אם אתם עוד לא יודעים מי זה dede, פשוט תסתכלו מסביבכם. לא משנה איפה אתם נמצאים כרגע, סביר להניח שאיפשהו תזהו את ציור הפלסטר האייקוני על קיר ברחוב. זה של dede. הוא בוגר בצלאל ויליד שנות ה-80 שחי ויוצר כיום בעיקר באזור תל אביב, אבל כבר שמונה שנים שהוא מפיץ את האמנות שלו ברחובות ירושלים, חיפה, ניו יורק, לונדון, ברלין, רוסיה וגם באיזור הכנרת. כעת הוא פותח תערוכה ראשונה בתל אביב, "Do Not Feed the Animals", אחרי שכבר הציג בכמה גלריות ברחבי העולם.
למרות הקריירה הענפה, dede בכלל לא בטוח שהוא רוצה להיות אמן רחוב. "אני לא יודע עדיין אם זה מה שאני רוצה לעשות", הוא אומר, "זה משהו שהתהווה וגדלתי לתוכו. עם כמה שזה נשמע קלישאתי, זה באמת תחום שמצא אותי יותר משאני מצאתי אותו. זה בא לי טבעי, אני תמיד מצייר על כל מה שנמצא לידי ותמיד עסקתי בדברים שקשורים ביצירה. הפעם הראשונה שממש עשיתי את זה באופן לא חוקי הייתה בגיל מאוד קטן. קפצתי מעל הגדר של בית הספר היסודי שלי ועשיתי גרפיטי על קיר מרכזי שם. אבל עד הצבא לא ממש עשיתי את זה באופן רציף".
אתה משתמש בסמלים אייקוניים, והבולט מביניהם הוא הפלסטר. מה הקטע איתו בעצם?
"מבחינת הרעיון והמסר מדובר במשהו מאוד טעון, בטח בחברה הישראלית עם כל הבעיות שיש לנו. ופלסטר זה משהו מאוד ישראלי – נשים פלסטר ונסחב עוד קצת. גם מבחינה אמנותית זה סמל קצת פופי, מין אייקון שמסמל בעיה. המסרים שלי באים ממקומות מאוד אישיים, הפלסטר התחיל ממשהו מאוד אישי ולאט לאט התחיל לקבל משמעות לפי המקומות שהוא הופיע בהם, והכניסה שלו לתוך ציורים יותר מורכבים. הפלסטר עצמו היה סוג של הארה, הייתי באיזשהו מצב שהייתי באמת צריך אותו, איזשהו קושי אישי, והפלסטר הופיע כסמל ויזואלי למה שהייתי צריך באותו הרגע. אז התחלתי לצייר אותו שוב ושוב – בכל מיני פינות בעיר. וזה הוציא אותי מהמצב הזה שהייתי בו.
"עם כל פלסטר הרגשתי יותר טוב, והדבר הכי מדהים היה שאנשים ממש הזדהו איתי למרות שהם לא יודעים באמת מה עמד מאחורי זה. מה שיצא מתוך זה שכל אחד מתחבר לבעיות שלו – אבל המסר הובן. יצא לי לשמוע המון סיפורים על זה. כל מיני אנשים שנתקלו בסיטואציות שונות בפלסטר ומה זה אמר להם. זה באמת משתנה לפי הסיטואציה – הוא סמל שעדיין לא הפסקתי לחקור, אני מאוד מחובר אליו וגם עדיין מנסה לפתח אותו למרות שהוא מאוד פשוט".
יש פער בין אמנות רחוב שאתה עושה באופן פיראטי-מחתרתי לבין אמנות שמציגים בגלריות. איך אתה חווה את הפער הזה?
"אני יכול להגיד בלב שלם שהאהבה שלי היא ליצור במרחב הציבורי, זה הרבה יותר מספק, טעון ואמיתי. גם מבחינה אישית, אני הרבה יותר נהנה מלעבוד בחוץ, וגם מבחינת המסרים שאני רוצה להעביר, הפורמט בחוץ מצליח לעשות את זה טוב יותר. במקביל, אני לא חושב שקיימת סתירה בין זה לבין להציג בחלל של גלריה. שם נפתחות אופציות חדשות, יש אתגר של איך למצות את החלל הזה. מה שכן, ברגע שאני נכנס מהמרחב הציבורי פנימה זו כבר לא אמנות רחוב אלא אמנות, אבל גם במישור הזה יש לי מה להגיד. בתערוכה שלי אני אוכל לפנות לקהל שונה, בצורה אחרת, עם מסרים והיגיון שממשיכים בקו ישר".
