התמונה בליגת העל מתבהרת: 5 מחזורים, סיכום ביניים

המחזורים הראשונים בליגת העל שימשו למעשה כמשחקי הכנה לליגה. לא הייתה הכנה ראויה (מלבד המשתתפות באירופה) לא היה גביע הטוטו, הייתה סחבת עם תקציבים והחתמות. אבל זהו, חמישה מחזורים זה כבר מספיק. המחזור האחרון כבר אמור להצביע על כמה נקודות וכיוונים עבור הקבוצות.

הפועל ת"א. הציפיות שהפועל תתמודד על האליפות היא משאלת לב של האוהדים אבל לא דבר רציונלי. יש להפועל הרבה הרבה עבודה מערכתית במקביל לנושא המקצועי שלוקח זמן לקדם ולתקן. מצד שני, לאמן קבוצה גדולה שהציפיות ממנה לשלוט, להגיע למצבים ולנצח קבוצות קטנות (בטח בבית) זה דבר לגיטימי. שתי תוצאות 0:0 בבית נגד סכנין ורעננה שכללו מעט מאוד מצבים אמיתיים מול השער צריכים להדליק נורה אצל רן בן שמעון.

ככה קבוצות קטנות ישחקו נגדו בבלומפילד. זה הלחץ והציפיות של מועדון כזה. לדעת לפצח הגנות, את השקט בפעולה האחרונה שמשנה משחק וכדומה. זה דורש ממנו סגנון אחר של משחק מזה שהביא לו את האליפות בקרית שמונה. הוא בהחלט מנסה, אך כרגע זה עדיין לא מגובש מספיק על הדשא.

אני מאוד מקווה שמטרת הראיון שלו ("כמו בוגרים נגד נוער") לאחר המשחק הייתה לשדר לאוהדים שהקבוצה שלו ושלהם חזקה. שהיא בכיוון הנכון. כי בניגוד לרוב הפעמים – רן חטא בלשונו. קבוצת בוגרים מול נוער? רעננה? זו שמקדימה אותך בטבלה עם שליש תקציב? שבאה להוציא 0:0 נגד הפועל שנתנה רביעייה שבוע קודם? שבמחצית הראשונה עשתה בית ספר לטקטיקה עם 2-4-4 נסוג וצפוף רחוק מהרחבה שלה?

אכן, במחצית השנייה החילופים הוסיפו והמשחק של הפועל היה יותר דינאמי ודרך האגפים אבל קבוצת בוגרים מול קבוצת נוער לא בועטת פעמיים למסגרת בתשעים דקות. היא מגיעה למצבים, והרבה! היא לא נהנית רק מאמביציה והנעת כדור. גם אם אתה מרגיש ככה תכבד את מי שעמד מולך, מאמן ושחקנים, את ההשקעה שלהם ותגיד את זה בשיחות פנימיות ולא קבל עם ועדה.

מהעבר השני עוד שאפו לאוסף של קורצקי. הוא לא מתבייש להגיד את האמת. אין לו סגל נוצץ, הוא רוצה לחיות וכשצריך אז מכוער. האיש שנסע להשתלם אצל סימאונה באתלטיקו מדריד בהחלט מנסה ליישם את זה על המגרש. למשל את העמידה ההגנתית בקווים ישרים קרובים וצפופים של 2-4-4 כשכל שחקן מחפה על החבר ומחויב טוטאלית בהגנה. טוני נאקאוואמה, בלדוט ותמיר כהן נראים טוב העונה והמובילים של רעננה. יחד עם זאת יש שני נושאים לשיפור: היציאה קדימה למתפרצות. אפשר וצריך יותר. במחצית השניה זה כבר היה הרבה פחות טוב והיה צריך להגיב ולעבור למערך של 3-3-4 כדי לייצר תמיכה באגפים של הפועל ששינו את המשחק. הקבוצה שלו הלכה אחורה ושיחקה בתוך הרחבה. מסוכן ובעייתי.

