>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

נועה סתת (צילום: תומר ושחר צלמים)
לומדת. נועה סתת בלימודי ההסמכה לרבנות | צילום: תומר ושחר צלמים

סדר היום השבועי של נועה סתת הוא עמוס ביותר. מלבד העבודה האינטנסיבית בתפקיד מנכ"לית המרכז לדת ומדינה – הזרוע הציבורית לצדק חברתי של התנועה ליהדות מתקדמת, היא מקדישה יומיים גדושים בשבוע ללימודי הסמכה לרבנות. בתום הלימודים תוכל להוסיף את התואר "רבה" לשמה.

הלימודים עצמם מתקיימים בהיברו יוניון קולג' בירושלים – בית המדרש של רבני התנועה הרפורמית, במסגרת מקבילה לזרוע אוניברסיטאית. ההתמחות מתקיימת בבית הכנסת "כל הנשמה" בשכונת בקעה.

ובעבורה בסוג של סגירת מעגל. בית הכנסת העניק את האכסניה הראשונה לפעילות הנוער של הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות – אותו ארגון שסתת עמדה בראשו ופעלה בו במשך שנים רבות. "אגב, לומדות איתי עוד שלוש לסביות ועוד הומו אחד, והם כולם מהממים. אני מאוד מחכה לראות את התרומה שהם יתרמו לקהילה הגאה ולחברה הישראלית.

"אני חושבת שאני באה ללימודים ולעבודה מתוך הזווית שלי כלסבית ומתוך ניסיון החיים שלי ומה שאני מרגישה שאני יכולה להביא", אומרת סתת. "ובמקום הזה, הנושאים של צדק חברתי ושל שוויון והלימודים משתלבים ביחד. גם במרכז לדת ומדינה אנחנו עוסקים בנושאים של צדק חברתי מזווית יהודית. בעיקר בנושאים של גזענות, הפרדה, אפליה ונושאים כאלה".

"להורים יותר קל לקבל אותי כלסבית מאשר כדתייה"

נועה סתת, בת 35, ירושלמית בלב ונשמה. שם היא נולדה, ומעולם לא חיה במקום אחר. היא גדלה בשכונת מעלות דפנה, היום שכונה חרדית. "גדלתי במשפחה חילונית. ההורים שלי אתאיסטים אדוקים. כשהייתי בתיכון התחלתי לשמור שבת וללכת לבית כנסת והייתי מאוד אדוקה.

מצעד הגאווה בירושלים 2012 (צילום: מיכאל שבדרון )
מצעד הגאווה האחרון בירושלים | צילום: מיכאל שבדרון

"אני חושבת שכמו רבים, גם אני חיפשתי משמעות והקשר לדורות שהיו לפנינו והדורות שבאים אחרינו והבחירות המוסריות שלנו. מצאתי את כל הדברים הללו בדת. מהרגע הראשון הייתי במסגרות פלורליסטיות ושוויוניות".

בגיל 21 עברה סתת את תהליך ההפנמה וההשלמה עם נטייתה המינית, ויצאה מהארון. "המשכתי לשמור שבת ולהיות דתייה, אבל היה לי באמת קושי, במיוחד בללכת לבית כנסת ולהרגיש טוב שם. הרגשתי קונפליקט. לא עם אלוהים, בשום שלב. אבל לא הייתי בטוחה מה תהיה התגובה של הקהילה".

את המקום האולטימטיבי עבורה מצאה סתת בבית הפתוח, מקום שבו התקיימה פעילות להט"בית דתית, שכללה קבלת שבת ותפילות. רק מאוחר יותר גילתה כי הרב של הקהילה הקונסרבטיבית בה הייתה חברה היה גם פעיל לזכויות להט"ב.

איך במשפחה הגיבו ליציאה מהארון?
"אני חושבת שלא היה להם קל, אבל הם מאוד השתדלו לתמוך ולפרגן, ותמיד היו איתי. אני חושבת שעד היום הרבה יותר קל להם לקבל אותי כלסבית מאשר כדתייה. קשה להם עם זה שאני לא יכולה להיות איתם בראש השנה, כי אני הולכת לבית כנסת. דברים כאלה".

