ברוכים הבא לצה"ל, המקום בו תעברו מטמורפוזה ותהפכו ליצורים ירקרקים וממורמרים למדי – אבל את זה אתם כבר יודעים. למרות שהצבא הוא אחד הדברים הכי ישראליים שיש, ולא צריך להיות חייל כדי לדעת מה זה ספיחס, עדיין יש דברים שלא תדעו על צה"ל לפני שתעברו את שרשרת החיול בבקו"ם. על כן, פז"ם מתייצב בזאת על מנת לנטרל את אלמנט ההפתעה, ולהכין אתכם מראש ללא ידוע – והעיקר שצה"ל לא יתפוס אתכם בפינה. (זהירות, מנה גדושה של ציניות בהמשך הכתבה)
אתה מבלה יותר זמן בלוחמה בשפשפות מאשר בלוחמה אמיתית
אמנם אמא שלך בטוחה שעם הגיוס לגבעתי, הפכת באחת ללוחם עשוי ללא חת, כזה שהורג מחבלים עם הידיים עוד לפני ארוחת הבוקר. אבל האמת היא שצה"ל מושתת הרבה יותר על רגעי אי-עשייה ארוכים, אבטלה סמויה אם תרצו, שביניהם פאוזות קצרות וחטופות של פעילות משמעותית. במקרה של לוחמים, נא להכיר את המילה בט"ש; ואם אתם ג'ובניקים, כמה שאמרו לכם שהתפקיד שלכם "הכי חשוב שיש", בטח תמצאו את עצמכם משוטטים בשק"ם בחוסר מעש הרבה לפני שתאתרו את "ידיעת הזהב" שתשמש את המדינה נגד החיזבאללה. בקיצור, תשיגו לעצמכם איזה ספר טוב.
נראה לך שתעשה כושר, אבל אתה יוצא בטטה
הגיוס כבר מתקרב, והטירונות בפתח. איזה פחד. בטח יריצו אתכם בלי סוף, יקרעו לכם את הצורה ללא רחמים – ואתם בכלל ישבתם בצד בשיעורי ספורט כל התיכון. ובכן, לא צריך להילחץ. רוב הסיכויים שלא תראו יותר מדי כושר קרבי בקרוב, וגם אם כן, הוא יתפוגג ללא שוב במהלך השנתיים-שלוש הקרובות. ובנות, הצרת מדים? אל תצחקו על הגורל.
אשכנזי? היכון לתפילות בנוסח ספרדי בלבד בבתי הכנסת הצבאיים
הלם מסוג אחר, שפוקד את החבר'ה הדתיים ששם משפחתם מסתיים ב"ברג" או "סקי": תפילה בנוסח אשכנזי בצה"ל נדירה כמו גפילטע פיש בליל סדר של פרסים. זה הרגע להתחבר לפרענק שבחבורה שלכם, ושיהיה בהצלחה.
נעליים קלות? לא באמת
נכון שנורא שמחתם לשמוע שצה"ל נפרד מהרעיון המיושן הזה של נעלי צבא מסורבלות, והלך לקראתכם עם מה שקרוי "נעליים קלות"? אולי תשמחו פחות כשתבינו שמשקלן של "נעליים כבדות" עומד על 2 ק"ג, בעוד ש"נעליים קלות" יעלו לכם 1.250 ק"ג של סחיבה. נכון שזה פחות, אבל במקומכם עדיין לא היינו מתכוננים לדלג בקלילות בשלוליות הבסיס.
אתה מגלה שהמפקד שלך צעיר ממך בחצי שנה, ולא בהכרח פיקח יותר
זה היופי בצבא חובה. משפט צבאי הוא סוג של הצגה שכנראה משעממת למוות את המג"ד; הטירונות היא סוג של משחק תפקידים; ואת המפקד שלך אתה עתיד לפגוש בסופ"ש הראשון בבית בעיצומו של סיבוב ברים סוער. אז נכון שיש לו עליך פז"ם בצבא, אבל עדיין לא נעים שהצעיר הזה מוריד אותך לפק"לים.
ימי הביניים? מסתבר שהצבא מושתת על סחר-מכר
אני רואה את חגורת ה-ב' שלך, ומשווה עם חוט שפצור ירוק: במהרה תגלו שבצה"ל, ציוד רלוונטי באפסנאות הוא נדיר למדי. מכאן, שיש למצוא אותו במקומות אחרים. בעצם, זה קצת כמו בכלא; אם שם קופסת סיגריות שווה יותר מכסף, הרי שעל מדים, מה שיעלה לך 50 שקל בריקושט יקר מעט יותר מאשר, נגיד, כליה. נא לטפח כישורים של סוחר ממולח, ושלא יעבדו עליכם.
כמה שהמפקד שלך מפחיד, אמא שלך מפחידה אותו פי עשר
יש לו לא מעט כוח עליך, דרגות על הכתף ומבט זועם במיוחד – אבל טלפון אחד מאמא שלך ו"הקשב המפקד" שלך יתקפל. זה עובד כמו קסם, ומפתיע כל פעם מחדש.
שום דבר אף פעם לא עובד כמו שהוא אמור לעבוד
המרפאה, סגירות לפני יציאות שבת (זה תמיד מתארך כמו מסטיק), מכשירי קשר, כלי רכב צבאיים – ובעצם כל דבר אחר שתוכלו לחשוב עליו. אין הרבה דברים בצה"ל שעובדים כמו שהם אמורים לעבוד, אבל אף אחד לא אמר שהולך להיות פיקניק. שיהיה גיוס נעים.