איתי אנגל פוגש מתחת לאדמה את המבוקשת מספר 1 באיראן | בלעדי ל"עובדה"

בשיא המחאה שמטלטלת את איראן וכשהציפייה למתקפה אמריקנית מרחפת מעל, איתי אנגל מגיע אל מעמקי מנהרות חצובות בלב הר מושלג על גבול איראן-עיראק. שם, הרחק מעיני משטר האייתולות, הוא הופך לעיתונאי הישראלי הראשון שפוגש את אחת הנשים המבוקשות ביותר בידי השלטון בטהרן. בריאיון נדיר היא מדברת על חלקה במחאות, על החלום לאיראן חופשית - וגם על אפשרות שנשמעת כמעט דמיונית: שיתוף פעולה עם ישראל.

הדרך אליה רצופה מפגשים כמעט בלתי נתפסים לאורך הגבול האיראני: אחד מהם הוא מפגש עם מתנגד משטר שמספר לאנגל בפתיחות על העינויים שעבר בידי משמרות המהפכה, וגם עם לוחמות כורדיות אמיצות שמתאמנות לקראת הרגע שבו ינסו להילחם כל הדרך עד לבירה והתקווה לסיוע מארה"ב, וגם מישראל.

ערב השנה החדשה ברוג'אבה

החלום של הכורדים באיראן הוא המודל של מה שהצליחו לעשות האחים שלהם בסוריה, כלומר ברוג'אבה - ככה קוראים הכורדים לאוטונומיה שלהם בצפון סוריה. איתי אנגל היה ממש שם בערב ראש השנה האזרחית, כשהיה נראה שעוד רגע החלום הזה של עצמאות, יתגשם.

ב-5 בינואר התקיימה ועידה בפריז בין ישראל, ארה"ב וסוריה של אל-ג'ולאני. יום למחרת, הסתערו הג'יהאדיסטים של הצבא הסורי על העיר חאלב ואחר כך על רוג'אבה. את הגב הצבאי סיפקה להם טורקיה. כל זה קורה חמישה ימים אחרי שאנגל היה ממש שם. אחרי ששמע מהכורדים שהם בדרך לעצמאות, הג'יהאדיסטים טבחו בהם - בגברים ובנשים. רוג'אבה, שהייתה חלום ורעיון, חדלה למעשה להתקיים והצטמצמה לכמה מובלעות בודדות.

"כדי שחלק מאיתנו יוכלו לחיות, חלק מאיתנו חייבות למות"

על ראש הר גבוה בצפון עיראק פוגש אנגל בלוחמות של PAK, מחתרת של גולים וגולות איראנים, שפועלים נגד המשטר באיראן, שמפציץ מדי פעם את הבסיסים שלהן. בימים של הפגנות דרמטיות בכל רחבי המדינה, הסביבה הזו הפכה שוב, להרבה יותר מסוכנת.

הלוחמות הכורדיות-איראניות של PAK מתאמנות לרגע שבו יוכלו לחזור ולשחרר את החלק הכורדי של איראן, והרבה מעבר: "כשתגיע העת והכול יהיה מוכן, נתקוף את הבסיסים ואת מרכזי המשטר. אנחנו נחזור למדינה שלנו, אפילו לטהרן עצמה, כדי להמשיך את מאבקנו", מספרת רובאר, מפקדת הפלוגה.

בעיני הנשים הצעירות האלה, שהחליפו חיג'אב במסכת מלחמה, הכול מנומק. הן רואות את האלימות של המשטר כלפי מפגינים, בעיקר כלפי מפגינות, והן בדרך לאותם הרחובות. "כדי שחלק מאיתנו יוכלו לחיות, חלק מאיתנו חייבות למות. אני בהחלט אילחם, ואקריב את עצמי אם צריך", מסבירה גובאנד, אחת מלוחמות המחתרת.

"איפה אוכל למצוא צדק על העינויים האלה?"

בין ההמון בסולימאניה שעל גבול עיראק-איראן, חבויים סיפורים של טראומות איומות, בהם גם סיפורו של ג'ועפאר - מתנגד משטר אמיץ, שהתיישב לראשונה מול אנגל, למרות הסכנה. הוא פעיל חברתי שעלה על הרדאר של משמרות המהפכה כבר לפני שנים, והיה פעיל במיוחד בזמן מחאת "נשים, שוויון, חירות" ב-2022.

"העברנו תרופות לפצועות, סיפקנו מקלט לפצועים, שלחנו גם כסף לאסירים שלא הסכימו לשחרר אותם. שירותי המודיעין זימנו אותי שוב ושוב ועינו אותי", סיפר. "במשך שנים לא יכולתי לדבר עם איש על העובדה שנאנסתי. שלושה גברים אנסו אותי שוב ושוב, הכו אותי, וצילמו את זה. איפה אוכל למצוא צדק על העינויים האלה?".

סוף המסע, פיימאן ויאן - המבוקשת מספר 1

לוחמי המחתרת מובילים את אנגל שעות ארוכות במעלה הרים מושלגים ודרכים מסוכנות שרק הם מכירים. לא רק בגלל הדרך, אלא כי איראן וגם טורקיה, יכולות לתקוף כל העת, כפי שעשו בעבר.

בתוך המנהרות המסועפות, פוגש איתי את האישה שלמענה הוא יצא למסע הזה, פיימאן ויאן, המפקדת של PJAK ואחת הנשים המבוקשות בידי המשטר בטהרן. אישה כורדית-איראנית שחולמת ופועלת להרחיב את המחאה, בדרך למהפכה ולחופש.

"כאישה במערכת הייתי משולה לכלום. הקיום והזכויות שלי לא נחשבו", אמרה לאנגל. בימים שבהם נושבות רוחות שינוי באיראן, בצל גל המחאות האדיר והאיום למתקפה אמריקנית היא מוסיפה: "נשים כורדיות תמיד היו אלה שניצבו בחזית המאבק לחופש בכל רחבי המזרח התיכון - והן מספקות כעת השראה לנשים באיראן".