"הזהות היהודית שלנו נגנבה מאיתנו"

בבית הפתוח ביקשה סתת לעסוק בנושאים של צדק חברתי ובנושא הישראלי-פלסטיני, מזווית להט"בית. "ככל שחשבתי על זה יותר, הבנתי שהנושא היהודי הוא נושא משמעותי שיש בו ואקום. הימין מצטט מקורות יהודיים בשביל לחזק את עמדתו הגזענית, השוביניסטית, ההומופובית, הפונדמנטליסטית והשמרנית.

"בנוסף, הוא גם משתמש בטיעונים דמוקרטיים-חוקתיים. השמאל משתמש רק בטיעונים דמוקרטיים-חוקתיים, וזה מחליש אותנו. אני גם חושבת שהיהדות, הזהות היהודית שלנו, נגנבה מאיתנו, בגל אי הפרדת הדת מהמדינה. בגלל השחיתות בדת, בגלל שיש גורמים קיצוניים שמדברים בשם הדת.

נועה סתת (צילום: תומר ושחר צלמים)
נועה סתת במצעד הגאווה | צילום: תומר ושחר צלמים

"מכל אחד מאיתנו ברמה האישית נגזלה האופציה לחיים שיש בהם יותר משמעות ויותר קשר עם אלוהים. ההכרה של כל אחד ואחת מאיתנו בעובדה שאנחנו חלק מהבריאה, שאנחנו יצירה חד-פעמית מופלאה ואלוהית, יש לנו ערך עצום ויש לנו תפקיד בעולם, זה יכול להפוך לחיים משמעותיים יותר ואת החברה לטובה יותר. העירוב של דת עם מנגנוני כח נועדו לסייע לאנשים מסוימים להתערב במה שנעשה בשלטון".

ושמואל הנביא לא עשה את זה? הלוא הוא התערב כדי להדיח את שאול מהמלוכה.

"אני מדברת על 2,500 שעברו מאז שמואל הנביא ל-1948. אני חושבת שזה מחליש את היהדות ואת יכולת הבחירה שלנו. אני רואה את זה בצורה מאוד מאוד רחבה. חוסר היכולת להגיע להסדר עם הפלסטינים הוא גם מהמקום שאנחנו לא יודעים מי אנחנו. אני גם רואה את הצרכנות המזעזעת שעוברת על החברה הישראלית. יש פה ואקום רוחנו שהקניות לא יכולות למלא".

המאבק על המצעד בירושלים: לא נכנעים לטרור, לא מידרדרים לאלימות

בהמשך נבחרה סתת לחברה בוועד המנהל של הבית הפתוח, ובשנת 2004 הייתה ליו"ר הארגון. היא הייתה בין היוזמים והרוח החיה מאחורי מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים, מה שהפך בעשור הקודם לאחד המאבקים הבולטים של קהילת הלהט"ב, בפרט ושל הדמוקרטיה הישראלית, בכלל.

"הצורך במצעד בירושלים נולד מזה שהקהילה גדלה. יש לנו מה להציע לעיר, מה להגיד. ירושלים היא עיר מאוד מאתגרת. הבית הפתוח ממוקם במקום נהדר מרכז העיר, כקילומטר ממאה שערים וכקילומטר ממזרח העיר. היכולת שלנו להגיע ללהט"בים חרדים ולטה"בים פלסטינים היה מאוד מוגבל בלי להראות שאנחנו שם. כשהתחלנו ב-2002, לא חשבנו שזה יגיע למקום שזה יגיע, בממדים שזה יגיע".

בשנת 2006 סיימה סתת את הקדנציה בתפקיד היו"ר, במקביל לפרישתו של חגי אלעד מתפקיד המנכ"ל. סתת הגישה מועמדות לתפקיד, ונבחרה במכרז.

