הם כבר הפכו לחלק של ממש מהנוף, לעובדת טבע. ממש כמו העצים הגבוהים שמקיפים אותם, או שאון האוטובוסים מהכביש הסמוך – גם מאהל מחוסרי הדיור ברחוב ארלוזורוב, פינת פרשת דרכים, הוא חלק אינטגרלי של העיר תל אביב. כזה שלא מחזיק יותר משתי שניות של מחשבה.
"קל לשכוח שהם שם", פוסק הכלכלן אלי אשרף, צלם חובב, שמציג בימים אלה במסגרת תערוכה קבוצתית אוספי צילום מתוך המאהל. "הם מתכתבים במה שהפך לטבעיות עם הנוף של העיר. אלפי אנשים חולפים שם ביום ולרבים מהם לא אכפת. זו התמונה העצובה". ביחד עם שבעה צלמים נוספים, מנסה הקבוצה בהנחייתה של טלי קצורין לקלף את מעטפת הברור מאליו בתערוכה, ולבחון לעומק את הנושא הכאוב שמשקף את פני החברה, במדינה שנלחמת על דרכה החברתית-כלכלית.
"התערוכה נולדה בכלל מסדרת מפגשים שערכנו במסגרת חוג בהנחייתה של טלי (קצורין – מ"מ). לפני למעלה משנה, היא הציעה לנו לצאת ולצלם את מאהל מחוסרי הדיור בארלוזורוב כתרגול טכני", נזכר אשרף. "הסיבות לבחירת המקום היו מקצועיות נטו – מוקדי צילום מעניינים, אזור רחב, טכניקות אופטימליות של אור וצל. אולם מהשנייה שהגענו לשם, נתקפנו בתחושה קשה מאוד, ונשאבנו".
"הרגשנו כפולשים. פתאום התביישנו לצלם. גילינו שם צורת חיים אחרת, אוהלים מתוחזקים ונקיים, לצד סלאמס, אנשים עם ראש על הכתפיים ומהעבר השני - מסוממים, וכל זה כשברקע האוטובוסים ממשיכים לנסוע, אנשים ממתינים לאוטובוסים, והעיר לא נחה לשנייה. זו הגחכה של החיים, הדיסוננס היה נוראי".
וכך הפך תרגיל ספונטני בחוג לצילום לסדרת צילומים רגשית ואינטנסיבית, שבמהלכה חזרו שמונת הצלמים למאהל מספר פעמים ותיעדו זוויות שונות של חיי העוני. "באחת הפעמים ניגשתי לבחור ושאלתי בנימוס אם אוכל לצלם אותו", מספר אשרף. "הוא השיב לי שרק אם אשלם לו. בשנייה הראשונה עוד התלבטתי, ובזו שאחריה הוצאתי את הכסף. היה לו סיפור חיים קשה, הוא ננטש על ידי משפחתו, והתמכר לסמים. יצאה לי סדרה טובה של תמונות ממנו בסופו של דבר, אך לא יכולתי שלא לחשוב על כך שהכסף אולי שימש אותו לסמים. זה צילום שמלווה בדילמה מתמדת".
דילמה זו, כמו רבות אחרות, מתבטאת היטב בכ-40 צילומים בררניים שנלקטו מתוך מאות רבות - במיוחד לתערוכה. "התלבטנו והתלבטנו איזה צילומים לבחור, והחלטנו בסוף לעקוב אחר שלושה קריטריונים: אנשים, חפצים ואוהלים, כך שבראש ובראשונה כל ציור ייבחן על פי האיכות שלו".
ואם היה נדמה עד כה שהתערוכה מונעת רק ממוטיב סיפור "עלובי החיים", הרי שהמצב אינו כך. ייחודה של התערוכה טמון כנראה ביכולתה האמיתית לבחון את הנושא על כל צדדיו, ועדיין להשאיר מקום לפרשנות. כך למשל, מעלה שארף את שאלת הלגיטימיות של השתלטות על שטח ציבורי שלא כחוק. שאלה זו, כך הוא מספר, הלהיטה לא מעט וויכוחים בקרב הצלמים בתהליך היצירה.
"הדיון לגבי ההשתלטות על המרחב הציבורי הוא נושא שיש לתת עליו את הדעת. זו שאלה כבדת משקל, מה יקרה אם מישהו יבוא ויתיישב מחוץ לבניין מגורים. נוצר פה תקדים. מצד שני לאיש לא אכפת מהאנשים האלה, פשוט לאף אחד, וזאת העליבות הגדולה".
אלא שהאכפתיות התעוררה ממקום אחר, ולא מאוד מפתיע. מושבם של מחוסרי הדיור במאהל ארלוזורוב השפיע על תוואי הרכבת הקלה שמתוכננת בתל אביב, והמאהל הצטמצם, ונראה כי יעבור שינויים נוספים. "אנשים שם תלויים באוויר, וזו אשמתם במידה מסוימת, אך גם אשמת המדינה. אני זוכר שבצעירותי סופר על כך שבניו יורק המנוכרת לא מושיטים יד לאדם שנופל מול עיניך, צר לי להגיד שבתל אביב של היום המצב לא שונה בהרבה".
תערוכת "פרשת דרכים מול ארלוזורוב" תוצג בספרייה למדעי החברה ולניהול ע"ש ברנדר-מוס באוניברסיטת תל-אביב. הפתיחה תיערך ביום רביעי 27.5.15 בשעה 18:30, והתערוכה תנעל ב-27.7.15
אוצרת: טלי קצורין. צלמים: יורם אורן, אלי אשרף, מנוחה וייס, שושנה טראובה, רחל לב, עדנה מיזריצקי, דינה נוף ורעיה שטיינברג.