אשם או זכאי? האמת שמאחורי שלילת התארים של ארמסטרונג

נראה שהסוכנות האמריקנית סימנה לעצמה את ארמסטרונג כ"דג שמן" שצריך לתפוס אותו ולא משנה מה יהיה המחיר. "אם תפסנו את ארמסטרונג, אז אף אחד לא יתעסק איתנו", זה המסר שהם משדרים לכולם. מריון ג'ונס, טים מונטגומרי וג'סטין גאטלין הם דגי רקק עבור טייגארט. ליו"ר בכלל לא איכפת מהזכיות של ארמסטרונג בטור דה פראנס, לא משנה לו אם הרוכב יחזיק בתארים או לא, העיקר שיודה באשמה. לכן, ארבעה ימים בלבד אחרי ההצהרה, טייגארט כבר מנסה לפייס את ארמסטרונג - "אם הוא יודה באשמה, אז 5 מהזכיות יוחזרו לו", אמר טייגארט.

אפשר לפרש את המהלך כהתקפלות של USADA. אולי הם באמת טיפסו על עץ גבוה מדי ואולי ארמסטרונג הוא באמת מושא להערצה שמעמדו לא יסולא בפז ובאריתרופואטין. לכן הם חוזרים בהם מההצהרות על טכניקת ההזרקות של ארמסטרונג בין השנים 1998 ל-2005 ורק דורשים הודאה באשמה, שתחזיר לו את התארים מ-1999 עד 2003. מנגד, מעצם הוויתור החלקי הם מציבים ללאנס ארמסטרונג מלכודת. "אתה רוצה לשמור על התארים שלך? מצוין, רק תגיד שנטלת סמים במהלך כל הקריירה שלך!". קשה לי להאמין שארמסטרונג ישיב בחיוב להצעה שכזו, הרי במשך שנים הוא שמר על קו של הכחשה מכל וכל.
 
אז למה הוא הרים דגל לבן?
התשובה לכך לא ברורה. לארמסטרונג יש את כל הכוח הכלכלי כדי להילחם לנצח ב-USADA ולשסות בארגון אינסוף עורכי דין, שיכבלו אותם בבתי משפט עד אין קץ. תוסיפו לזה את העבודה שכבר ציינתי - אין ל-USADA שום הוכחה לכך שארמסטרונג נכשל בבדיקה לגילוי חומרים אסורים ומשפרי ביצועים. תוסיפו לזה את העבודה שה-UCI, התאחדות האופניים הבינלאומית, ניצבת לצידו של האליל הגדול של הענף, ששינה מקצה לקצה את יחסי הציבור והמוניטין סביב ושל ענף האופניים.