוד בשבת, ואם לא תעבוד, תפוטר. אז אל תבואו לי עם הדתה כי אני אבוא לכם בחזרה בפרצוף".

שטג לוקח נשימה. "אני מבין את מי שגדל על תרבות חילונית לחלוטין והילד חוזר לו עם דגם של בית מקדש. אבל אותם חילוניים יכולים לשאול את עצמם כנאורים האם הערכים שתורת ישראל עבור האדם הם שליליים? אומרים לך לא תגנוב, לא תרצח, לא תענה ברעך עד שקר, שזה לא לשקר, אלו ערכים אדירים לילד. אומרים לילד לעזור לאיש עני לתת תרומה להרים אותו, זה דבר שלילי? זה מה שבנט מנסה לעשות, להכניס ערכים טובים לעם ישראל. הפחד שאוי אוי, יכריחו ילד בן תשע לגדל זקן ופאות. אבל לא, אף אחד לא אמר להם שזה הרעיון. זה גם לא עיקר התורה לגדל פיאות וזקן. עיקר התורה זה הנפש. הערכים הטובים והמעשים הטובים".

דני שטג (צילום: יונתן בלום)
אני יודע שחליפה שחורה, זקן ופיאות נראה מאוד דתי. אבל לא בטוח שהאנשים האלה יותר אדוקים ממני | צילום: יונתן בלום

 אז להיות דתי זו עגלה מלאה וחילוניות זו עגלה ריקה, אין ערכים?

"אחד הדוגמאות שעומדות לפני אלו בני הטובים שהיו רוצחי נהג המונית דרק רוט. גם האונס בקיבוץ שמרת. לפעמים יש חברות שנחשבות טובות אבל לפעמים יש משהו בפנים שהולך לאיבוד אם לא אומרים. ההורים בעבודה, הילדים באייפון כי לא אמרו להם שסרטי מין משחיתים את הנפש או הילד נהיה ליצן עם שוקר כי משעמם לו. יש הורים שאומרים למה לא? יש כאלה. אל תרימי גבה. היום אומרים בנאדם ישכב עם כבשה, עד כאן. אבל אני אומר לך שעוד יתחתנו עם כלבים וזה יהיה לגיטימי. עצם הניסיון להכניס את ערכי תורת ישראל זה דבר חיובי. אמא שלי עדיין חילונית ואחותי חילונית ורוב חבריי חילוניים, אני לא חושב שהם עגלות ריקות, אבל אם הדבר הזה 'הדתה' יציל את הילד האחד הזה שנוטה באיזה משהו שאף אחד לא אומר לו לא לנטות אליו, אולי הוא יחשוב פעמיים".

היה עוני גדול, והילדים חוו את זה. היום הם לא מאמינים כשאני קונה להם אייפון

יתכן ששטג (51) עוד מגן בלהט על מי שהיום כבר לא נחשבים למיעוט, אלא לאליטות החדשות בגלל האופן בו התקבל בבראנז'ה כשהחל לחזור בתשובה. "ספגתי הרבה דברים. גם יריקות ובעיטות".

אתה מתכוון כמטאפורה?

"אמיתי. באתי לחזרות עם פסים של תפילין על היד וסופר מאוד מפורסם שכתב את המחזה התחיל לדבר איתנו על פוליטיקה כי אלו היו ימים לפני בחירות. כשאנשים שם שמעו שאני לא בוחר בברק הם יצאו נגדי ומישהו שם ירק עלי, טפו. היו שנים שהייתי מאוד מוקצה. לא קראו לי לאודישנים, לא הציעו לי תפקידים. חשבתי בהתחלה שאולי אני מדמיין, אבל הסוכנת אמרה שזה נכון. היא אמרה לי 'דני, בעולם הנאור מקבלים הומואים ומקבלים נכים, אבל לא מקבלים דתיים'. מבחינתם היה שאלך לקבץ נדבות במאה שערים. היו שנים של קשיי פרנסה שלא תדעי כמה הכנסתי הביתה. היה עוני גדול, והילדים חוו את זה. היום הם לא מאמינים כשאני קונה להם אייפון".

