לה-רוּש אימפריה: ההומאז' המבריק של מאור זגורי
"הומאז'" היא יצירה על יוצרים, על יצרים ועל חדוות היצירה עצמה. מאור זגורי שכתב וביים את המחזה להפקת בית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים מצליח לגרום לקהל לצחוק ובו זמנית לחדור לו ללב, כשהוא מאחד בין הקליל והמשעשע למרגש והכואב. ההומאז' של זגורי בהחלט מבריק, אך ההברקה האמיתית היא זגורי עצמו, הכתיבה שלו, החזון ונקודת המבט המיוחדת שלו על החיים ועל אמנות
מאור זגורי הוא יוצר ענק. האק! לרבבות הצופים שהתמכרו ל"זגורי אימפריה" המשובחת שכתב וביים זה ממש לא חדש; מספיק לצפות בפרק אחד בסדרה כדי להיווכח בכישרון הבלתי רגיל של זגורי לספר סיפור. הוא טווה בתבונה רגשית רבה סדרת טלוויזיה שהיא גם חכמה וגם כיפית, גם עמוקה וגם מבדרת – ובימינו השילוב הזה נדיר ביותר, הן על המסך והן על הבמה. במחזה שכתב וביים זגורי להפקת בית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים, "הומאז'", הוא מוכיח שכוחו כיוצר טלוויזיה לא נופל מכוחו כיוצר תיאטרון. גם על הבמה הוא מצליח לגרום לקהל לצחוק ובו זמנית לחדור לו ללב, כשהוא מאחד בין הקליל והמשעשע למרגש והכואב.
בין הדבורים העמלות של כוורת לה-רוש תמצאו את אמדיאו מודיליאני ואשתו ז'אן אבוטרן, חיים סוטין, מרוונה, חנה אורלוף, מישל קיקואין, גרטרוד שטיין, שהייתה סוג של גורו של אמני פריז והחברה האינטלקטואלית שלה, ועוד שמות שלא שמעתם עליהם אבל מיד יעוררו את סקרנותכם. בכל אחת מהדמויות הגדולות מהחיים והאקסצנטריות הללו חבויה כריזמה ייחודית לה. אנסמבל המבצעים שמגלם אותם מוכשר מאוד ובעיקר מלוכד ואחיד ברמתו. כולם טובים, מי יותר ומי פחות, אבל כולם טובים – אין על הבמה שחקן אחד שמזייף או מפריע להרמוניה הנעימה ובהרכב של 11 שחקנים זה לא עניין של מה בכך. מאחר וכל הקאסט מורכב משחקנים אנונימיים (הבוגרים הטריים של סמינר הקיבוצים), קל לנו יותר להישאב לאשלייה כי אנחנו לא מכירים את פניהם מקודם. הם הופכים להיות אמני לה-רוש והכוורת קמה לתחייה במלוא תפארתה על הבמה, ואי אפשר שלא ללכת שבי אחריהם ולהיבלע לתוך עולמם הפרוע בימים שבוהמה הייתה בוהמה.
התפאורה המינימליסטית של שני קאין שימשה כצבע רקע נהדר לשלל הצבעים שזגורי משפריץ על הבמה ביצירה הזאת. גם הצבעים המדויקים לכל עונה של מאיר אלון החתום על התאורה עזרו להשלמת התמונה כמו איפור מחמיא לאישה שיפה גם בלעדיו. ההומאז' של זגורי לאותם יוצרים בהחלט מבריק, אך ההברקה האמיתית היא זגורי עצמו, הכתיבה שלו, החזון ונקודת המבט המיוחדת שלו על החיים ועל אמנות. אין ספק שצפוי לו עתיד מזהיר בעולם התיאטרון לא פחות מזה שצפוי לו בעולם הטלוויזיה.
