נשיא צרפת הבא, פרנסואה הולנד, הוא פוליטיקאי וותיק מאוד ובעל יכולות ארגון מוכחות בפוליטיקה הצרפתית, אבל הוא מעולם לא מילא תפקיד של שר או מדינאי.
רבים ראו עד הבחירות האלה בהולנד כשופר ועושה דברם של דמויות אחרות במפלגה הסוציאליסטית. הוא נתפס עד סיום הסיבוב השני בבחירות כ"מרשמלו" - איש מתון ורכרוכי שנמנע מעימותים, אבל מעכשיו הצרפתים רואים בו איש יציב - יציב כפלדה כל הדרך לארמון האליזה.
כשרץ לתפקיד נציגה של המפלגה הסוציאליסטית, הוא העמיד במבחן גם את חייו האישיים וגם את חייו המקצועיים. רגע השיא של הבחירות הפנימיות במפלגה, מבחינתו, היה הרגע שבו סגולן רויאל - יריבתו למירוץ וגם בת זוגתו במשך שלושה עשורים ואם ארבעת ילדיו - הודיעה שהיא תומכת בו לתפקיד המועמד לנשיאות.
מר הולנד נולד לרופא ועקרת בית באוגוסט 1954 בעיר הצפון מערבית רואן. את גרושתו, אם ילדיו ויריבתו הפוליטית הוא פגש בימי בחרותו כסטודנט, שם פגש עוד חברים רבים לשורות המפלגה הסוציאליסטית. למפלגה עצמה הוא נרשם כחבר ב-1979, ובימי משטרו של הנשיא הסוציאליסט האחרון (עד היום), פרנסואה מיטראן, הוא היה יועץ כלכלי זוטר.
בשנת 1988 הוא נבחר לפרלמנט כנציג חבל קוריז. תשע שנים לאחר מכן ירש הולנד את מקומו של ליונל ג'וזפין כמזכיר המפלגה, תפקיד אותו ימלא במשך יותר מעשור. בשנת 2008, אחרי שהמפלגה בראשות בת זוגו רויאל הפסידה בבחירות לניקולא סרקוזי - הוא פרש מהחיים הפוליטיים לזמן קצר.
אחרי הגירושין מרויאל, ניהל הולנד רומן עם עיתונאית בשם וולרי טרירווילר, כתבת לעניינים פוליטים מפריז, והשניים עדיין יחד גם היום. וולרי אף ליוותה את הולנד לנאום הניצחון בכיכר הבסטיליה, אבל הפרידה המתוקשרת מסגולן רויאל המשיכה לרדוף אותו עד שפרשה חמורה בהרבה, של מועמד סוציאליסט אחר - דומיניק שטרוס קאהן, הפכה את הרומן של הולנד לסיפור ילדים. הולנד הפך באחת לאדם מוסרי ולמועמד הבולט של המפלגה הסוציאליסטית לבחירות במאי 2012.
אנשי הימין השמרני הצרפתי אפילו זוכרים את היום בו הולנד קיבל מחמאות מהנשיא שבא משורות המפלגה היריבה - ז'אק שיראק, שתיאר את הולנד בספר זיכרונותיו כ"מדינאי אמיתי". "אני לא מחפש שמאל קיצוני", טען הולנד במהלך מערכת הבחירות. "אנחנו יוצאים עכשיו מחמש שנים של נשיאות ברוטלית ואנחנו צריכים עכשיו שמאל יציב", אמר לגברת אוברי שהתמודדה מולו - ועשויה להפוך לראש הממשלה הבאה של צרפת.
במהלך המירוץ מול סרקוזי, הולנד שם דגש על הסוגיות הכלכליות. הוא מציע מס מיוחד לעשירים בגובה 75% למי שמרוויח יותר ממיליון אירו לשנה, וכן גיוס 60,000 מורים למערכת החינוך, העלאת שכר המינימום, ואף הגדיל ואמר שצרפת תוביל לצמיחה כלכלית באיחוד האירופי. ההצעות האלה הוגדרו על ידי יריביו כהצעות מטורפות, לא ריאליות ומתאימות רק לערב בחירות.
בביוגרפיה שפורסמה לאחרונה על הולנד נכתב שכוחו הוא הכוח של אדם נחמד, איש עם הרבה מאוד אמביציה לתפקיד בכיר ובמקביל - אדם שנמנע מקונפליקטים. בעצרת האחרונה שניהל לקראת הבחירות הוא אמר "אני מוכן לשלוט בצרפת", ובנאום הניצחון שלו כבר אמר: "יש צעירים שלא מכירים את ההרגשה הזאת, ויש אנשים שהתאכזבו הרבה מאוד פעמים. אני גאה להיות האיש שמחזיר את התקווה".
ולזווית הישראלית - הולנד, המועמד הסוציאליסטי, מעולם לא התבטא בנושא ישראל וגם לא ביקר בישראל - משום שלא כיהן בשום תפקיד רשמי שדרש זאת. עם זאת, עצם השתייכותו לגוש הסוציאליסטי עשויה להעיד על עמדתו הפחות נוחה כלפי ישראל מאשר עמדתו הפרו-ישראלית לרוב של הנשיא היוצא סרקוזי.