מהרגע שעלתה לשירות הסטרימינג של אמזון בעונת הסתיו של 2014, סומנה "טרנספרנט" כהבטחה. עם נושא אקטואלי ומסעיר במיוחד (אב משפחה שיוצא מהארון הטרנסג'נדרי), יוצרת כריזמטית (ג'יל סולוויי שהתחילה את דרכה בצוות היוצרים של "עמוק באדמה" האגדית), חופש אמנותי נרחב (ברשת אמזון הצעירה) וקאסט לוהט (בהמשך) - היה ברור שהיא תעשה רעש. 

הסדרה, שנפתחת כשאבי משפחת פפרמן היהודיה מלוס אנג'לס מכריז בפני ילדיו הבוגרים כי הוא טרנסג'נדר ומתחיל לחיות את חייו בתור אישה בשם מורה, זכתה לביקורות מפרגנות, וקיבלה רוח גבית גם מהתחזקות הדיון הציבורי סביב טרנסג'נדרים, בין היתר בעקבות יציאתה מהארון של קייטלין ג'נר. דרך סיפורה של מורה אנחנו לומדים להכיר את ילדיה, שעומדים גם הם במרכז הסדרה ומחפשים כל אחד את זהותו: שרה (איימי לנדקר) הבכורה עוזבת את בעלה ושני ילדיה לטובת מאהבת לסבית שהכירה בימי הקולג'; ג'וש (ג'יי דופלס) משלים עם הניצול המיני שעבר בתור נער, מגלה שיש לו בן מתבגר ומתאהב ברבנית רפורמית; ורק אלי, אותה מגלמת השחקנית גבי הופמן, ממשיכה להתמהמה באינפנטיליות ומתנסה, בודקת ומחפשת את עצמה בתחומי המיניות והמגדר. 

בראיון עם הופמן בת ה-34 לרגל עונתה השנייה של "טרנספרנט" (כל הפרקים זמינים חינם ב-HOT VOD ובסלקום TV) היא מספרת כיצד קורותיה הלא שגרתיות של משפחת פפרמן הן חומר שלצופה דווקא קל להזדהות איתו. "אמנם בלב הסדרה עומד נושא מאוד בוער ומדובר, אבל מעל הכל זו כתיבה טובה שבעזרתה המשפחה המאוד לא קונבנציונלית הזו מרגישה די אמיתית", היא מסבירה בתחילת הראיון, "אנחנו הולכים על קו דק ביזארי שבין בידור יוצא מגדר הרגיל לבין להישאר עם רגליים על הקרקע, כי אנשים מתחברים לכך שמדובר בדמויות מציאותיות שמתנהגות כרגיל. הייתי אומרת שסוד ההצלחה שלנו הוא הגאונות של ג'יל סולוויי היוצרת. הרבה מעבר לפרספקטיבה הרגישה שהיא מעניקה לעולם באמצעות אינטליגנציה והומור חד, יש לה את היכולת להקיף את עצמה באנשים שיוצרים אנרגיה יוצאת דופן יחד. לנו השחקנים הייתה מההתחלה תחושה שאנחנו מכירים זה את זה שנים וזה בא לידי ביטוי בטבעיות בה הסדרה מתקבלת על ידי הצופים. זו לא טלוויזיה שמנסה בכוח להיות חלק מהמיינסטרים, זו סדרה ללא פשרות".

עוד על "טרנספרנט" ב-mako תרבות: 

איך היית מגדירה את התפקיד של אלי בדינמיקה המשפחתית?

"הסדרה היא על אהבה ולהרגיש נאהב וכיצד זה משליך על הזהות שלנו. כשמורה יוצאת מהארון ועוברת שינוי כה דרסטי, כל האנשים סביבה משתנים בעקבותיה בין אם זה במודע או לא. ברגע שמורה נחשפת היא גורמת לקרוביה להתחיל לתהות אודות עצמם ולהבין שמעולם הם לא לקחו את הרגע לעצור ולבחון מי הם באמת. אלי הרגישה די משותקת ומדוכאת בתחילת העונה הראשונה כי היא לחלוטין לא הבינה מי היא, לא היה לה בסיס בתור אדם בוגר של עבודה או בית וכעת כשהמשפחה שלה עוברת שינויים כאלה, לה למעשה יש את הכי הרבה מרחב פתוח לנסות דברים. זה מאוד כיף לגלם אותה כי אני לא יודעת מה הדבר הבא שיבקשו ממני לעשות".

מה היית רוצה לעשות עם הדמות?

"אני מאוד מתעניינת ביחסים שלה עם אלוהים, משהו שקרה לה רק בפרקים האחרונים. אני חושבת שיש שם משהו שהיא צריכה לגלות כי זה מסוג הדברים שאתה לא מתעסק בהם אלא הם פשוט קורים. הסדרה עוסקת הרבה באמונה ומה זה אלוהים, מה התפקיד שלו בחיינו, ולמרות שאני לא מתמצאת יותר מדי ביהדות על בוריה, כמי שמגלמת בת למשפחה של יהודים אמריקאיים, זו דת שהרבה יותר קרובה אליי מאשר הנצרות".