אותה שנה, כפי שניתן לראות בסרט "ירושלים גאה להציג" של ניתן גלעדי, הייתה הסוערת ביותר במאבק על המצעד. היו תקופות מאוד קשות ומאתגרות. אבל הדבר שליווה אותי זאת התחושה שאנחנו עושים משהו מאוד משמעותי וחשוב. מצד אחד, אנחנו בשום אופן לא נכנעים לטרור – טרור במובן של הטלת אימה וטרור במובן של אלימות. מצד שני, אנחנו לא מידרדרים לאלימות".

"חשוב לחשוף את השנאה, להתמודד איתה ולפרק אותה"

אחד מרגעי השיא באותה השנה היה כאשר בימין הקיצוני עשו על סתת פולסא דנורא, ומחוץ לבית הוריה התפוצץ מטען, שלימים נודע שהניח המחבל היהודי ג'ק טייטל. זה היה השלב שבו הוצמד לסתת שומר ראש.

פחדת?
"כן. אבל הפחד הוא יועץ רע מאוד. אני משתדלת להתייעץ עם יועצים טובים יותר, והשתדלתי כמה שיותר לתת מקום למחשבות שמתרכזות במטרה. אנחנו עושים משהו מאוד משמעותי. רמת האלימות משקפת את הפחד משינוי, ואנחנו מצליחים להביא את השינוי הזה ולגרום לאוכלוסייה לצאת מהפחד. חשוב לחשוף את השנאה, להתמודד איתה ולפרק אותה".

כעסת על אותם גורמים בקהילה הגאה בתל אביב, כמו דנה אינטרנשיונל שבשיא המאבק התבטאו נגד המצעד? שלא הפסיקו עם השאלה המעצבנת: "אבל למה בירושלים"?

"אני חושבת שכעס הוא לא רלבנטי. היו אנשים שהתאכזבתי מהם. אבל הבנתי מאוד בבירור את הרצון של האנשים לא להרגיש את השנאה.

"ברור לי שכאשר בן אדם מהקהילה אומר לי: 'למה בירושלים?', זה לא בגלל שהוא לא מבין למה בירושלים. זה בא ממקום של קושי להתמודד עם השנאה, שבגללה הוא עבר לתל אביב. ההומופוביה היא נורא קשה, והוא בנה לעצמו חיים בהם הוא לא מרגיש את ההומופוביה. ההומופוביה הזאת היא לא אשמתם של האנשים שלא רצו את המצעד בירושלים. זאת תגובה אנושית".

בשנת 2008 התפטרת מהבית הפתוח. רבים מאיתנו, חברי העמותה, הופתעו מאוד, ועד היום לא באמת יודעים מה קרה שם.

"זה היה באמת מזמן, ואין טעם להיכנס לזה. היו חילוקי דעות ביני לבין הוועד המנהל. הוועד המנהל הוא הגורם הריבון, והרגשתי שאני לא מסוגלת לבצע את הקו שהם הובילו. ובמקום הזה זה היה נכון לפרוש".

"שינוי הוא חלק מאוד מהותי ביהדות"

לאחר מכן, עבדה סתת במשך שנתיים בארגון Meet, המפעיל בשיתוף ה-MIT במסצ'וסטס תכנית לימודים במדעי המחשב לתלמידי תיכון מצטיינים, יהודים ופלסטינים, מרמאללה, בית לחם וירושלים.

ירושלמים לוהטים - נועה סתת (צילום: תומר ושחר צלמים)
מצליחה לגרום לשינוי | צילום: תומר ושחר צלמים

לילדים היהודים, מספרת סתת, היה קשה להתחבר לעמיתיהם הפלסטינים. "ראיתי שלילדים הפלסטינים היה נרטיב לאומי ודתי מגובש. הילדים היהודים, לעומת זאת, לא היו לא מספיק בטוחים בזהות שלהם, אז הם יצרו חומה סביבם. בתוכנית הזאת מצאנו דרכים לשבור את הפערים הללו, והקרח נשבר בסוף.

"אבל זה מה שגרם לי לרצות יותר לעסוק בנושא הזהות היהודית. ככה הגעתי לתנועה הרפורמית ולימודי הרבנות".

