(וידאו: ההפסד של הקליפרס לסן אנטוניו)
15 בדצמבר צוין השבוע. עבור רוב אנשי העולם זהו יום רגיל; עבור בודדים, ביניהם שחקני המסך דון ג'ונסון (מיאמי וייס) וקמילה לאדינגטון (האנטומיה של גריי) ושחקן ה-NBA ג'אליל אוקאפור זהו גם יום הולדת. עבור אוהדי כדורסל אמריקנים, זהו היום בו רוב שחקני ה-NBA שחתמו על חוזה במהלך הפגרה האחרונה הופכים להיות זמינים לטרייד, מה שפותח את עונת העסקאות רשמית. הנה חמש החתמות שנראו מעניינות בקיץ, אבל איך לומר, עד עכשיו לא ממש מספקות את הסחורה – ואם היה אפשר להחזיר את המוצר לחנות, או לקבוצתו הקודמת, נראה שלמנג'רים לא היתה התנגדות.
טיי לוסון, יוסטון רוקטס
כמה זה עלה: חוזה לעוד שנתיים, 26 מיליון דולר – אבל רק העונה הנוכחית מובטחת
הנזקים: 5.9 נקודות, 4.2 אס', 2.0 איבודים, 32.9% שדה, 29.4% שלוש, 68.6% עונשין
הסיבה לבקשת ההחלפה: הבגד נראה אחרת בחנות
כאשר לוסון הגיע מדנבר, כשחקן שרושם כמעט 15 נקודות ו-10 אסיסטים לערב, נראה שהרוקטס לקחו הימור מחושב והשיגו את הגניבה של הקיץ: תמורתו הם ויתרו רק על בחירת סיבוב ראשון שהנאגטס יקבלו במידה ויוסטון תהיה בפלייאוף, ועל קערת שאריות ממנה היחיד שנותר בדנבר הוא קוסטאס פפאניקולאו. רק שלוסון הגיע למחנה האימונים שמן ולא בכושר, נזרק על ידי קווין מקהייל מהחמישייה לספסל בניסיון של המאמן להתגבר על הפתיחה המאכזבת, וגם יורשו של מקהייל, ג'יי.בי ביקרסטאף, לא מתלהב מהטאלנט.
לא רק שלוסון לא מועיל, הוא פשוט מזיק. ההגנה שלו חלשה מזו של פטריק בוורלי, בציוות שלו עם הארדן חובב אחזקת הכדור הוא בקושי בא לידי ביטוי בהתקפה, וגם מהחמישייה השנייה הוא לא נותן פתרונות. ואם זה לא מספיק, הרי שלוסון צייץ בקיץ שהוא יקלע "1,000,000 נקודות נגד דנבר"; הרוקטס סיימו את הסדרה העונתית נגד הנאגטס כבר בשליש העונה הראשון, והובסו 3:0. לוסון קלע במשחקים הללו 14 נקודות ביחד, ב-4 מ-22 מהשדה, ופספס את התחזית שלו ב-999,986 נקודות בלבד. דריל מורי כבר התחיל לסמס "ער?" לכל מיני מנג'רים, בניסיון להיפטר מהנטל. חלקם, כך נראה, ישמחו הפעם לסנן אותו.
לאנס סטיבנסון וג'וש סמית', לוס אנג'לס קליפרס
כמה זה עלה: סטיבנסון ב-18.4 מיליון דולר לשנתיים, כשרק השנה הנוכחית מובטחת; סמית' לפחות הגיע במחיר מציאה – משכורת מינימום לווטרן של 1.5 מיליון דולר
הנזקים: אצל סטיבנסון – 4.6 נק', 2.7 ריב', 1.8 אס', 43.1% שדה, 68.4% עונשין; אצל ג'וש, 5.9 נק', 4.1 ריב', 1.4 איב', 40% שדה, 57.9% עונשין
הסיבה לבקשת ההחלפה: המוצרים חורקים ועושים יותר מדי רעש בזמן הפעולה
לקליפרס היתה בעיה של חיזוק מהספסל בשנה שעברה, כאשר השישייה הבכירה נשחקה כל כך הרבה בסדרות נגד סן אנטוניו ונגד יוסטון – שהקבוצה של דוק ריברס הצליחה לאבד יתרון דו ספרתי במצב 1:3 נגד הרוקטס ובסוף גם להפסיד בסדרה. עם סטיבנסון שסוף סוף לא היה עליו לחץ להיות הכינור הראשון, וסמית' ששיקם את עצמו ליד ההיי-סקול באדי דווייט הווארד, הבעיה הזו היתה אמורה להיפתר. במקום זה, שני השמות הללו כבר "יוצרים עניין", על פי יאהו, בשוק היד השנייה של הליגה.
