איתי אנגל החל את עבודתו העיתונאית ב-1989 כעורך חדשות החוץ בגלי צה"ל. בצד סיקור אירועי החוץ השוטפים הוא ערך והגיש את מגזין החוץ שלימים זכה ב"פרס מפקד גלי צה"ל".ב-1993 עבר לחדשות ערוץ 2, גם שם החל את דרכו כעורך חדשות חוץ. אחרי שנה מאס בעבודה משרדית והחליט לתת משקל יתר לעבודה עיתונאית ככתב שטח. אנגל עבר להכנת כתבות דוקומנטריות עבור "אולפן שישי", יומן חדשות ערוץ 2. לפני שנתיים עזב את חברת החדשות לטובת "עובדה". חלק ניכר מעבודתו הוקדש לכיסוי סכסוכים בינלאומיים. ב-1991 יצא אנגל לסקר את המלחמה בקרואטיה. בין השנים 1992 ו-1995 נשלח מספר פעמים לבוסניה משם העביר דיווחים לגלי צה"ל ולעיתון "הארץ". על עבודתו זו זכה מאוחר יותר בצל"ש מוועדת "פרס סוקולוב". באותן שנים העביר דיווחים מרוסיה, ליטא, לטביה, גרוזיה ואזרבייג'אן שלאחר התמוטטות ברית המועצות. ב-1994 נשלח לרואנדה לסקר את מלחמת האזרחים שם. ב-1999 סיקר את המלחמה בקוסובו וב-2000 את נפילת מילושביץ' ביוגוסלביה. ב-2001, לאחר הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק יצא אנגל לפקיסטן ולאחר מכן תיעד את המלחמה באפגניסטן. את מבצע "חומת מגן" ליווה אנגל ברמאללה, שכם וג'נין. בכל אחד מהמוקדים כיסה את האירועים מנקודת המבט של שני הצדדים, הישראלי והפלסטיני. מטעם "עובדה" נשלח אנגל ב-2003 לעיראק כדי להכין סרט על העידן שלאחר נפילת סדאם חוסיין. ב-2004 בעקבות הצונאמי יצא אנגל לחבל אצ'ה באינדונזיה שנפגע בצורה הקשה ביותר. בדצמבר 2005 יצא אנגל שוב לעיראק בשליחות "עובדה" כדי לתעד את ההידרדרות והתוהו ובוהו שהשתלטו על המדינה בשנים האחרונות. בעונה שעברה הכין כתבה מיוחדת על החמאס לאחר שהארגון זכה בבחירות לרשות הפלסטינית. במלחמת לבנון השנייה הביא תיעוד טלוויזיוני נדיר של קרב עם החיזבאללה כשנכנס עם חיילי הנח"ל לתוך לבנון. בצד עבודתו העיתונאית מרצה אנגל באוניברסיטה הפתוחה על סכסוכים בעולם. לפני הכל אנגל הוא גולש גלים בינוני. עדנה מיוחדת הוא חש לפני שתי עונות, כשנשלח להכין כתבה על גולשי גלים בגוש קטיף רגע לפני ההתנתקות.