חשבת אז לעזוב, לשנות מקצוע?

"ניסיתי למפות במה אני טוב, לראות אולי לפתוח מסעדה, בית קפה, איזשהו עסק. אולי אפילו ללכת למכון כוח אדם שייעץ לי מה לעשות. ניסיתי פעם כשהייתי צעיר להיות בנאי, לעבוד על הפיגומים. גם להתקין מזגנים. זה לא הלך. נפל לי מזגן על הרגל. הייתי חודשיים בבית בלי לזוז. ככל שהזמן התקדם, לא יכול לעשות את זה, לשנות מקצוע. זה היה לא פינוק, אלא הרגשה פנימית שאני לא יכול לעשות משהו אחר. נשלחתי לפה לעולם עם כישרון מסוים. כתוב 'לולא מוראה של מלכות, היו אוכלים זה את זה חיים'. אם לא היה לי את הקב"ה, היו אוכלים אותי חי. בסופו של דבר יש אלוהים למעלה, אתה מוסר את הנפש שלך אליו, והוא דואג לך. אם זה היה תלוי באנשים, לא הייתי עובד. אלוהים מביא לי כל פעם משהו אחר".

דני שטג (צילום: יונתן בלום)
ככל שאתה לומד יותר תורה, היא מעדנת את הנפש. הם נעשים רגישים. לבן ישיבה יש גם יצרים | צילום: יונתן בלום

מדהים כמה השיח השתנה. אמנים מספרים היום בראיונות שהם לומדים תורה כי זה מוסיף להם איזה עומק, עוד גוון לאישיות.

"אמנים אוהבים את האמת. הם רואים שהעולם החומרי ועולם הסקס סמים ורוקנרול לא אוכל יותר. מתים מזה ונרקבים מזה. שנות השבעים שמונים היו שנים בועטות. אמנים שתו והרסו את הפאב. זה פאתטי, זה לא עובד. להעליב, להיות גאוותן, זה לא שייך יותר. אנשים מבינים לאט לאט שלרוע אין מקום. אני הרגשתי את הריקבון הולך ומפעפע. כמה ימים בלי כוס השתייה שלי, בלי התורה, וזה מורגש. אני מת רוחנית ומתחיל לעשות שטויות".

היום, תודה לאל, שטג נמצא במקום אחר. אולי לא מחזיק סרט על כתפיו ולא סלבריטאי דרג א', אבל הוא שחקן עסוק. הוא סיים לצלם עונה לכיפת ברזל ולוהק ל"הסטייליסטים", סדרה חדשה שתעלה בקשת בהמשך השנה. הוא גם עושה תפקידים לתיאטרון, ביניהם הצגת היחיד שלו "מר בגין" שרצה יפה. השנה גם יצא סרט בו השתתף, "חדרי הבית" של איתן גרין. בימים אלה, הוא מצטלם לסרט חדש, דרמת פשע שמשה איבגי כתב ומביים. "איבגי הרים אלי טלפון וסיפר לי על הסרט שהוא עושה. הוא  שלח אלי תסריט. קראתי וישר אמרתי לו שאני בפנים".

הפרקליטות הודיעה שאיבגי יועמד לדין על עבירות מין בארבע נשים בכפוף לשימוע. לא מפריע לך?

"הבנאדם עדיין לא מורשע. ביבי חשוד בסיגרים, זה הופך אותו לפסול לעבוד איתו? מבחינתי שהערכאות יתעסקו עם איבגי ויוציאו לאור את ההחלטות שלהן. אני כרגע עובד עם בנאדם כשר, שעדיין לא הורשע. מי אני שאשפוט מישהו? ומה עם זה שאני עובד עם מישהו שאני לא יודע מה הוא עושה בלילה, מה הוא עושה לאשתו? חסרים סיפורים של אביוז? כל עוד הבנאדם לא הורשע, זה לגיטימי לחלוטין לעבוד איתו".

