זה היה המשחק הכי קל של גיא לוזון מתחילת העונה, ולא בגלל שבני סכנין לא היוותה יריב, ואכן, היא לא היוותה יריב - אבל לסכנין נגיע בהמשך. מדובר היה במשחקו הקל ביותר של המאמן שידע, שהגיע (כפי שאמר) בידיעה שאם לא ינצח הפעם הוא ישים את המפתחות וילך הביתה.
זו הייתה הפעם הראשונה שלוזון העלה הרכב נכון, מאוזן, עם הרבה יכולת טכנית ושחקנים שיודעים לטפל בכדור, וכל זאת בגלל ההרגשה איתה הגיע. בזכות השקט הנפשי שלו, דווקא בגלל כל הכותרות והשחזת הסכינים בחוץ, בידיעה שהוא שם את כל הכלים שלו שיכולים לנפק כדורגל מגוון, טכני שמשלב דאבל פאסים, טיפול בכדור ועוד.
ביציע ישב ככל הנראה המנהל המקצועי לעתיד. במידה וכן, אין לי ספק שמר אלאך, לאחר המשחק ובפגישה הראשונה עם לוזון, ישאל את המאמן איך יכול להיות שמספר 16 ומספר 14 הם לא שחקני הרכב קבועים אצלו. זו הייתה הפעם הראשונה שעומר דמארי וגילי ורמוט שיחקו אחד ליד השני, ואין לי ספק שלוזון ביושרו המקצועי יודה בשגיאה הזאת.
ואם כל זאת, במידה ומתמנה מנהל מקצועי, בדרך שקולה הוא צריך לתת למאמן להמשיך בעבודתו, לבחון את אופי השחקנים, לבחון את אופי הקבוצה כקבוצה, ולקבל החלטות מקצועיות בהמשך הדרך ובהתאם לנתונים שיצטברו בפנקסו עם הזמן. לגבי סכנין, היא הייתה טרף קל ועדיף שיתעוררו שם כמה שיותר מוקדם כי אם לא, הם ימצאו את עצמם מהר מאוד בקרבות הרתיחה של התחתית.
תהליך בו שום דבר לא מקרי: נתניה הקבוצה הכי מהנה בליגה
לקחת קבוצה מהליגה הלאומית, שהגיעה ממצב של פירוק עם מינוס של 9 נקודות בליגה השנייה, ולהצליח לייצב הרכב ושיטת משחק שתפרק את הליגה הלאומית ותמחק את הפחתת הנקודות, לעלות ליגה בצורה כל כך מרשימה תוך כדי הצגת כדורגל התקפי ומלהיב שזה פשוט עונג גדול לראות את מכבי נתניה, זה הישג שראוי לציון.
יחד עם זאת, גולת הכותרת בנתניה המלהיבה היא היכולת לשמר את הסגל ולהאמין שרובו יכול להשתדרג ברמת המשחק וברמה המנטאלית ולהוות פקטור מול כל יריב בליגת העל. בשנה וחצי נתניה הבקיעה 101 שערים (80 בליגה הלאומית ו-21 בליגת העל במחזור עשירי), והיא הקבוצה היחידה בליגה שמשחקת בשיטת 4-4-2 מעוין, מערך שקשה מאוד ללמד, וקשה עוד יותר ליישם אותו, בפרט במשחק לחץ כמו שמכבי נתניה משחקת.
השיטה המיוחדת של הצהובים-שחורים גורמת ליחידים להיחשף וגם מאפשרת להם לקבל את ההזדמנות להוכיח את מה שיש להם ברגליים. זו שיטה שיודעת לעזור להם לנפק את היכולות הווירטואוזיות שיש לשחקנים האלה, עם הרבה איזון מהקישור. שלושת הקשרים (ניקו אולסק, עלי מוחמד ואביב אברהם) מעבירים מסר לשלישייה הקדמית לפיו "לכו, תיהנו. אנחנו נעשה בהגנה את מה שצריך וכאשר תהיו זקוקים לעזרתנו בחלק הקדמי, נדע להגיח מקו שני לרחבת היריב".
בתוך המבנה הקבוצתי הזה יש גם התפתחות אישית של שחקנים צעירים, שנתניה תהיה חייבת למצוא את הדרך לשמור עליהם, דבר שיהיה לה מאוד קשה. דיא סבע, אביב אברהם ועלי מוחמד הם שחקנים שדרך כוכבם, ולא מן הנמנע שהקבוצות העשירות יותר ירצו אותם.
במשחק מול הפועל חיפה גיליתי את הנקודה שכל כך חיכיתי לראות והיא האיזון בין משחק ההגנה לבין משחק ההתקפה הכל כך מוכר של מכבי נתניה. האדומים מהכרמל שידועים ביכולתם לבצע התקפות מתפרצות קטלניות עם חנן ממן, אלון תורג'מן ועדן בן בסט, כמעט ולא הצליחו לייצר התקפות מעבר. הבלימה של התקפת הפועל חיפה היא בזכות משחק ההגנה והלחץ המאסיבי של הגנת מכבי נתניה, שיכולה להוות בסיס יצוק להמשך הדרך עבור נתניה המלהיבה. הקבוצה הכי מהנה בליגת העל נכון לכתיבת שורות אלה.