סטיבנסון מתחיל להוכיח את עצמו כמארברי של העשור הנוכחי – מזיק לקבוצות אליהן הגיע, עוזר לקבוצות אותן עזב (ד"ש מפול ג'ורג' ומניקולה באטום; אפילו מאט בארנס, שעבר תמורתו בטרייד ונחתך בשארלוט, נכנס לאחרונה לחמישייה של ממפיס). לדוק ריברס אין מושג איך להשתמש בו ודווקא נגד אינדיאנה, כשקיבל הזדמנות לרכז בחמישייה השנייה, נתן את משחקו הטוב ביותר העונה עם 18 נקודות – רק שאז ריברס חזר לספסל אותו. ריברס, שזוכה לגיבוי מוחלט מהמנג'ר בעיקר מכיוון שהוא גם המנג'ר, ממשיך להנדס חמישיות שונות ללא הצלחה. לאחר שתירץ שסטיבנסון יוצר בעיית ריווח, העדיף על פניו בחמישייה את לוק רישאר מ'בה א מוטה, אולי שחקן ההתקפה הגרוע ביותר בסגל שלו. מצד שני, לפחות הניצחונות עושים לסטיבנסון חשק לרקוד.
סמית' היה חתיכת טיפוס גם לפני שעזב – להזכירכם, הפיסטונס העדיפו לשלם לו בעונה שעברה עשרות מיליוני דולרים כדי שלא ישחק אצלם – ולפני מספר שבועות גם ניהל עם ריברס קרב קללות בחדר ההלבשה, אותו תיאר ג'ייג'יי רדיק באלגנטיות כ"רעשים קולניים". למרות שעל פניו הוא סנטר אידיאלי לחמישייה שנייה, לסמית' יש את הפלוס/מינוס הכי גרוע בסגל של הקליפרס עד עכשיו – מינוס 3.
וכן, אנחנו זוכרים שגם פול פירס שם ולא ממש נראה כמו עצמו. אבל החוק הראשון של פול פירס בשנים האחרונות הוא שאסור לכתוב עליו מילה רעה עד אפריל, כי אז מגיע הפלייאוף וכולנו נראים ממש מגוחכים.
רוי היברט, לוס אנג'לס לייקרס
כמה זה עלה: כ-15 מיליון דולר לשנה אחת
הנזקים: 110.8 נקודות ל-100 דקות, 7- פלוס/מינוס, 45.2% מהשדה, מאזן 23:4
הסיבה לבקשת ההחלפה: הטכנולוגיה כבר יצאה משימוש
לדינוזאורים היה מטאור גדול שבא והשמיד אותם, לרוי היברט יש את הסמול-בול. מי שהיה לפני כמה שנים מה שנקרא Game-Changer, ואחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, הופך לא רלוונטי בעידן בו אפילו הקבוצות שמסורתית מזוהות עם משחק איטי – וושינגטון, אינדיאנה, ממפיס – נכנעות לצו האופנה, ומתחילות לשחק עם ארבעה גארדים ושחקני כנף ורסטיליים בחמישייה.
המומחיות של היברט היא לעמוד מתחת לסל ולחכות לנודניקים שינסו להטריד את מנוחתו, אבל הליגה הולכת ומתרחקת מהטבעת כאידיאולוגיה; יותר ויותר קבוצות מתבססות על הזריקה מבחוץ, והשלשות העונה הן כבר 28.2 אחוז מזריקות השדה בליגה כולה – לעומת 26.8 אחוז בעונה הקודמת, או 25.9 בזו שלפניה.
העובדה שהוא לא ממש מופעל בהתקפה – אחוז השימוש בו בלייקרס הוא 13.4, רק ללארי נאנס ג'וניור יש אחוז נמוך יותר – כנראה פוגעת, כפי שקרה באינדיאנה, גם בביטחון העצמי: הוא אפילו כבר לא מפחיד אף אחד. רק 8 שחקנים בליגה התמודדו מול יותר נסיונות קליעה באיזור הטבעת, אבל מתוך 8.5 הזריקות שמנסים לקלוע מולו, 4.2 נכנסות בממוצע למשחק – מה שמעמיד את ההשפעה ההגנתית (Defensive Impact) שלו במקום ה-96 בליגה, מתוך 203 שחקנים שמולם בוצעו לפחות 2 זריקות לערב.
בינתיים, אינדיאנה – שקיבלה בטרייד על היברט בחירת סיבוב שני ובועת אוויר גדולה – התקדמה למאה ה-21, ועובדת עם סנטרים דינמיים יותר כמו יאן מהינמי, ג'ורדן היל ומיילס טרנר. אצלה זה עובד מצוין.