הפועל יוצאת למשחק סופר מעניין בטדי. קצת מזכיר את העונה שעברה, אז היא באה במומנטום לא רע אבל הלחץ הכריע אותה לפני טדי, בתוך טדי ואחרי טדי. היא הפסידה שם ואח"כ שום דבר כבר לא נראה אותו דבר.

מי שתארח אותה, בית"ר י-ם הפכה את המוקש שלה ברמה"ש (סיפור עצוב אבל מתבקש) לניצחון חשוב שנותן לה שקט. משום מה, למרות שהכול התחיל באיחור בבירה, יש לחץ לא ברור ואין שקט במועדון הזה אף פעם. אף קוסם לא יכול להפוך אוסף שחקנים חדש בשבועיים-שלושה למכונה משומנת. לא בהפועל, לא בבית"ר ולא באף מקום.

בגרונדמן קיבלנו ארבעה צעירים בחלק הקדמי של אלי כהן. שלושה כוכבי ליגה לאומית (אצילי, זיקרי ואיציק כהן) וסולליך. בקישור האחורי ברק משה וקריאף. צעיר ומרענן. מספיק? השאלה היא למה מכוונים? שני הזרים בחלק ההתקפי אמורים להוסיף עומק, לייצר קבוצת מרכז טבלה לעונה הקרובה ואולי להרוויח בסיס אמיתי הלאה במקום תחנת רכבת.

תזכורת אחת לאלי כהן שמבין לאט לאט כמה לחץ יש בבית"ר גם כשאין סיבה ללחץ באמת. זה לא פשוט להיות שם, אבל כדאי לזכור תמיד שבכל רגע נתון רואים אותך ושומעים אותך... קריאת השפתיים בחגיגת השער השני לא משאירה מקום לדמיון. זה לא סגנון ראוי. צריך להיות חכם גם אם אתה צודק. זה לא היה מכובד.

מילה טובה מגיעה גם למרקו בלבול שהפך את סכנין ממסננת לקבוצת הגנה קשה ומאורגנת. כמו רעננה. כשיש הגנה קולקטיבית חכמה ונכונה אפשר תמיד לייצר נקודות. יש מעט מאוד התפרקויות לאורך הדרך. על זה הוא הלביש חלק קדמי מהיר ותחבולן. גדיר, כליבאת, מוגראבי, גנאים, קאסום ועוד אופציות. שתי הקבוצות עם תקציב קטן אבל נכון לעכשיו מודעות לחסרונות והיתרונות שלהן והן משחקות לפי זה. מה שאי אפשר להגיד על הפועל חיפה ובני יהודה שכבר כמה מחזורים לא טובות התקפית וגם לא הגנתית. הולכות לאיבוד בין לבין. מנסות לשחק כדי ליזום אבל זה הופך אותן לפגיעות בהגנה. חייבות בדק בית ובהקדם.

קרית שמונה החליפה סגל כמעט שלם. היא נפגעה מפציעת שיר צדק אבל חייבת להתגבש יותר טוב. היא במאזן סביר אבל כרגע יותר מדי שחקנים לא נותנים תפוקה ולא יציבים. יש לה המון ירידות ועליות. יחד עם זאת לדעתי הסגל שלה צריך להספיק לפלייאוף עליון. לעומת זאת הדשא באצטדיון שלה לא ראוי אפילו לליגה לאומית. חבל. זה קודם כל פוגע בה.

מכבי פתח תקווה עשתה ניצחון גדול ובשקט בשקט חיזקה את עצמה בשלושה שחקני התקפה טובים: רועי דיין, אלרואי כהן ודני פרדה שחזר. הם לא בכושר אבל זה הופך אותם ביחד עם גלבאן (איזה שחקן, בפעם המיליון) ועומר גולן לקבוצה עם עומק בהתקפה כך שהיא אמורה להשתפר אחרי הפגרה. ההגנה שלה עדיין לא מספיק טובה והיא עדיין סימן שאלה.

לסיום ברכות לעכו על הניצחון הראשון וברכות לדודו גורש שלקח כדור מדהים בדקה האחרונה והזכיר ליובל נעים שהוא לא צריך לדבר עליו ולהלחיץ אותו. רק לתת לו שקט.