יוזף בויס הוא שם שאולי לא אומר הרבה לרוב הישראלים, אך מי שמתעסק באמנות מכיר בהחלט את האמן הגרמני הרב-תחומי שנתפס כאחד האמנים המשפיעים ביותר של המחצית השנייה של המאה ה-20. בויס, כאמן, נולד דרך סיפור. ב-1944, שלהי מלחמת העולם השנייה, שירת בויס כקשר בחיל האוויר הגרמני. מטוסו הופל בחזית הרוסית, הטייס נהרג. בויס, על פי סיפורו שלו, חולץ מן השלג על ידי טטרים שמשחו את גופו הפצוע בשומן חיות ולבד. רק שבועיים לאחר מכן הגיע כוח החילוץ הגרמני.

הסיפור הזה, שנלמד בבתי הספר לאמנות בישראל עד שנות ה-80, התגלה כשקר. בויס חולץ ככל הנראה מיד לאחר נפילתו על ידי הכוחות הגרמנים. הטטרים, השומן, הלבד, ההישרדות בטבע – היו קיימים כנראה רק בסיפור שבויס סיפר לעולם, ואולי גם לעצמו.

ביום ה' (15.10) תפתח תערוכה חדשה, המורכבת בעצם משבע תערוכות, בשם “BEUYS, BEUYS, BEUYS”. התערוכה, אותה אוצר האמן והאוצר ליאב מזרחי, מנסה להתחקות אחר ההשפעה של בויס על האמנות הישראלית משנות השישים ועד ימינו. לסיפור הזה, סיפורו של חייל בצבא הנאצי שמופל, מוצל ונולד מחדש כאמן פורץ גבולות ומתקן עולם, יש מקום מרכזי בהשפעה הזו. "זו פעם ראשונה שמישהו חוקר את ההערצה לבויס באמנות הישראלית", אומר מזרחי, שהחל לעבוד על הפרויקט לפני שלוש שנים. "ככל שהמחקר העמיק התערוכה גדלה. בהתחלה תכננתי תערוכה אחת, במקום אחד, אבל ככל שלמדתי יותר הבנתי שיש הרבה במה לגעת. 'בויס', כמושג, מורכב מהמון רבדים. כל אחד משבעת החללים בהם אנחנו מציגים מטפל ברובד אחר, היבט אחר של בויס".

יצירתה של אריאן כהן-ליטמן מתוך התערוכה

שמו של מזרחי - אמן, אוצר עצמאי ומורה לאמנות - כבר עלה בעבר לכותרות. בדצמבר 2014 אצר את התערוכה "כוחה של מילה" במכללת בספיר, בה הוצגה יצירתו השנויה במחלוקת של האמן גל ווליניץ שכללה חמסה ועליה הכיתוב "אטבח אל יהוד", בנוסף אצר תערוכה בה הוצגו תשמישי קדושה יהודיים כפריטי הלבשה תחתונה, תערוכה קבוצתית שעסקה במתקן הכליאה למבקשי מקלט "חולות", וב-2009 את התערוכה "My Camp", שעסקה בנאציזם, שואה, מגדר ומין.

גם התערוכה על בויס לא מנותקת מבחינת מזרחי מהמציאות הישראלית. "אני לוקח את העוגן המרכזי בחיים שלו, חוויותיו בצבא הנאצי, ומקשר אותו לחברה הישראלית", הוא מסביר. "בסיפור שהמציא הוא בעצם מכפר – אני יכול לומר היום - על ההשתתפות שלו בנאציזם או במלחמה. מהרגע שהוא החליט שהוא עושה אמנות, כל האמנות שלו עוסקת בתיקון - גם תיקון של עצמו כאדם וגם תיקון של החברה באופן כללי. בישראל, בעיקר אחרי מלחמת יום כיפור, היה תהליך של מעבר מתפיסות של 'עם סגולה' לחוויה של עם שתופס את עצמו כקורבן וכאשם. דבר נוסף שמתקשר לזה הוא הנושא של אמנות תרפויטית, טיפולית. בישראל של אחרי מלחמת יום כיפור צה"ל שלח לוחמים שחזרו הלומי קרב ללמוד אמנות בבצלאל על חשבון הצבא. זו פעם ראשונה שיש קשר בין הארגון הצבאי למוסד אמנותי. הרבה לוחמים משוחררים שלא חשבו להיות אמנים הגיעו לאמנות מהמקום של לרפא את הנפש שלהם. כל הדברים האלה זלגו לתוך ההוראה והאווירה האקדמית-אמנותית בישראל".

יצירתו של גדעון לוין מתוך התערוכה

אחת האמירות שהכי מזוהות עם בויס היא "כל אחד יכול להיות אמן", אמירה שהובילה אותו לדרוש את ביטול הסינון בכניסה לשיעוריו כמורה באקדמיה לאמנות בדילסדורף, דרישה שהובילה לפיטוריו. גם ההיבט הזה בא לידי ביטוי בתערוכה?

"בהחלט. מהמקום הזה שבו כל אדם הוא אמן, שיצירה היא לא רק מכחול וקנבס, ושהאמנות היא בכל מקום לקחתי כמה דברים שקשורים לתהליך האוצרות של התערוכה, לדוגמא ההחלטה לבצע 'החלפה' בין שני גלריות – 'אגריפס 12' הירושלמית ו'גלריה משונע' מתל אביב – כל אחת מהן תציג בחלל של השניה. בפעולה נוספת שקשורה לזה אני משחזר במכללת ספיר תערוכה ישנה של נעמי אביב שנפטרה לפני שנתיים – 'איך מסבירים תמונות לארנבת מתה'. ובכלל, הפעולה של האוצרות כאמנות היא דבר שיכול להיתפס כמעשה בויסי בבסיסו".

תערוכת “BEUYS, BEUYS, BEUYS” תיפתח מחר (ה') ותוצג במספר גלריות ברחבי הארץ. כל הפרטים  באתר האינטרנט הרשמי של התערוכה