על ההתנגדות החריפה של האורתודוכסים לתנועה הרפורמית אומרת סתת כי יש ליהדות קולות רבים. "יש קולות מאוד קשים ויש קולות שאפשר לחשוב עליהם, לפרש אותן בדרכים שונות ויש גם קולות שצריך לתקן אותם, כמו היחס של יהדות להומוסקסואליות. שינוי הוא חלק מאוד מהותי ביהדות, ואני מרגישה מאוד בטוחה בזהות היהודית שלי".

"אני לא באה להגיד שהאופציה שלי לזהות יהודית טובה מהאופציה של החילוני או של החרדי"

אם שואלים את סתת, היא לא מאמינה שהתורה ניתנה לאלוהים בהר סיני. היא גם לא מאמינה שאלוהים הרג את כל בכורות מצרים. "אני לא רואה בתורה מסמך היסטורי", היא אומרת. "אני רואה בתורה מסמך שמשקף חיפוש אחרי משמעות ואחרי אלוהים. חיפוש שאומר: 'מה אנחנו כאן?', 'מה הקשר?'.

מי הריבון בירושלים? (צילום: חדשות 2 - אילוסטרציה)
עיר של כולם. ירושלים | צילום: חדשות 2 - אילוסטרציה

"המטאפורה הטובה ביותר לזה היא מי תהום, שהם בעצם המשמעות של החיים. יש כל מיני סוגים של חפירות שאנשים עושים כדי להגיע למשמעות. הבארות השונים של הדתות השונות. היהדות היא לא המים, היא הבאר. זה משקף מאמץ אדיר של ניסיון להגיע למהי משמעות החיים.

"מערכת היחסים עם אלוהים היא מערכת יחסים מורכבת. לפעמים זה נפלא ועמוק ומדהים, ולפעמים זה מונוטוני ומסתכל. ואני יכולה להגיד על עצמי שכאשר מערכת היחסים עובדת, אני מרגישה טוב ומרגישה שלמה. בשביל בני אדם רבים, החיפוש אחר האלוהים הוא חלק מהאינסטיקטים הטבעיים שלנו. כמו שאנחנו רוצים אוכל וסקס ולהרגיש נאהבים, אנחנו רוצים להבין מהו התפקיד שלנו בעולם".

פרופ' ריצ'ארד דוקינס, מהפעילים האתאיסטים החריפים ביותר בבריטניה, התייחס פעם לפלג המתון בכנסייה האנגליקנית, ואמר: "בעוד קנאים דתיים בוגדים בהיגיון, המתונים בוגדים באמונה ובהיגיון באופן שווה".

"אני ממש לא מרגישה שאני משחקת בשדה של ההיגיון או של המדע. אני לא מרגישה שבתור אדם שלמד קצת ביולוגיה, אני יכולה להתייחס לתאוריה של דארווין. אני מקבלת אותה, לא מתווכחת עם המדע. אני לא מתייחס לתורה כאל מסמך היסטורי או מדעי. אני מתייחסת לשאלות שהמקורות הדתיים מביאים והתשובות שהם עונים. זהו חיפוש של שנים של מסע".

בתור ציוני ואתאיסט, המגדיר עצמו חילוני-שורשי, אני רואה ביהדות לאום גרידא. אני לא צריך דמות דמיונית כמו אלוהים כדי להתחבר ליהדות שלי. היהדות שלי נובעת מהקשר השורשי וההיסטורי לארץ ישראל.

"ראשית, זאת אלטרנטיבה מעולה ואופציה נהדרת לזהות יהודית. אני לא אומרת שהאופציה שלי, האופציה שלך או האופציה של החרדי היא טובה או גרועה יותר לזהות יהודית. אתה מצאת את הזהות היהודית שלך, וזה מעולה. ביהדות הרפורמית אנחנו עוסקים המון גם בזהות החילונית כחלק ממערך התרבות היהודית.

"יהדות הייתה דת במשך הרבה שנים. לדוגמה: השאלה של מהו הערך היהודי המרכזי? איך מתייחסים לזה שכל אדם נולד בצלם? איך מיישמים את זה במציאות הישראלית שיש בה המון אתגרים?".

>> חן לנגר פורש מהאגודה