מקדשים את חלוקת התפקידים

לאחרונה שב במלוא עוזו הקמפיין בעל השם הפומפוזי "שישי ישראלי". הקמפיין מכוון בדיוק לבטן הרכה של הבורגנות, של תפיסותיו הנצחיות של המעמד הבינוני: המהוגנות המדומיינת, שהיא כמובן שם נמלץ לשמרנות, שהיא כמובן שם נמלץ לניוון. הניוון הזה כולל בתוכו פנינים חברתיות כמו שוביניזם, דתיוּת להמונים, זהות להמונים, פשטנות להמונים, ובאופן כללי - כל דבר שיעזור לך להרגיש טוב עם עצמך בדיוק כפי שאתה, עם תוספת איזו "קהילתיוּת".

בקמפיין החדש מופיעות מודעות בכבישים המרכזיים בתל אביב (אני נתקלתי בהן רק באזור המרכז, דבר מעניין כשלעצמו), מודעות ממומנות בפייסבוק ועוד. ומה נראה במודעות? למשל, את זה:

מה זה? זהו תא משפחתי לתפארת: אבא אומר קידוש (כי רק אבא אומר קידוש), הילדים והאם מביטים עליו בהערצה. איך האבא לא יהיה מבסוט? סדר הדברים הטבעי שוב באופנה.

בפרסומת אחרת מופיע החיבור הזה:

וישנה גם המודעה הזאת:

אחלה גבר שבעולם: מרים משקולות וזה. ובשישי הוא כזה חמוד, נקי, מכופתר, לבוש לארוחה.

וכדי לתבל את המאצ'ו-מאצ'ו החביבצ'יק עם קצת פלפל מתוק, יש לנו את זה:

מה זה? זה כיפה. כי גבר בשישי, אם הוא ישראלי עם מסורת של ישראלי אמיתי - יענו, אם הוא באמת גבר - שם כיפה בערב, אחרי שהוא (או אשתו?) הלך לשוק.

ואז ישנם פרסומים קצת מחשידים כמו זה:

מי מכין את החלה שבתמונה? הנשים ("לנו יש בשבילכן טיפ שיעזור לכן"). למה? אולי כי הגבר עסוק כל כך: אולי הוא ב"פרלמנט", אולי הוא משחק כדורגל, אולי הוא מרים משקולות. יש לו יום עמוס. ולכן לעמותת "שישי ישראלי" יש טיפ שיעזור לכן לקלוע חלה שתרשים את כל המשפחה. יופי!

אולי חלקכם חושבים: הרי כל אחד מעשן, כל אחד יכול לשחק כדורגל. גם נשים. נניח. אבל איך תסבירו את המודעות האלה:

סביר להניח שהנהנה במודעות הוא הגבר: הוא מטייל בבוקר, עושה פק"לים בבוקר, רץ בבוקר ונוסע בשטח בבוקר. ומי מכין בינתיים את הקידוש – כלומר, את הארוחה, את הקינוח, את ניקיון הבית? מי זה יכול להיות?

אז למה במודעות של "שישי ישראלי" גברים מטיילים ונשים מבשלות? כי זהו אותו סדר טבעי של המהוגנות הישנה והטובה, שעתה לובשת במקרה את צבעי "הישראליות היהודית" (כביכול): כמו שהאמריקאי המהוגן חותך את תרנגול ההודו בארוחת החג, כך הגבר היהודי עושה קידוש. כמו שהאמריקאי הולך לכנסייה ביום ראשון, כך היהודי שם כיפה על הראש בערב שבת.

בשני המקרים, אגב, האם והילדים כפופים כמעט במידה שווה לאב. הוא זה שמדבר, פועל, יוצא מהבית ועושה כל מיני דברים. לישראלי יש גם את הקידוש, שהוא כמובן פעולה שהגבר עושה מעל שולחן נקי ומסודר שמישהו(י) הכין(ה).

המודעה הזאת ממחישה בדיוק את סדר הדברים הרצוי על פי "שישי ישראלי":

לכל אחד תפקיד משלו. ככה זה במהוגנות, שהיא שמרנות, שהיא ניוון, כפיפות וכוחנות שמנציחים חוסר הוגנות. אגב, זאת לא הפעם הראשונה שבה העמותה המהוגנת מגייסת ילדים לקמפיין - כי חלוקת התפקידים היא לא רק בעבודת הבית, אלא גם בקדושה:

מעניין שלרעיונות אותם מפיצה ומעודדת עמותת "שישי ישראלי" יש אחיזה ותיקה בציבור הרחב. כך, למשל, אפשר למצוא במודעה של העמותה ובפרסומת של "שופרסל" כמעט את אותה תמונה בדיוק: שלוש ילדות קטנות וחמודות מבשלות במטבח בתחפושות של טבחיות.

כי המהוגנות הנמלצת, השמרנות הנצחית, היא כנראה המכנה המשותף הנמוך ביותר.