משחר ההיסטוריה הצבאית, ידעה האנושות לא מעט תקלות ואסונות שעלו בחיי אדם רבים; שגרמו למדינות לשקוע במלחמה אליה לא התכוונו לצאת ושלקראתה לא התכוננו; ששינו מדיניות; ושסיכנו יחסים בין מדינות. טעויות מבצעיות קטלניות הפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיי הצבא, ממש כמו הצלחות וניצחונות, וצבאות רבים בעולם משקיעים מאמצים רבים והון עתק בכדי להימנע מאירועים שכאלה - אך נדמה שכל עוד יש צבאות המפעילים כלי נשק קטלניים, הטעויות האלה ימשיכו לקרות. הסקירה הבאה מתעדת שישה אסונות קשים במהלך ההיסטוריה הצבאית בעולם שנגרמו בגלל טעויות אנוש ותקלות טכניות כאלה ואחרות.
הפשיטה על דייפ (1942)
הימים ימי מלחמת העולם השנייה, ובעלות הברית החליטו לכבוש את עיר הנמל דייפ שבצרפת ולהחזיק בה. הדבר יהיה ניסוי לפלישה עתידית כחלק מהרצון לפתוח חזית שנייה במלחמה, ויהווה מקור למידע מודיעיני. למזלם הרע, נבחרו החיילים הקנדים לבצע את המשימה. יותר מ-6,000 מהם יוצאים למשימה בחיפוי ספינות הצי הבריטי ומטוסי קרב. הם מתנפצים על מה שידוע כחומה האטלנטית של היטלר, מערך ביצורים מבוטן היטב ומאוייש בחיילים רבים. תוצאות המבצע קשות ביותר: מחצית מהכוח נהרגים או נופלים בשבי והשאר מחולצים בקושי רב. למרות הניסיון להציג את הפלישה כהצלחה וכתרומה למאמץ המלחמתי, לקנדים לא ברור עד היום למה נשלחו לחוף ההוא. ההיסטוריה הקנדית מתייחסת למקרה כטעות צבאית בה נהרגו חיילים לשווא. אבל לפחות הלקח נלמד: בפעם הבאה שפלשו לאירופה כבר הגיעו מאות אלפי חיילים, על יותר מ-6,000 ספינות.
הפלישה למפרץ החזירים (1961)
האסון הצבאי, המודיעני והמדיני המשפיל ביותר של ארה"ב. האמריקאים מחליטים להפיל את משטרו של קאסטרו בקובה, וה-CIA מאמן 1,400 גולים קובנים בכדי שיפלשו לקובה ויציתו מהפכה שתפיל את המשטר. הנשיא קנדי מסרב לאפשר ליחידות צבא אמריקאיות להצטרף לגולים בכדי להציג את הפלישה כמלחמה קובנית פנימית - מה שמתברר כטעות קטלנית; הפלישה נכשלת מהרגע שבו החלה. קאסטרו מפקד אישית על הכוחות המגנים, לפחות שתי ספינות אמריקאיות מוטבעות על ידי חיל האוויר הקובני, קנדי מסרב לסייע לגולים ובכך למעשה מפקיר אותם לגורלם המר. חוץ מהכישלון הצבאי הדבר תורם לעלייה במעמדו של המנהיג הקובני.
תקרית ליברטי (1967)
תקרית קשה שכמעט והובילה את ישראל להתנגשות עם ארצות הברית. בזמן מלחמת ששת הימים שלחה ארה"ב ספינת מודיעין שנשלחה לאסוף מידע מודיעיני מהאזור. בצה"ל התקבל מידע על תקיפות באזור אל עריש ועלה חשש שספינות מלחמה מצריות תוקפות את החוף. לאזור נשלחו ספינות חיל הים ומטוסי קרב בהובלתו של יפתח ספקטור. לימים סיפר ספקטור כי בזמן שתקף את הספינה לא הבחין בסימני זיהוי וגם הבקר דיווח לו שמדובר בספינה מצרית, למרות שהאמריקאים טענו כי על הספינה התנוססו דגלים גדולים של הצי. בצה"ל לא הסתפקו בתקיפה מהאוויר, ומספר ספינות טורפדו פגעו בספינה וגרמו לאבדות קשות. 34 מלחים אמריקאים איבדו את חייהם ו-171 נפצעו. כשהבינו בישראל את הטעות הציעו לספינה סיוע אך נענו בתשובת הקברניט: "כבר עשיתם מספיק". מדינת ישראל שילמה פיצויים למשפחות המלחים ורק בנס לא הפכה התקרית למסלול התנגשות חמור יותר.