עוד אמנות רחוב ב-mako תרבות:
תיאבון למסתורין
בשבועות האחרונים dede פיזר תמונות של מתאבנים מסתוריים ברחבי העיר, היצירות לא היו חתומות בשמו והן עוררו סקרנות ברחוב. "אחת הסדרות המרכזיות בתערוכה מורכבת מהמתאבנים שהתחילו להתפזר בעיר לפני חודש בצורת הדבקות. הם למעשה המתאבן שלפני התערוכה - הזמנה לקהל שאמורה לעורר סקרנות ותיאבון – ובתערוכה תגיע המנה העיקרית".
משהו חדש מתבשל. בינתיים, תרגישו חופשי להתחיל עם המתאבנים. פרטים נוספים יגיעו בקרוב :)Something new is cooking. Meantime, please help yourselves with the appetizers. More details to follow soon enough :)
Posted by Dede on ראשון 8 נובמבר 2015
אבל קשה להתעלם מהביקורת החברתית הזועקת מתוך המתאבנים המוקפדים שצצו במקומות הכי נמוכים בעיר. "בצורה מאוד אינטואיטיבית הסימבוליות של הדבר הזה נלקחה מעולם של פתיחות תערוכות ומסיבות קוקטייל פאנסיות", הוא מסביר, "זו איזושהי מחווה שמסמלת מעמד, סטטוס, פאר ושפע. לשים את זה בפינות הכי מסריחות בעיר, ליד פחי אשפה ובסמטאות חשוכות, מציג את זה בצורה צינית. זה מעביר את ההשקפה שלי, ששואלת - למה להיכנס לגלריה כשהתצוגה הכי גדולה שלי היא במרחב הציבורי?".
התערוכה עצמה עוסקת במתחים שבין המעמדות החברתיים, במחתרתי אל מול הממוסד ואורח חייהם של אמנים לעומת זה של בעלי ההון. "הסביבה שבה אני חי ופועל היא האזורים הזולים יותר של העיר", מסביר dede. "יש משהו מאוד שונה בזה מאשר החיים של האלפיון העליון. אלה נושאים חשובים ובועטים שמאז המחאה החברתית נוכחים יותר בחיים שלנו, ואנחנו רואים את זה גם עכשיו עם כל ההפגנות על הגז. בהחלט יש בתערוכה גם ביקורת מעמדית".
למה אתה מעדיף שלא לחשוף את הזהות שלך?
"אני מעדיף לשמוע תגובות אובייקטיביות לעבודות שלי בלי שהקהל יודע שזה 'אני'. למשל בסדרה הזאת של המזטים, המתאבנים לפני התערוכה, לא חתמתי על אף אחד מהם בשמי, וזה בדיוק בגלל שרציתי לראות איך אנשים יגיבו. זה עורר המון שאלות, אף אחד לא ידע איזו תווית לשים על זה וזה היה מאוד משמח".
מה התוכניות לעתיד?
"אני חייב לומר שבארץ, בטח בתור אמן, אתה אף פעם לא יודע איפה תהיה בעתיד, אפילו לא בעוד חודש. אבל כרגע מאוד טוב לי במקום שבו אני נמצא, יש לי חופש גדול בדרך שבחרתי. אני מציג בחוץ בדרך כלל, במרחב הציבורי, ואז אני גם לא צריך להעזר במתווכים כדי להביע את עצמי וכדי ליצור, או כדי לחפש אתגרים ולהגשים אותם".
הצצה בלעדית: dede ממלא את קירות תל אביב בנקניקיות וסנדביצ'ונים
התערוכה "Do Not Feed the Animals" נפתחת היום, חמישי 3.12, בשעה 20:00, בגלריה דן, תל אביב, ותציג עד ה-1.1.16
רחוב בן יהודה 107, תל אביב, טל': 073-7590936
שעות פתיחה:
ראשון – חמישי, 19:00-10:30 | שישי 14:30-10:30