מחפשים משמעות בטירוף: איך רצים 4 מרתונים ונשארים בחיים?
מה גורם לאנשים נורמטיבים כביכול לעזוב הכל ולנסוע ל-4 מהמדבריות המסוכנות ביותר בעולם כדי להשלים ארבע מרתונים בפחות משנה? "רצי המדבר", סרט דוקמנטרי חדש, מנסה לתת תשובה לשאלה

"רצי המדבר" (יום שלישי, 22:00, yes דוקו) הוא סרט דוקומנטרי על אנשים משוגעים. איך עוד אפשר להגדיר אנשים שמחליטים להשלים בשנה אחת את ה"גראנד סלאם" – 4 מרתונים שכל אחד מהם מתקיים בשטח לא סימפטי ויפהפה אחר? מעל ל-250 קילומטר של מדבר - מהרי החול האינסופיים של סהרה עד לאדמה הקפואה של אנטרטיקה. ריצה שדורשת הסתגלות לטמפרטורה של 47 מעלות, אבל גם למינוס 25. ריצה שמתכוננים אליה בחרדת קודש. מדבר אקמה בצ'ילה (או כפי שאחת המתמודדות מציגה אותו: "ככה אני מתארת את גיהנום"), דובי שבסין, סהרה במצריים ולקינוח: אנטרטיקה. הכל בפחות משנה. היכון, הכן, צא.
באופן מפתיע, "רצי המדבר" מצליח לספק קשת רחבה של דמויות: מדייב, גבר בגיל העמידה שהתחיל לרוץ רק בגיל 30, דרך סמנתה, סטודנטית למשפטים בת 20 פלוס והאישה הצעירה ביותר שניסתה להשלים את המרוץ ועד לטרמיין, אלמן טרי שמנסה למלא את החלל. בריטניה, ארה"ב, אוסטרליה – משוגעים יש בכל מקום. אף על פי כן, כשמקשיבים לרצים הסיפורים השונים מתרכזים לנרטיב אחד: כולם מחפשים משהו להאחז בו.

אבל למרות האנטגוניזם שיכול להווצר אל מול הרצים, מתעוררת גם קנאה. קנאה שאמנם פוחתת בקלוז אפים על היבלות והשלפוחיות הנוראיות שנוצרות בין ריצה לריצה (ומסתבר שסופר גלואו עובד נפלא כדי להתמודד איתם), אבל עדיין מקננת איפשהו במהלך כל הסרט. לרצים יש מטרה והם מגשימים אותה דרך הריצה. בין אם הם מנסים להתגבר על אבא שעזב או על אישה שאיננה, הם מאמינים בכל ליבם שהריצה תרפא את הכאב. לא ברור איך צליחת מאה קילומטר ביום במדבריות של סין, תעשה זאת, אבל איכשהו היא עושה.