אין תמונה
מחפשת את עצמה בעולמות המגדר והמיניות. הופמן ב"טרנספרנט"

עולם חדש מופלא

על אף שם המשפחה המטעה, הופמן איננה יהודייה. היא נולדה בינואר 1982 בניו יורק לאנתוני הררה, שחקן אופרות סבון עמו נותק הקשר בגיל צעיר, וג'נט סוזן מרי הופמן, שכונתה ויוה והייתה אחת מנערות הזוהר של אנדי וורהול. ביומניו הנודעים של וורהול אף יש פרק שמציין כי ויוה ילדה את ביתה, גבי.

הופמן החלה את קריירת המשחק שלה בגיל 4 בפרסומות ובגיל 7 שיחקה את בתו של קווין קוסטנר בדרמת הבייסבול האהובה "שדה החלומות" וכן כיכבה לצד הקומיקאי המנוח ג'ון קנדי בסרט הקומי "הדוד באק", שם הייתה אחותו הקטנה של מקולי קאלקין. ברבות השנים הופיעה בתפקידי אורח בסדרות טלוויזיה ובסרטים כמו "נדודי שינה בסיאטל", ובשנים האחרונות חזרה מחדש לתודעה הודות להופעותיה בסדרות כמו "האישה הטובה", "הומלנד", "לואי" וכן תפקיד חוזר בשתי העונות החולפות של "בנות" בתור אחותו של אדם.

אין תמונה
גדלה עם סנדקית ישראלית. הופמן

למרות שלא גדלה בבית יהודי, היא מגלה כי ההוויה היהודית בניו יורק השפיעה עליה מגיל צעיר. "אף כי אינני יהודייה אני 'Jew-ish' כי גדלתי בשכנות למשפחה ישראלית, שהאמא הייתה הסנדקית שלי ובנם היה החבר הכי טוב שלי", היא מגלה, "ולא רק שחגגנו איתם את כל החגים היהודים, כולל יום כיפור שתמיד מאוד אהבתי ונהגתי ללוות אותם לבית הכנסת, אני זוכרת שאפילו נסענו יחד איתם לטיול לישראל כשהייתי בת 9. היינו בעיקר בתל אביב וגם נסענו לגיחה קצרה לים המלח, צפתי במים והרגשתי שאני עוברת חוויה רוחנית. הזיכרון הכי חזק הוא שתמיד היו מאפים טריים שהריחו נפלא ושמכל עבר היו אנשים חמים ונהדרים".

האם עדיין זוכרים לך ברחוב את התפקידים מצעירותך?

"זה צץ פה ושם, אבל למרות שגדלתי עם אמא די רדיקלית לא חייתי את הסצנה של הוליווד, מה שנקרא. כל מה שעניין אותי היה לשחק ולעבוד ולהרוויח כסף לקולג'. נהניתי מעשיית סרטים כי זה כיף, אבל ידעתי שבגיל 18 אני אפסיק לשחק ואלך ללמוד. לא היה לי חלום להיות על מסך הקולנוע, כשהתחלתי לשחק בגיל צעיר זה היה ביוזמת אמי. שמחתי להיות על סטים ונהגתי לצפות בסרטים אבל לשחק היה פשוט משהו שעסקתי בו, לא איזו פנטזיה שרציתי להגשים. בכלל חשבתי שאהיה מורה".

לראיון הזה הופמן מגיעה באיחור של חצי שעה, לאחר שהיא מצלצלת מראש להודיע שהיא מתעכבת כי היא מנסה להרדים את בתה בת השנה וחצי לשנת הצהריים שלה כדי שתתפנה. בשנים האחרונות היא בזוגיות עם עורך הוידאו כריס דפקינס ובין צילומי העונה הראשונה והשנייה של "טרנספרנט" היא ילדה את בתם הבכורה, רוזמרי. "אין לי יותר מדי זמן לצפות בטלוויזיה בעצמי", היא מודה, "אבל בתור שחקנית אני שמחה שיש מגוון כי יש יותר הזדמנויות עבודה ובסדרות איכותיות ומיוחדות. תעשיית הקולנוע הפכה להיות בבואה של החברה האמריקנית, מצד אחד העשירים שהם הסרטים ההוליוודים עם התקציבים האדירים שרק הולכים ותופחים ומן הצד השני סרטים עצמאיים עם תקציבים זעומים. הפער הולך ומתרחב ומרחיק בין סוגי התפקידים המוצעים לנו השחקנים. לכן בטלוויזיה אפשר למצוא את היוצרים המוכשרים באמת שמביאים תוכן פורץ דרך בבמה שניתנת להם, גילינו עולם חדש".

כך למשל יש מקום לקולות כמו של ג'יל או לינה דנהאם?

"אני יכולה להעיד על עצמי, אלו פרויקטים שאני נמשכת אליהם כי הם כתובים בצורה חכמה, יש לי את הכבוד והפריבילגיה להיות חלק מ'טרנספרנט' שמתכתבת עם כל השינויים שאנו חווים כחברה בכל הקשור לזכויות של כולנו. לינה וג'יל הן נשים מוכשרות שיודעות את העבודה וזה הדבר היחידי שמשנה לי".