על היסטריה וחוסר סבלנות: בחיפה מנסים להתחפש לת"א

"נראה כאילו כולם פה בהלוויה של מר"ן, מה זה?", האיש הדתי שאמר את המשפט הזה נקלע לנחיל הירוקים השפוף והעצבני שזרם מחוץ לקריית אליעזר. ברקע עוד נשמעו אלפי אוהדים שרים "בזיון, בזיון", לקבוצה שלהם. "קריות! קריות! מישהו לקריות?", צעקו נהגי המוניות, "קח את תורג'מן", ענה איזה ג'ינג'י. בדרכו הביתה, חלוץ מכבי חיפה נתקע עם מכוניתו בתוך זרם האוהדים. 15 דקות לאחר שריקת הסיום הוא כבר יצא, התקלח וברח. כנראה שבנאדו פשוט בעט אותם מחדר ההלבשה, ועדיין, זו הייתה הבעיטה הכי מדויקת של מכבי חיפה אתמול. תמיד היה לו טאץ' עדין, קלאס.

כמה אוהדים נותרו אחרי שריקת הסיום וקראו למאמן להתפטר. כמה החליטו לשרוף כיסאות, כי מה נעשה לעזאזל עם המצית בכיס והזעם בקיבה? עשרות אם לא מאות, נטשו את האצטדיון עוד לפני כן. אוהדים שעוזבים לפני השריקה, לא משנה כמה רע הקבוצה שיחקה, הם פשוט בלתי נסבלים. מי שלא מאמין בנסים, שלא יבוא למגרשים. חוץ מזה, שהם מפסידים את ההזדמנות לשרוק בוז. אם אתם רוצים למחות, זו דרך לגיטימית. זוכרים את ה-2:3 של מכבי ת"א על בני יהודה בעונה שעברה? הטיל של לוגסי? אבי נמני, שמלך מהודו ועד כוש, עזב את האצטדיון בדקה ה-90, כשהיה 1:2 לזהובים. הוא הפסיד 9 דקות של אליפות.

"כולם פה מפריעים לכולם", אמר מישהו לידי, "זו הקבוצה הכי גרועה מזה עשור", הוסיף אחד, "זו הקבוצה הכי גרועה בליגה", הגזים אחר. כמה מהר במכבי חיפה שכחו את הקבוצה הנוראית שהייתה להם בפתיחת העונה שעברה. כמה הם היו רוצים עכשיו לחסות בנימה וחצי מהצל של אלישע לוי. אוהד שעבר במדרגות ליד קילל ללא רחמים את אחד העיתונאים וזה היה רק במחצית, שריקות הבוז הדהדו עד הנמל.

אוהדי מכבי חיפה התרגלו לנצח, להיות בצמרת, ואם לא, אז שורפים את המועדון. רוצים שינוי? קיבלתם. לפטר את עטר? בבקשה. שלום? עכשיו. הכול צריך להיות מהיר, כרגע, דור האינסטנט חייב לקבל תגובה מידית לכל פרובוקציה. לאף אחד כבר אין סבלנות. גם לבנאדו אין. אז במחצית הוא הכניס שני שחקנים שלא יעשו כלום, במקום שניים שלא עשו שום דבר. היסטריה. קשה היה למצוא שיטה בתוך הכאוס הזה, אין שקט, סדר ותכלית. דברים ששייכים לקבוצות גדולות באמת.

חן עזרא הוא כמו מטוס F16 שנכנס בקיר בטון. מאז היד ההיא מול ב"ש, קינן תופס כל דבר עם הזרוע, גם את השחקן שמולו. ראיוס עדיין נישא על גלי ההצלחה מפתיחת העונה, אבל בסוף היום, לא מספק את הסחורה. קטן? הולך כצאן לטבח. אם הקבוצה גרועה, גם הוא. אז מי? ידין? אפור. תורג'מן? הבלחות מקריות. אנדלובו? ממש. אזולאי? אז אולי הגיע הזמן להעיף מבט לעבר מחלקת הנוער המפוארת, יש שם כמה יהלומים שישמחו להוציא את העגלה מהבוץ, ואם לא, לפחות הם ישתפשפו קצת.

כשרק הגעתי לאזור האצטדיון נדהמתי לגלות שהרחובות שוממים. העיר לא התעוררה ליום של דרבי. "ייקח להם קצת זמן", הבהיר אחד את המצב, "בתל אביב זה לא היה קורה, אה?". כולם בחיפה קצת וונאביז. רוצים להיות ובטוחים שהם כמו. טובים כמו התל אביביות, גדולים כמו הגדולות, במרכז כמו ההם שם, 80 קילומטרים דרומה, איפה שהמרכז. אבל בשורה התחתונה, הקצב בצפון שונה וזה דווקא אמור להיות לטובתם. אז אולי הדברים לא יקרו כל כך מהר, אולי ייקחו בחיפה יותר את הזמן, אולי לא ישרפו כסאות במחזור ה-7 ואולי לא יכריזו על אובדן האליפות בפתיחת העונה. אם יתחילו לכבד את מה שיש להם ביד ולא יחשבו על החסרונות, הם יצליחו לצמצם את הפערים מהתל אביביות. חיפה איבדה את הזהות שלה בניסיון להתחפש למשהו אחר, אבל היא לעולם לא תעמוד בקצב. רק אם תחזור למקורות, מהסוף להתחלה, לנצח כדי לנצח ולא כדי לעקוף מישהי, היא תגיע אל הנחלה. תל אביב.