אסף אמדורסקי מגיב לביטול "מרימים לכיפור": "החילונים פחות פתוחים משרציתי להאמין"

לאחר שאתמול החליטו מארגני המופע "מרימים לכיפור" לבטלו בעקבות המחאה סביב הדרת זמרות מהאירוע, מגיב הבוקר אסף אמדורסקי – המנהל המוזיקלי והמפיק המוזיקלי של המופע – בעמוד הפייסבוק שלו לאירועים האחרונים.

"אחרי קיטונות של בוז והרבה הרבה תלונות ונאצות", פותח אמדורסקי (הטעות במקור), "אני רוצה לחרוג ממנהגי לדלג בהומור מעל פני הדברים ולגלות קצת איך התגלגל העניין". המוזיקאי עמד אתמול תחת מתקפה ציבורית בעקבות חלקו באירוע שאליו לא הוזמנו מוזיקאיות ובעקבות דבריו כי "מי שמממן את האירוע זה אדם דתי ויש לו את השיקולים שלו ואני מכבד אותם". לאחר שחלק מהאמנים החלו לסגת בהם מהכוונה להשתתף באירוע (ישראל גוריון ביטל את בואו, שלומי שבת אמר כי ישקול את השתתפותו, והמנחה המיועדת קורין גדעון מסרה כי היא בכלל לא תהיה בישראל באותו זמן), ולאחר שאחדים מנותני החסויות (בהם ההסתדרות הציונית העולמית ורדיו לב המדינה) הסירו את תמיכתם, החליטו המארגנים לבטל את האירוע.

אמדורסקי מספר בפוסט ארוך כי לפני שבועיים פנו למשרד ההפקה שלו, "המון ווליום", בבקשה "לנהל מוזיקלית ערב סליחות שמארגנים דתיים מכפר חב"ד". אמדורסקי מספר כי הוא הבין שהוא "נדרש להיכנס לעולמם המוזיקלי והערכי בלי צידה שהבאתי מהבית. כלומר לבוא נקי ולהשתלב".

"ממש בסוף השבוע שעבר גיליתי שהניסיון השיווקי שלהם קורץ באי חינניות לחילוני תל אביב והאירוע מתחפש לפסטיבל מוזיקה רגיל, כולל שם שהביך אותי לאללה...", ממשיך אמדורסקי. "פניתי בדחיפות למארגנים בבקשה לשנות חזרה את הצגת האירוע ושמו לשקיפות שלו, להציגו כאירוע סליחות דתי לכל דבר ולא לנסות להתחפש למה שהוא לא ולמרות שקיבלתי אוזן קשובה, יד אחרת שם כבר מיהרה לשחרר פירסום עם שם שלקוח מעולם קהילת הגייז של לפני כמה שנים וסלוגנים מאוד לא אותנטיים". בהמשך, מספר אמדורסקי, פנו אליו מ"הארץ" ו"בעוד שאני מנסה להחזיר את הפרסום לשפיותו ולהבהיר שמדובר באירוע דתי לכל דבר - התחיל כדור השלג של הדרת נשים להתנפח למימדים אימתניים".

אמדורסקי מבהיר שלהבנתו מדובר ב"אירוע דתי שמתארח במרחב הציבורי הלא דתי בו מכבדים אנשים שקיבלו על עצמם דיני שולחן ערוך (לפיו לא שרות נשים לפני קהל מעורב), אירוע שכזה לא מאיים על החילוניות ועל ערכיה של עיקר החברה הישראלית". הוא מדגיש ש"אין שום סיבה לפחד ממנהגי הציבור הדתי ואפשר להאמין שהם טועים נורא וששוויון מגדרי הוא מעל כל הלכה ומנהג ואפשר גם לא לתת לזה לאיים עליך".

"למה לא להכריח את הדוסים האלה שיתנו לנשים לשיר אצלם במופע?", שואל אמדורסקי. "נשים במגזר הדתי הן גם 50 אחוז (אם לא יותר) והן כוח סקטוריאלי שמצביע בבחירות ומנהל את חייו מתוך בחירה חופשית. גם הן בוחרות, למשל, לא לשיר בפני קהל מעורב". "המרחב החילוני הרבה פחות פתוח ומקבל ממה שרציתי להאמין", הוא מסכם.

אמדורסקי מציין בהמשך שחובשי כיפה באים לא פעם להופעותיו, בהן הוא מופיע לצד מוזיקאיות; שנוכחות גברית בלבד קיימת גם במקומות אחרים, כמו במחול, בספורט ובקולנוע; ושהוא עצמו כבר הפיק בעבר ערב שהופיעו בו נשים בלבד, ו"לא נשמעו קולות זעקה ומחאה על אפליה מגדרית".

"אי אפשר לכפות תיקון חברתי", כותב אמדורסקי, "ובטח שלא לבוא עם זה לחברה דתית ולבקש ממנה ליישר קו. חשבתי שלפעמים אפשר להניח בצד את תיקון העוולות החברתיות ולהתעסק רק במוזיקה".

אמדורסקי מבקש בסיום "סליחה מכל הנשים שנפגעו מהאופן בו זלזלתי במעמדן ובחשיבותן בלי משים", ומודה על ההזדמנות "להביע את דעתי ולעורר עוד דיון בנושא סובלנות הדדית ושוויון הזדמנויות".