מכל האפשרויות שהיו על הפרק, אף אחד לא האמין שוועידת התרבות של עיתון "הארץ" תיזכר בזכות דגל בתחת. היו באירוע מספר מוקשים שאפשר היה לצפות לפיצוצם – נאום של מירי רגב, פאנל בהנחיית בני ציפר – אבל פרובוקציה אחת האפילה על כולן.
זה קרה לאחר נאומה של שרת התרבות, כשקהל עדיין מנסה להירגע מהכרזותיה של רגב ומחילופי הצעקות בינה לבין הצופים. אל הבמה עלה אמן המיצג אריאל ברונז עם המופע "Love the Juice", שבמסגרתו הוא מציג דמות שטופת גזענות, הומופוביה ורגשות ציוניים. כשאחדים מהצופים (בהם ציפי שוחט, בעבר כתבת התיאטרון של "הארץ") קראו לברונז לרדת מהבמה ולצופים לצאת מהאולם, החל האמן להשליך תפוזים על הקהל. העניינים הסלימו במהירות, ומכאן ועד לתחיבת דגל לישבן הדרך הייתה קצרה.
נדמה שגם ברונז הופתע מהתגובות. "אני רץ עם המופע כבר תקופה", סיפר הבוקר. "זה מופע סאטירי קומי שאנשים חוזרים אליו פעם שנייה ושלישית ובחיים לא קיבלתי כאלה תגובות קשות. אני חושב שהטקסטים של המופע חושפים את הצביעות של הסו-קולד השמאל הישראלי וגם את הגזענות, הלאומנות והפשיזם של הימין. המופע מבקר את הצביעות והגזענות של שני הצדדים. רק שבדרך כלל הקהל שלי פנוי יותר להבין את הסאטירה, וכנראה שהפעם הקהל התייחס לדברים בלי לראות אותם דרך עין אמנותית. חלקם חשבו שאני ימני קיצוני, חלקם חשבו שאני שמאלני קיצוני, חלקם חשבו שאני הומופוב, וחלקם חשבו שאני הומו ובכלל התייחסו להומו כמילת גנאי".
אז מה בעצם היה הקטע עם הדגל?
"אני מגיע מאודסה, אוקראינה, שם יש מטאפורה מאוד ידועה שנפוצה בהרבה משטרים אפלים, שאומרת בתרגום ישיר: 'דגל לך בתחת'. שיהיה לך דגל בתחת - זה מין איחול שמאחלים לאנשים שלא מוכנים להקשיב או לשמוע. נכון שהמעשה שלי נעשה בלהט הרגע, לנוכח ההשתלהבות והרצון של הקהל לנגוס בבשרי, אבל אני חושב שבדיעבד זה נעשה על בסיס המטאפורה שגדלתי עליה. מי שלא יכול להקשיב - שיהיה לו דגל בתחת".
זה יהפוך להיות חלק קבוע מהמופע?
"בשום פנים ואופן. אבל זה מופע הדגל שלי".
אתה יודע שהשרה רגב ביקשה לפתוח נגדך בחקירה (בשעה שהדברים מתפרסמים ברונז נמצא בחקירה במשטרה – ב.ב.).
"אני אמשיך לעשות את העבודה שלי בין אם היא תתמוך בי או לא, ובין אם היא תחליט לכלוא אותו או לא. אני אמשיך לעשות את מה שאני עושה – אמנות. אני עושה תיאטרון ופרפורמנס, וזה מה שאני אמשיך לעשות. אבל מה שמעניין באקט של השרה זה השאלות שהוא מעלה. האקט הדוחה הזה הגיע בתגובה להתנהלות הדוחה שקרתה שם. יש שאלות לגבי חופש הביטוי – האם דמוקרטיה היא ערך סטטי? אני חושב שהשאלה היא איפה הדמוקרטיה מתחילה ואיפה היא מסתיימת. יש בחינה רציפה של הגבולות, וזה מה שמביא לכך שיש דמוקרטיה. ברגע שהדמוקרטיה היא ערך מוחלט – שם נפסקת הדמוקרטיה ומתחילה דיקטטורה".
ואיך אתה מסביר את ההתנהגות של רגב?
"אלה אנשים שנמצאים בשלטון ורוצים לשמור על הכיסא. השרה כבר דואגת לשנים שבהן ייתכן שתרוץ לראשות הממשלה, אז היא דואגת לבוחרים שלה ולמצביעים שלה".
"השמאל בישראל מפוטם וצבוע"
ברונז ורגב, כאמור, לא היו היחידים שעוררו סערה במהלך הוועידה. לצידם בלט בני ציפר, שהנחה פאנל בוועידה יומיים למחרת פרסום הטור השנוי במחלוקת ב"הארץ" שבו הגן על חירותם של אמנים לפשיעה. ציפר נכח באולם במהלך הופעתו של ברונז, ואמר ל-mako תרבות כי "בעיניי זה נראה מצחיק, לא יותר מזה. מירי רגב הייתה חייבת להגיב על זה, אבל אני בטוח שהיא תמשיך לממן את המופע. זה זכה להתייחסות רק בגלל שזה הגיע אחרי הנאום של רגב, בגלל המתח שהיה באוויר". ציפר השווה את התגובה למופע של ברונז ולטור שלו והסביר ש"זה מגלה את חוסר הסובלנות של הקהל בישראל. יש חוסר יכולת להתמודד בוויכוח, יש רק רצון למחוק את הדעה של הצד הנגדי".
"השמאל בישראל ממש לא ליברלי", אומר ברונז. "זה שמאל מפוטם ובעיקר צבוע שרואה בעצמו משהו שהוא רחוק מלהיות. האירועים אתמול היו הוכחה מאוד חותכת לכך שגם השמאל נמצא בימין".
אגב, ציפר לא ממש התרשם מהמופע שלך. הוא אמר ש"זה כבר נעשה בתחילת המאה ה-20 על ידי אמני דאדא וסוריאליסטים, זאת ואריאציה מי יודע כמה".
"היה דיון על זה בארצות הברית - הציעו לאנשים שחשים כעס כלפי השלטון לקחת את הדגל ולבזות אותו. אני יודע שהשרה מאוד אוהבת להשוות אותנו לארצות הברית, אז הנה עוד משהו שראוי שהיא תבחן".
מה עשית אחרי המופע?
"למרבה האירוניה, בסוף כל המהלך האקסטטי הזה רכבתי על אופניי ליפו, כשהבוץ מהמופע עוד עליי, והלכתי ללמד שייקספיר".
האם סערת הרגשות מהמופע עלתה מול התלמידים?
"ממש לא. שמתי את זה בצד, אני מספיק מקצוען להיות פנוי לחלוטין עבור התלמידים שלי בשיעור. יש איזשהו ניסיון להוציא אותי הזוי או משהו שאני רחוק מלהיות. אני חושב שמי שהזוי כאן הוא בעצם מי שבא לקרוא לי הזוי. מי שנמצא בראשות המדינה הזאת".