לארי מגיש את מנת הפסטה (תמונת AVI: mako)
תודה צ'ארלי, זאת אומרת לארי | תמונת AVI: mako
כל מתמודד ריאליטי בתחילת דרכו יספר לכם שהפחד הגדול באמת הוא לא לעשות מעצמך צחוק. הסיוט האמיתי הוא להיות הראשון שהולך הביתה. מהבחינה הזו, משימת הקינוח המורכב, זו שהביאה לנו את ביצת הפברז'ה ואת כדור האטלס, אפשרה למודח הראשון לעזוב בראש מורם – לפחות באופן יחסי. משימת אגרטל הפרחים נראתה כמו שקית ההפתעות במסיבת יום ההולדת של הכובען המטורף. כדור רוטב אספרסו עטוף בשוקולד, בתוך עוגה לצד פטריות אכילות והכל בתוך אריזה דמויית ניילון העשויה מסוכר. זה מפעים. זה מרתיע, בטח כשבעיני רוב האנשים קינוח מורכב זה טעמי בייגלה (לא באמת, איך הכניסו אותו פנימה?).

מדובר במתכון קשה וארוך. כזה שבשביל להכין אותו בבית תזדקקו לחומרים הבאים: מסגרת אשראי מכובדת, ערכה לטיפול בכוויות ותואר בביוכימיה. לצערו של לארי סוסמן, שכבר הספיק להביע את חששו ממשימות קינוחים, הוא זכה בכבוד המפוקפק של להיזכר כמודח הראשון של העונה. סתם נו, עד שבוע הבא אף אחד לא זוכר.

סוסמן, חייבים לומר, נפל במלכודת הטירונים הקלאסית: לפני שניגשים לעבודה קוראים את המתכון מהתחלה ועד הסוף. כי בקינוח שנראה כאילו הולחם בשעות הפנאי של מוצאי הבוזון היגס, כל מילה שמתפספסת היא קריטית. אחרי החשש הראשוני, הצליחו רוב המתמודדים להגיש תוצאה סבירה לכל הפחות, כשאל התחתית הגיעו סוסמן ושלמה עזרן. או כמו שרושפלד קורא לזה: היום יום הולדת.

שלמה מגיש את המנה לשופטים (תמונת AVI: mako)
יס מאסטר | תמונת AVI: mako
והנה, בדיוק כשחשבנו שרושפלד קיבל את הנמסיס בפינה ממנה לא יצליח עוד להתחמק, הגיע מהפך מפתיע. ייתכן ויתר השופטים לקחו את רושפלד לשיחה לוחצת והבהירו לו שההתנהלות מול שלמה מפרה את אמנת ז'נבה, ייתכן שסתם לא בא לו להרוס לעצמו את הכיף של להתעמר בו עד לתכנית הגמר, אבל רגיעה מרגשת מסתמנת. אחרי שבמשימת ההדחה הפליג השף הקשוח במחמאות על מנת הרביולי של עזרן עוד חשבנו שמדובר בהתפלקות חד פעמית, אבל הפרק ששודר בשבת הוכיח שלא.

רושפלד אומנם לא התמוטט ממנת משימת הילדות של עזרן, אבל לכל הפחות דיבר אליו יפה ואולי בפעם הראשונה בתחרות גם ראה את האדם שמולו. שלמה מצדו, בהתנהגות שמזכירה קצת את תסמונת האישה המוכה, חשף בפני המצלמה: "אני יותר ויותר אוהב אותו". חייבים להודות: כבני אדם, יש בנו שמחה על ההפי אנד. כצופים שסף הגירוי שלהם נמצא בעלייה מתמדת? היינו יכולים לעמוד בעוד שניים-שלושה סיבובים של מררה הדדית.

בקלוואה פרחים של נוף עתמאנה איסמעיל (צילום: דניאל בר און)
מיכל, בפעם הבאה תחשבי גם עלינו | צילום: דניאל בר און
משימת טעמי הילדות הייתה גם מסע מסביב לעולם. את התבלינים הייחודיים שבהם השתמשה מסרט, אפשר היה ממש להריח. את הבקלאווה המשודרגת של נוף אפשר היה כמעט לטעום. כמעט, כי מיכל אנסקי כל כך עפה עליה שלא נשאר כלום לאחרים. מי שבכל זאת נותר רעב היה יכול לטעום ממנת הפיש אנד צ'יפס של ג'וש, ולהמיר את הרעב בשטיפת קיבה. מזל שרושפלד עשה את זה בשבילנו והבהיר לו: לפעמים פשוט עדיף פשוט להגיש צלחת ריקה.

משימת הילדות לא רק עזרה לנו להכיר את המתמודדים טוב יותר, היא גם עזרה להכיר את השופטים טוב יותר. כשאייל שני מספר על ילדותו המוקדמת אצל סבו הטבעוני, ואילו חיים כהן נזכר בחיבה בבאסטת הירקות של סבו. אבל אם שני וכהן קושרים את זכרונותיהם בגינת הירק, אצל מיכל אנסקי הילדות כרוכה במאכלים קשוחים בהרבה. אחרי שטעמה את מנת החלקים הפנימיים והחריפים של אשר לוי, סיפרה איך כשהייתה ילדה התפדחה להביא חברים הביתה בגלל המוח שעמד להשרייה במטבח. מילא, לפחות זה לא היה פיש אנד צ'יפס.

פיש אנד צ'יפס של ג'וש סטיל (תמונת AVI: mako)
סוכל ניסיון חיסול בשופטים | תמונת AVI: mako
מאסטר ציטוט:

"אני תמיד חושב שאני הולך לנצח ותמיד אני מפסיד אז יש לך סיכוי טוב". שלמה מעודד את לארי ועל הדרך עובד חזק על תדמית האנדרדוג

אייל לצילה: "אני רבע רומני", צילה: "רבע זה מעט מדי".

הכי  לא תודה, כבר אכלנו: פרשת "עסק הפיש" של ג'וש האומלל, שגרמה לרושפלד לנזוף בו כאילו היה שלמה.

הכי תעמיסי: בקלוואת הקסמים של נוף גרמה לנו לרצות לחזור לילדות. שלה.