חדשות
זה אולי נשמע כמו פרדוקס, אבל החבר של אלין הוא לוזר
אלישי כדיר עבר השבוע בהשאלה ממכבי תל-אביב לחיפה. זה צעד לגיטימי לשחקן שרוצה לראות יותר פרקט, אלא שהפורוורד החליט לתת ראיון פרידה מביך בו הוא מאשים את כל העולם בחוסר ההצלחה שלו במדי הצהובים, חוץ מאת עצמו. עמית סלונים חושב שכדיר צריך להשאיר את עולם התקשורת לזוגתו, ולהתרכז בלשחק כדורסל
ככה זה. לפעמים גם מי שנראים לנו כווינרים האולטימטיביים – מתבררים כלוזרים הכי גדולים. תשאלו את טייגר וודס, מייקל ג'קסון או דודו טופז. אנשים שעשו בחירות חיים בעייתיות שהטילו צל ענק על הכישרון הנדיר שלהם.
משפטים כמו "ציפיתי מבלאט לדברים אחרים" או "לא ידעתי שהעמדה שלי תהיה כל כך עמוסה" נשמעים בעיקר כמו משפטים של שחקן שלא מאמין בעצמו, ומצפה שאחרים יתנו לו צ'אנס. אז כן, כדיר יכול להאשים את הפציעה שסחב בתחילת העונה או את ההגעה של ליאור אליהו, אבל עדיף היה בשבילו לשתוק, ולעשות את מה שהוא יודע הכי טוב - לשחק כדורסל.
למה להתראיין דווקא לאתר "וואלה"?
כדי לראיין שחקן של מכבי תל-אביב צריך לקבל את אישור המועדון. עניין סמלי בעיקר, שקיים בכל מועדון ספורט גדול בעולם. המטרה היא לא להקשות על עיתונאים לראיין שחקנים, אלא למנוע מהשחקנים להביך את עצמם. כמה חבל. אם כדיר עדיין היה בחממה השומרת של הצהובים, אולי היה נמנע ממנו הראיון המביך לאוהד גרינוולד, יום אחרי ההודעה שהוא מושאל למכבי חיפה.
זה בסדר גמור. בדיוק כמו שקשה למצוא מילים רעות על הצהובים אצל רפאל נאה במדור הספורט של "ידיעות אחרונות", קשה למצוא יותר מדי מחמאות על התנהלות הצהובים באתר "וואלה". זה לגיטימי. הרי כל אחד יכול לבחור איפה לצרוך את ידיעות הספורט שלו. ובכל זאת, קשה שלא לתהות למה בחר כדיר לפתוח את הפה דווקא אצל גרינוולד, ולא בכל כלי תקשורת אחר שהיה שמח לשמוע את דבריו.
לנשוך את היד שמאכילה אותך
החוזה של כדיר במכבי תל-אביב מוערך במיליון דולר לשלוש שנים. אחרי עונת ההשאלה למכבי חיפה הוא אמור לחזור אוטומטית לשורות הצהובים. את המשכורת שלו הוא כמובן יקבל בזמן, בסוף כל חודש, ממכבי תל-אביב. לא היה עדיף לחכות עם הביקורת על המועדון שמשלם לך את המשכורת עד סיום שלוש השנים האלה? משפט כמו "בקיץ אחשוב טוב אם לחזור למכבי", כדאי לשמור לעצמך.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
אתר זה פועל כחוק ברישיון
