השער הכי גדול שנפל בברנבאו: הזיכרון ההזוי מריאל - דורטמונד
שתיים מהקבוצות האטרקטיביות באירופה ייפגשו היום בווסטפאלן שטאדיון, אבל את נדב יעקבי המשחק הזה מחזיר ל''יום השוטים" ב-1 באפריל 1998. חצי גמר, תקלה ביזארית ומשאית מצ'וקמקת שהצילה את המצב. ערב נדיר בליגת האלופות
1 באפריל 1998 ואני באצטדיון סנטיאגו ברנבאו במדריד, עדיין מנסה לעכל את מה שראיתי 24 שעות קודם לכן, בצד השני של העיר, בוויסנטה קלדרון. אבי נמני עלה כמחליף אבל לא הצליח לעזור לאתלטיקו מדריד, שהפסידה 1:0 ללאציו בחצי-גמר גביע אופ"א. האווירה בקלדרון כמו תמיד הייתה מדהימה. אבל אוהדי הקולצ'ונרוס הלכו הביתה מאוכזבים.
אף אחד לא באמת ידע מה קורה. ואף אחד לא ידע איך יסתיים הערב הזה. על פי התקנון השופט יכול היה להורות על ביטול המשחק ולשלוח את 90 אלף האוהדים הביתה. קל להגיד, הרבה יותר קשה לעשות. כי אם המשחק מתבטל, מה עושים אז? משחקים אותו למחרת? ומה עם הקהל שרכש כרטיסים? ועם אלה שהגיעו במיוחד מגרמניה? מה גם שראשי דורטמונד היו יכולים כמובן לדרוש מאופ"א ניצחון טכני במקרה כזה. בסופו של דבר הוחלט לארגן בזריזות שער חלופי, להתקין אותו ולהוציא את המשחק אל דרך. רק מה? בכל האצטדיון הענק אי אפשר היה למצוא שער חלופי שכזה...
מה עושים?
אנשי ריאל שיגרו שליחים למתקן האימונים, להביא משם שער. ואכן, באמצע הלילה נראתה ברחובות מדריד משאית מצ'וקמקת דוהרת כשעליה שער כדורגל... רק תוסיפו ברקע את המנון ליגת האלופות ויש לכם סצנה מסרט תדמית דרמטי.
והדרמה עלתה שלב כשעה לאחר שהמשחק אמור היה להיפתח, אז הגיעה המשאית לשערי האצטדיון. אבל כאן לא הסתיימו הצרות. השער בגדר הכניסה היה צר מדי ושער הכדורגל לא היה יכול לעבור דרכו. הו, האירוניה. רק לאחר מספר מאמצים נוספים הצליחו להעביר את השער מ-ע-ל לגדר ואל תוך המגרש. עוד רבע שעה עברה עד שאפשר היה להתחיל לראות קצת כדורגל.