טייסון צ'נדלר, פניקס סאנס
כמה זה עלה: 52 מיליון דולר לארבע שנים
הנזקים: מינוס 3.4 בפלוס/מינוס, הכי גרוע בקבוצה; 47.8% מהשדה
הסיבה לבקשת ההחלפה: התפרים נפרמים, ומתברר שיש בגד מתאים יותר בארון
רגע השיא של טייסון צ'נדלר בפניקס עד עכשיו, ככל הנראה, הוא עצם החתמתו באמצע יולי; המנג'ר ריאן מקדונו, שרצה להראות את רצינות כוונותיו בפגישה עם למרקוס אולדריג', הדהים את הפורוורד שהיה אז שחקן חופשי כשהכניס את צ'נדלר לחדר עם חוזה חתום, ורצה להראות ללמרקוס – הנה, מצאנו 5 חוסם שיכול לשחק לידך ולאפשר לך ליידות מחצי מרחק באין מפריע. אז צ'נדלר אכן לא הפריע לאולדריג' לבחור בסן אנטוניו, ופניקס נשארה בלי למרקוס ועם סנטר יקר בטירוף שהתחיל, פתאום בגיל 33, להחליק מצדו השני של ההר.
בשיאו, צ'נדלר היה סנטר אידיאלי למשחק המודרני. יוצא לחסימה, מתגלגל לצבע בלי לפקוק אותו, מסתער על ריבאונד ההתקפה או מסיים אלי-אופס. בעונות האחרונות אחוז השדה שלו עמד על 65.4, 67.9, 63.8, 59.3 ו-66.7, אבל העונה הוא ירד מ-50 האחוזים לראשונה מזה עשר שנים, כאשר הבעיה העיקרית היא 56 אחוז בטווח של מטר מהטבעת, וממוצע של דאנק בודד למשחק.
אחד מאחרוני התיכוניסטים שהגיעו ישירות ל-NBA מתחיל לאבד את היתרונות הפיזיים שלו, כבר לא יכול לרוץ מעלה-מטה בקצב הפסיכי של המדבר, ומה שנשאר ממנו זה שומר סביר וריבאונדר טוב עם משחק התקפה מינימלי, ובחור נהדר לחדר ההלבשה. היכולת המצוינת של אלכס לן, כאשר צ'נדלר נעדר בשל פציעה, הדגישה עד כמה הסאנס לא צריכים את צ'נדלר, ויכול להיות שבחדר ההלבשה הוא מספר בדיחות ונותן צ'אפחות ידידותיות, אבל במאזן 16:12 לקבוצה עם אחד מצמדי הגארדים הקטלניים בליגה, כנראה שגם כאן הווינריות שלו לא באה לידי ביטוי.
טימי הרדאוויי ג'וניור, אטלנטה הוקס
כמה זה עלה: בחירת אמצע סיבוב ראשון בדראפט מצוין
הנזקים: הפלוס/מינוס (4.8-) הכי גרוע בקבוצה, 23% שדה, 10 נקודות עד עכשיו העונה
הסיבה לבקשת ההחלפה: מצטערים, היה טירוף בדראפט ולא שמנו לב מה אנחנו עושים
האיש שהתרגל לאור הזרקורים של המדיסון סקוור גארדן, סיפק שוטאאוט מרהיב במשחק הצעירים של האולסטאר ונתן לא מעט רגעים יפים – מבחינה אישית – כשחקן הניקס, נאלץ להתרגל לאחרונה לאור הקצת פחות בוהק של זרקורי ליגת ההתפתחות, שם הוא משחק בקאנטון צ'ארג', אי שם באוהיו, וממשיך ליידות לבנים (27 אחוז מהשדה, 7 אחוז מעבר לקשת). בינתיים ג'ריאן גראנט, שנבחר במקום ה-19 ועבר לניקס בעיסקת החליפין, מראה פוטנציאל לא רע בכלל בניו יורק.
לא ברור מלכתחילה מה ההוקס מצאו בהרדאוויי שמזכיר את סגנון המשחק שלהם, אבל אם הם חשבו שהשחקן שלא מתאמץ בהגנה ולא בורר זריקות יצליח לשנות את טבעו, הרי שזה כנראה לא קרה. מייק בודנהולזר בקושי נתן לו הזדמנות, וגם כאשר נתן, ראה אותו משחק רע. ב-44 דקות הרדאוויי קלע שלושה סלי שדה בלבד מ-13 נסיונות, וההוקס מפסידים ב-19 הפרש. אחרי העזיבה של דמארי קארול, ההוקס ניסו למצוא את החתיכה החסרה בקו האחורי, ליד ג'ף טיג וקייל קורבר. בינתיים, אפילו הרוקי למאר פאטרסון, שלא נבחר בדראפט, מקדים את טימי ג'וניור ברוטציה.