אתה לא חושש מהנראות של הדבר? זה גם סוג של הבעת תמיכה במישהו שמיוחסים לו מעשים קשים נגד נשים.

"אני לא חושב על התמיכה באיבגי כשאני עובד. אני עובד איתו כמו שאני עובד עם כל במאי. אני לא בחורה שמפחדת שתיאנס. אני עובד בתור שחקן. אני בוחן את החיבור שלי עם התסריט ועם התפקיד ועם זה שזו פרנסה לביתי. מי שאומרת שנפגעה שתלך לבית משפט עם איבגי. זה לא עניין שלי. אני מפריד לחלוטין בין העניין שלי לזה. אם כל אחד היה נובר בחדרי מיטות של השני, אף אחד לא היה עובד עם אף אחד".

דני שטג (צילום: יונתן בלום)
אני אומר לך שעוד יתחתנו עם כלבים וזה יהיה לגיטימי | צילום: יונתן בלום

לפני שלוש שנים השתתפת במחזה "חבסה" שהעלה חנן גולדבלט. הוא הורשע וישב בכלא על אונס.

"השיקולים היו מקצועיים נטו. האם תפקיד של אדם שמעל בכספים ויושב בכלא מעניין אותי? התשובה היא כן. פעם ביקשו ממני לדבב ויברטור שהייתי כבר דתי. עשיתי שיקול מקצועי מה אני צריך לעשות והחלטתי לקחת את התפקיד. חוץ מזה, חנן התחרט אלף פעמים. לא שאלתי אותו לפני שלקחתי את התפקיד איפה הוא עומד עם הדבר הזה. זה לא היה תנאי. אבל כשהתחלנו לעבוד ביחד, הוא סיפר לי שאחד הדברים שהכי כואבים לו זה שהוא ביקש אלף פעמים סליחה והחברה לא מוחלת לו. הכאב שלו מוצדק. אחד הדברים שנבראו לפני בריאת העולם זה דבר שנקרא 'תשובה'. כל בנאדם כולל את ואני, לא מלאכים. אנחנו בשר ודם. מי עושה עבירות יותר קשות ומי קלות, אבל כולנו עבריינים. מהות האדם בעולם זה לתקן את עצמו. עכשיו יש כאלה שלא מניחים תפילין והתורה קוראת להם פושעים. על זה לא מכניסים לכלא. יש עבירות שכן מכניסים עליהם לכלא ובצדק. אז חנן הורשע בבית המשפט, אבל הוא שילם את חובו לחברה. אדם כתב מחזה אחרי ששילם את חובו וביקש לעלות אותו. מה רוצים? שהוא יישאר כל החיים ייקבר וימות ולא יהיה לו אוכל? האם החברה מכירה בעונש של בית המשפט או לא?".

מה אתה חושב על הימים האלה, שכל כך הרבה פרשות יוצאות לאור?

"זו תקופה שכל העבריינים יוצאים לאור. באה תקופה של ניקיון לעולם. מי שמועל בכספים, לא משנה באיזה מעמד, מפקד, שר, נשיא, ראש ממשלה, תופסים אותו. זו תקופה שהקב"ה הגיע לפה והתחיל לנקות את כל השחיתויות והעבירות שיש. אין לאנשים סיכוי להינצל. זהו זה, אי אפשר להתחמק מהקב"ה. יש אסונות טבע, שיטפונות שהורסים ערים שלמות, רכבות יורדות מהפסים, מטוסים מתרסקים. זה לא היה ככה לפני. רק עיוור לא יראה את הדבר הזה. טוב לבנאדם לא להסתבך יותר. מי שחשב מחר לעבוד על מישהו, שלא ייעשה את זה. הוא יתגלה. יש הקלטות, צילומים, רואים הכל, ברוך השם. מי שמוסרי באמת, יישאר. מי שלא, יסבול. העבריינים מרגישים את התקופה הזו טוב טוב על בשרם".