הפלת מטוס נוסעים לובי (1973)
טיסה 114 של חברת התעופה הלובית עושה את דרכה לקהיר. בגלל סופת חול,טועה הטייס בניווט ונכנס לשטח סיני. למזלו הרע של המטוס הלובי, בישראל יש התרעות על כוונת מחבלים לרסק מטוס על תל אביב. מטוסי פאנטום מוזנקים בכדי ליירט את המטוס הטועה. טייסי הפאנטום מנסים ליצור קשר עם המטוס הלובי אך ללא הועיל; הם מסמנים בכנפיים, בקשר ובכל דרך אפשרית לטייסים לטוס אחריהם לשדה התעופה ברפידים. בתחילה נראה כי המטוס הלובי עוקב אחריהם - במיוחד לאחר שירו מספר נותבים למולו. לפתע, משנה המטוס הלובי כיוון, מה שמעלה את החשש שאכן מדובר במטוס עם כוונות עוינות. טייסי הפאנטום מקבלים אישור ומטוס הנוסעים מופל. 108 נוסעים מתוך 113 נהרגו. בתחילה הכחישה ישראל קשר להפלת המטוס אבל מאוד מהר התברר שהדבר נעשה באישור הרמטכ"ל דוד אלעזר. למרות המקרה הקשה החליטו באו"ם שלא לגנות את ישראל.
הפלת מטוס נוסעים אירני (1988)
ספינת צי ארה"ב, וינסנס, נמצאת בעיצומו של קרב ימי כנגד ספינות אירניות שתוקפות מכליות נפט, מהלך המוכר בשם "מלחמת המכליות". באותו זמן ממש ממריא מטוס נוסעים אירני, כשעל סיפונו 290 נוסעים ואנשי צוות. המטוס מגיע לכיוון זירת הקרב ומזוהה בטעות כ-F-14 שמגיע לסייע לצי האירני. הוינסנס מנסה ליצור קשר עם המטוס ללא הצלחה, והכול תוך כדי קרב ימי סוער. אחרי שמתקבל מידע לפיו אין מטוסי נוסעים באזור, משגרת הספינה האמריקאית טילים לעבר המטוס ומפילה אותו. אין ניצולים. ועדת חקירה שהוקמה אחרי התקרית קבעה ששורה של תקלות - הן בספינה וינסנס והן של צוות מטוס הנוסעים - גרמו לתקלה החמורה. באירן לא נשארו חייבים, ו-9 חודשים אחרי המקרה התפוצץ הרכב של אשתו של קברניט הוינסנס.
ירי על כוחותינו (1993)
כוח של פלחו"ד 101 בצנחנים יוצא למארב כחלק מהמאבק הסיזיפי בדרום לבנון. הכוח נמצא בשטח 72 שעות, ומשלא זיהה אויב, החל להתארגן לקראת חזרה למוצב. בשלב מסוים בדרך, המסלול מתעקל והחלק האחורי של הכוח מזהה את החוד. החיילים, חסרי כושר התמצאות בזמן החשיכה, מזהים את חבריהם כמחבלים. במכת האש הראשונה נהרג מפקד המחלקה. הכוח המותקף משיב באש וארבע חיילים נוספים נהרגים. התקרית הטראגית נחשבת לתקלה המבצעית החמורה ביותר בצה"ל, עד לאסון המסוקים.
>> נכתבו בדם: המחדלים הגדולים בתולדות צה"ל