טעות היסטורית: ספרד היתה גדולה, אנחנו בחרנו רק לבקר

למרבה המזל, בסוף היא לא השאירה לנו ברירה. אם רצינו או לא, כולנו שיבחנו, היללנו ופיארנו אותה על ההישג הכביר ביותר שידעה נבחרת כלשהי בטורנירים בינלאומיים מאז ומעולם. רק שבדרך לשם אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי והחמצנו בענק את הזכות להתפעל מההיסטוריה שהתרחשה לנגד עינינו. אחרי שלושה שבועות של הכפשות היא צירפה לארון התארים החדש גם את יורו 2012. אף אחד לא נפל מהכיסא. זה היה כל כך צפוי. לא פלא שנכנסו בה, מי הרי אוהב שמגלים לו את הסוף? ביום הכיפורים הזה יש לא מעט מומחי כדורגל ומעצבי דעת קהל שחייבים לבקש סליחה מהנבחרת הגדולה בעולם - ספרד.

אבל בזמן שכולם ציפו לקונצרטים, ויסנטה דל בוסקה ידע מה יש לו ביד או ליתר דיוק מה אין לו. כעסו עליו שהוא משחק בלי חלוץ, אבל התעלמו מהעובדה שערב היורו פשוט לא היה לו על מי לסמוך. אז הוא פנה למה שהקבוצה שלו עושה טוב מכולן ומיקסם את הנעת הכדור עם קשר נוסף. זה לא תמיד היה קל לצפייה, לעיתים אפילו מתסכל, אך גביע שלישי ברציפות? יש. אנחנו אולי היללנו את יואכים לאב וצ'זארה פראנדלי, אבל לא ראינו שמי שמרוויח את כל הקופה עם שינוי מהפכני בעולם שמרני (נבחרת שמשחקת בלי חלוץ?!) היה האיש החביב מסלמנקה.

אחרי שרטנו שהיא משעממת, בכו שהיא מתבנקרת וקיבלו כמובנת מאליה את העליונות המוחלטת, הפינאלה הכל כך חד משמעי כבר הצליף בכל המבקרים. ב-1 ביולי העיניים נפקחו לרווחה כשהחיילים של דל בוסקה (שלא שינה כלום בשיטה) הראו כמה הם מוכשרים, כמה הם עדיפים על פני כל השאר ונכנסו להיסטוריה עם 0:4 מהדהד בגמר על איטליה. הנבחרת הטובה בכל הזמנים? יכול מאוד להיות. עכשיו, למישהו באמת מזיז אם היא שיחקה עם חלוץ?