נערות ישראליות, יופי אמריקאי
ספר הצילומים "Israeli Girls" מציג צעירות ישראליות משחקות טניס ומשתעשעות בחוות סוסים על רקע נופים פרבריים. הניסיון להרחיב את מושג היופי הישראלי מסתכם למעשה בצמצום המודל לקלישאות של העולם המערבי: בחורות אשכנזיות שלוהקו בחצר של תיכון "אלון", דימויים שלקוחים מתרבות הפופ האמריקאית וטשטוש ההבחנה בין נערות ללוליטות. התוצאה היא לא פחות מפטישיזציה מקוממת
היום (שישי) יושק בקזינו סן רמו בתל אביב ספר הצילומים “Israeli Girls" של הצלמת דפי הגאי. הגאי, ילידת רמת השרון ותושבת תל אביב, מציגה בספר נערות ונשים צעירות מאותם מחוזות על רקע נוף פרברי, כשהן עוסקות בפעילויות יומיומיות "סטנדרטיות" כגון משחק טניס ובילוי בחוות סוסים. בימים האחרונים, לאחר שפורסמה כתבה אוהדת על הספר בעיתון "הארץ", החלו לצוץ בפייסבוק סטטוסים שמביעים כלפיו כעס גדול.
דפי הגאי רצתה, כפי שהסבירה בראיונות ל"מאקו", ל"הארץ" ול"טיים אאוט", להרחיב את מושג היופי הישראלי ו"לצאת מהטייפקאסט של בנות ברונטיות עם עיניים חומות". אלא שלמעשה הגאי צמצמה את מושג היופי לקלישאות ההומוגניות וההגמוניות ביותר במערב. היא רצתה "להעביר מסר של שליטה בגוף ובמיניות" ולהציג את "חקר המיניות הנשית ותהליך ההתבגרות", אבל לא הצליחה להבחין בין נערה ללוליטה. היא רצתה להראות ש"כולנו גדלים על אמריקניזציה ברמה התרבותית אבל המציאות שלנו הרבה יותר מורכבת", אבל הראתה בעיקר את הפנטזיה לנקות מהסביבה כל זכר ללכלוך המקומי הפוליטי, ואת ההזדהות המוחלטת עם דימוי הנעורים הנוסטלגי הרווח בפופ האמריקאי והאירופי.
"Israeli Girls" מציע שילוב מקומם בין האלמנטים המוצגים בו. זה שילוב בין יופי חדגוני, קלאסי, של בייבי פייס ורזון ושיער חלק לחלוטין ועור לבן עד שזוף קמעה; לוקיישנים סטריליים שנראים פחות כמו פרבר ישראלי ויותר כמו "Anywhere America". הפעולות שעושות הנערות, שמייצגות תרבות פנאי של עשירים; וגוון הפורנו הרך שעוטף הכל ואומר: אלה לא רק נערות. אלה לוליטות.
הגאי סיפרה שנתקלה פה ושם בביקורת פוליטית. כך, למשל, היא נשאלה מדוע לא צילמה נערות פלסטיניות על רקע בתיהן ההרוסים, ובצדק ענתה שהיא לא יכולה להתייחס לזה. מביקור באתרה עולה שניסיונותיה להתמודד עם נשיות פלסטינית כנושא לעבודה חושפים ניתוק לא פחות גדול, ושמעוטר הפעם גם באוריינטליזם. אבל מהאמירה הזאת אפשר ללמוד משהו על אופי העיוורון: האמנית אפילו לא מבינה מיהו הסובייקט הפוליטי שאת זעמו היא מעוררת. כמו קלישאה חבוטה של שמאל מנותק, זו הביקורת שמפניה היא מתגוננת. הגאי מבלה חלק ניכר מזמנה בניו יורק, שם גם גרה ועבדה בעבר, ונדמה ששם עדיין נמצאים החיים האמנותיים האמיתיים שלה, כמו גם הקהל שאליו היא רוצה לדבר. הגאי רוצה בסך הכל להוכיח שיש גם ישראליות אחרות. הברונטיות עם העיניים החומות הן הצבריות הציוניות המשעממות, אבל יש בישראל גם בחורות שנראות כמו שנראות מוכרות ב"אמריקן אפרל" בעולם כולו. וכמו הגאי, גם הן רלוונטיות לעולם הגדול.
אפשר להבין את הגאי. ישראלי המסתובב בעולם לא רוצה להיות מזוהה עם הדימוי האלים של הישראליות. אבל הזעקה הנרקיסיסטית "תראו אותנו, אנחנו אחרות, יש גם אותנו", שמתחבאת תחת הכותרת "בנות ישראליות" ונעשית באמצעות מפגן ראווה של יופי ותו לא, דורכת על 99% מהבנות הישראליות, שתהליכי ההתבגרות וחקירת המיניות שלהן מלוות בהתמודדות עם אי-השלמות של גופן (ביחס לאידיאל היופי, כמובן). אלו בנות שלא גדלו בין חוות הסוסים לתיכון לאמנויות, ושהמציאות של חייהן מאפשרת קצת פחות לשגות באשליות של נעורים אוניברסליים מתקתקים.
עוד ב-Mako תרבות: